ניו יורק טיימס גורדון מוריי כבר לא מתאמן בשכיבות סמיכה עם יד אחת על מזרון יוגה. הוא גם לא משחק ברידג'. הוא דווקא כן מתלוצץ עם רופאיו ואומר שאינו שומר טינה למנתח המוח שלו על ששדד ממנו את החומר האפור במוחו, שהכיל את כל אסטרטגיות התמחור שלו.
מוריי, לשעבר סוחר אג"ח בגולדמן סאקס שקודם לדרג הניהולי הן בליהמן ברדרס והן בקרדיט סוויס פירסט בוסטון, החליט לפני חמישה חודשים להפסיק כליל את הטיפולים בגליובלסטומה, סרטן המוח שממנו הוא סובל. למרות זאת, הדחף הראשוני שלו לא היה להתאבל על כל הדברים שכבר אינו יכול לעשות, לקנות אי או לעבור לפאריס. במקום זאת, הוא הסתגר במשרד הביתי הקטן שלו ותיעל את כל הכוחות שהצליח לגייס לכתיבת ספר, שזכה לשם "the investment answer" (התשובה להשקעות), שאותו כתב בעזרת חבר ויועץ פיננסי, דניאל גולדי, במטרה להסביר את עולם ההשקעות בצעדים פשוטים.
מדוע ספר? ומדוע בתחום הזה? לפני תשע שנים, לאחר שפרש מ-25 שנה שבהן מכר אג"ח למנהלי קרנות פנסיה וקרנות נאמנות שניסו להביס את ממוצעי השוק בטווח הארוך, היתה למוריי התגלות באשר לחוסר התועלת של מאמצי לקוחותיו לשעבר.
בסופו של דבר הוא החליט לעבוד כיועץ בדימנשונל פאנד אדווייזורס, חברת קרנות נאמנות שמתנגדת לניהול כספים פעיל. כשהתבשר על מותו הקרב, ידע מוריי כי הוא צריך לעבוד במהירות כדי להפיץ את הבשורה למשקיעים רבים ככל שיוכל. "זה אחד היתרונות האמיתיים של גידול במוח", אומר מוריי, וצוחק. "כולם רוצים לשמוע מה יש לך לומר".
הוא וגולדי הצליחו לעמוד במשימה, השלימו את כתיבת הספר והוציאו אותו לאור עוד בחייו של מוריי. הספר יכול להיות שימושי ביותר עבור אלה שעדיין אינם משקיעים בקומץ מדדים או קרנות דומות, ואינם מאזנים כיאות את ההשקעה לעתים תכופות.
אך עצם העובדה שמוריי חש דחף לכתוב את הספר מהווה סיפור יוצא מגדר הרגיל על ההתעלמות הכמעט מכוונת מחוסר התועלת שבניהול כספים פעיל - ועל האופן שבו נתקל בשיטת השקעה טובה יתר. מוריי עבר כעת לעמדה שבה, כאחד מבכירי וול סטריט לשעבר, הוא יוצא נגד מה שהוא ועמיתיו עשו במהלך הקריירה שלהם.
סיכום הולם לחייו
מוריי גדל בבולטימור, ולא היה בדיוק לוחם צדק. "הייתי מהילדים שלא היית רוצה שהבת שלך תצא אתם", הוא אומר. "גנבתי קלפי בייסבול, העתקתי במבחנים בספרדית וצחקתי על הילד השמן עם המשקפיים שיושב בפינה". הוא זכה להזדמנות נוספת בזכות עושרה של משפחתו וכישורי הבייסבול שלו. בסופו של דבר נחת בגולדמן סאקס, הרבה לפני שאנשים התייחסו בחשד למי שעובד שם.
"המלה שלנו היתה התחייבות שלנו, ומשמעותה של אתיקה טובה היתה עסקים טובים", הוא מספר על הקריירה שלו בוול סטריט. "הגישה הזאת התחלפה בהלוואות שקר וב'אני מקווה שכבר לא אהיה פה כשכל זה יתפוצץ'".
אחרי שקודם למשרה ניהולית בשני בנקים נוספים, פרש מוריי ב-2001. באותה תקופה, תיק ההשקעות האישי שלו היה תפור לפי הסטנדרטים של תותחי וול סטריט: מצד אחד השקעה באג"ח מוניציפליות שמספקות תשואה יציבה, ומצד שני השקעה בקרנות השקעה פרטית ובקרנות גידור. כשהגיעו האג"ח המוניציפליות לפרעונן, ביקש מוריי את עצתו של גולדי, לשעבר שחקן טניס שהשתתף בתחרות רבע הגמר בווימבלדון. גולדי חשף את מוריי לקרנות של דימנשונל.
