>> "השתלבות בשיחה במהלך ישיבה עשויה להיות מאיימת מאוד", אומרת ג'ודי גליקמן (22.11.10 themarker). רבים מאיתנו מכירים את דפיקות הלב המהירות לפני נקיטת עמדה או העלאת רעיון במסגרת ישיבה במקום העבודה. אני כמעט בטוחה שאני יודעת את התשובה, אבל אם אני טועה? אני מהססת ועד שאני מתחילה להרים את היד כדי לקבל את רשות הדיבור, הדיון כבר התקדם לנושא אחר. אני מאוכזבת מעצמי וכועסת. למה? למה שוב לא העזתי? מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה אעזור אומץ ואתבטא.
אלא שזה לא כל כך פשוט ונראה שהפחד מכישלון חזק יותר מתחושת הסיפוק, הגאווה או האפשרות לזכות בנקודות אצל המנהל, שעשויים להופיע בעקבות תשובה או הצעה חכמה.
גליקמן מציעה להתגבר על הפחד להשתלב בישיבה ולומר את דעתי על ידי הפיכת הרעיון שלי לבלתי אישי על ידי ניסוחו כשאלה לקבוצה: "האם חשבנו? אולי כדאי?". אלא שדיבור עקיף וחוסר אסרטיביות הן בדיוק ההתנהגויות שלא יקדמו את העובד לשום מקום ובעיקר לא את העובדת.
פעמים רבות רעיונות של נשים אובדים בחלל עד שאותו רעיון נאמר על ידי גבר ואז הוא מאומץ על ידי הכלל, בהותירו אשה נבוכה ומתוסכלת. לכן עצה זו היא גרועה לכולם, ובמיוחד לנשים.
השאלה איך להשתלב בשיחה בישיבת עבודה מהווה סימפטום לבעיה עמוקה יותר בתרבות הארגונית. אף שלעובד יש אחריות גדולה להשתלבותו בשיחה, גם המעסיק יכול וצריך לתרום את חלקו. כפי שנאמר, "לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד".
מי שאינו מעז לדבר, לשאול ולהתערב בשיחה - לא יתקדם. מאידך, עם מנהל שלא נעים לדבר איתו, קשה יהיה לנהל שיח חיובי ומקדם. ארגונים רבים אינם משכילים ליצור תרבות ארגונית שתעודד את עובדיהם לקחת חלק פעיל בישיבות עבודה, ומפספסים באופן הזה רעיונות מצוינים רבים.
העובד אינו היחיד שצריך לקבל הדרכה איך להשתלב בשיחה. חשוב מכך, על המנהלים ללמוד איך לשלב את העובדים בסיעור מוחות. איך לעודד שיח ויוזמה, איך להוציא עובדים מאזור הנוחות כדי שיירתמו למאמצי הארגון ולא יחששו להביע את דעתם, אלא יקבלו הערכה על מאמציהם. כשנראה ארגונים שמעודדים השמעת רעיונות, שיח ישיר ולא מתפתל והערכה על תרומה לדיון, נראה הרבה פחות אנשים שמחפשים דרכים כדי להתגבר על החשש מהשתלבות בשיחה.
עד שזה יקרה, עובדת שרוצה להתבטא יכולה לבוא מוכנה מראש עם נושא ולהצהיר בתחילת הישיבה שיש נושא שברצונה לדבר עליו. עובד שחיכה להזדמנות לדבר וחש שההזדמנות חלפה, יכול לומר: אני מבקש לחזור לנושא הקודם כי יש משהו נוסף שאני רוצה לומר בעניין זה. אסרטיביות היא תכונה נרכשת וככל שנתרגל אותה יותר, כך תחושת המסוגלות שלנו תעלה, אנשים רבים יותר יכירו בערכינו והארגון יצא נשכר.
מהרגע שהחלטנו לדבר, הנה כמה טיפים איך לעשות את זה: כדאי לדחוק הצידה את הפרפקציוניזם ולהציע רעיון, גם אם לא הכל ברור. אל תשתמשו במלים מקטינות כשאתם מדברים על הרעיון שלכם או כשקיבלתם מחמאה, כמו, לדוגמה, זה שום דבר... באמת לא משהו כל כך חשוב... אל תתנצלו שלא לצורך. ענו בצורה ישירה על הדברים שנאמרו לכם, אך אל תתנצלו על הבעת דעה שונה.
-
ד"ר יעל יצחקי היא מנכ"לית עמותת נטע נשים לטובת עתידן
איך להשתלב בשיחה בישיבה
יעל יצחקי
9.12.2010 / 7:04