שתיקת השוכרים

>> אייל פישמן, יו"ר פישמן רשתות, אמר בפאנל שבו השתתף בכנס קמעונות שהתקיים באחרונה כי "העסקה בין בריטיש למליסרון היא אסון. כל מי שטוען שהעסקה לא תשנה דבר סתם מפחד לדבר. אבל אני לא אסיר של הקניונים. 95% מהעסקים שלי נמצאים בפאוור סנטרים ולא בקניונים, כך שאני יכול לומר מה שאני רוצה".

בניגוד לפישמן, רוב הרשתות המאכלסות את הקניונים פשוט מפחדות להגיד שהן מתנגדות למיזוג. על התנגדות רשמית לממונה על ההגבלים העסקיים כמובן שאין לדבר. גם כשנציגי הרשות פונים אליהן ישירות, לעתים קרובות הן מפחדות לחלוק עמם את הדאגות האמיתיות ולספר על המתרחש והנאמר בחדרי חדרים.



למה הרשתות מפחדות? כי יש להן הרבה מה להפסיד. בימים של רכילויות, שמועות ואינטרסים סבוכים, בזירה מאוד קטנה שבה מנכ"לים עוברים בין חברות וכולם יודעים הכל על כולם, הבעת עמדה בנושא המיזוג מסובכת ממש כמו משחק שחמט מקצועי.



אם העסקה תאושר ורשתות מסוימות התנגדו לה בפומבי, הן עשויות למצוא עצמן לאחר המיזוג מול כוחה האדיר של מליסרון, שבוודאי תזכור מי עמד לצדה ומי היה נגדה. גם אם העסקה לא תאושר, הרשתות המתנגדות עדיין יצטרכו להתמודד מול מליסרון, שמפעילה ארבעה קניונים (רמת אביב, קריון, סביונים ורננים).



הרשתות יצטרכו להתמודד גם עם עמיר בירם, שככל הנראה יישאר בתפקידו כמנכ"ל בריטיש ישראל הלא-ממוזגת ועשוי לנטור טינה לאלה שמנעו ממנו 60 מיליון שקל שהיו מובטחים לו בעסקת המיזוג. המתנגדות יצטרכו להתמודד גם עם קבוצת עזריאלי, שתזכור שהמתנגדים עשוים להיות בעיה גם בעבורה, בפעם הבאה שתרצה לרכוש קניונים.