העובדה שמוריי לא ידע הרבה על הקצאת נכסים בסיסית בין מניות לאג"ח ולהשקעות נוספות, או על כישלון ניהול הכספים הפעיל, מדהימה עד שמביאים בחשבון את הלך הרוח של החשיבות העצמית המנופחת שירש מוריי מעמיתיו למקצוע. "זה אמריקאי לחשוב שאם אתה חכם או עובד קשה, אתה יכול להביס את השווקים", הוא אומר. אך תוך זמן קצר נהפך מוריי לחסיד אמת של שיטת השקעה ייחודית זאת. "בשנה אחת למדתי מדניאל ומדימנשונל יותר ממה שלמדתי ב-25 שנה בוול סטריט".
הוא החל לעבוד כיועץ בדימנשונל, וסייע ליועצים פיננסים שהשתמשו בקרנות שלה להסביר את פילוסופיית ההשקעה ה"אנטי וול סטריט" של החברה ללקוחותיהם. "האנשים המשפיעים ביותר שמטיפים נגד אלכוהוליזם הם אלו שעברו דרך אלכוהוליסטים אנונימיים", אומר דייויד בות, מייסד ויו"ר דימנשונל. "התומכים הגדולים ביותר שלנו הם אלו שרכשו ניסיון וכעת רואים את האור".
מוריי המשיך בתפקיד זה עד שאובחן כחולה סרטן ב-2008. זמן קצר לאחר מכן, בעקבות המשבר הכלכלי, הוא העיד בדיון פתוח של בית הנבחרים, ותהה בקול רם כיצד ייתכן שהתביעה הפדרלית עדיין לא הרשיעה בפלילים איש מהחברות שבהן עבד או מהמתחרות שלהן.
ביוני סריקת מוח גילתה גידול חדש, ומוריי החליט להפסיק את הטיפול הרפואי האגרסיבי. במשך כמה שנים הירהר מוריי באפשרות של קידוד עקרונות ההשקעה החדשים שלו, וגולדי חש כי כתיבת ספר תהווה מעין סיכום הולם לחייו.
"חייתי חיים מאוזנים והגשמתי המון חלומות", אומר מוריי. "הדבר הראשון שאתה חושב עליו הוא האשה והילדים, אך רנדי, אשתי, היתה הורגת אותי אם הייתי שורץ סביבה 24 שעות ביממה. הייתי חייב לעשות משהו". לבני הזוג שני ילדים בוגרים. הוא החליט להשתמש במצבו כדרך להשיג תשומת לב ציבורית.
פזרו את הכסף שלכם
הספר דוחק בקוראים לקבל חמש החלטות בלבד:
1. האם תעשו זאת לבדכם? שני המחברים מציעים לשכור את שירותיו של יועץ שמרוויח עמלות מכם ולא מקרן הנאמנות או מחברת הביטוח שלכם, שיטה שלפיה פועל כעת גולדי.
2. פזרו את הכסף - השקעה במניות ובאג"ח, בחברות קטנות ובחברות גדולות, בהשקעות צמיחה ובהשקעות ערך. השניים מציינים כי תיק השקעות תנודתי פחות עשוי להניב תשואות גבוהות יותר מתיק השקעות תנודתי. "אם אין לכם נפילות גדולות, אפשר להגדיל את תיק ההשקעות בקצב מהיר יותר", אומר גולדי.
3. השניים ממליצים לחלק את ההשקעה בין השקעות מקומיות לבין השקעות זרות. זכרו שהשקעה של פחות מכמחצית מתיק המניות שלכם במניות זרות היא הימור בפני עצמו, לאור העובדה שנתח המניות האמריקאיות מתוך שוק המניות הבינלאומי צונח.
4. החליטו אם להשקיע בקרנות נאמנות המנוהלות באופן אקטיבי או פסיבי. איש אינו יכול לצפות את העתיד בביטחון, הם מציינים, אז מדוע לצאת מנקודת הנחה שמנהלי הכספים שלכם יכולים להביס את המדדים לאורך זמן?
5. אזנו מחדש את תיק ההשקעות שלכם על ידי מכירת הנכסים המנצחים והשקעה נוספת בנכסים המפסידים. מרבית האנשים אינם יכולים להביא את עצמם לעשות זאת, אף כי הדבר משפר את התשואה בטווח הארוך.
רעיונות אלה אינם חדשים, וגם אינם מורכבים יתר על המידה. אך מוריי בילה 25 שנה בוול סטריט מבלי להבין כיצד להשקיע כאדם בוגר. לכן אין זה מפתיע שגם מרבית האמריקאים אינם יודעים כיצד לעשות זאת.
מוריי נמצא כעת בביתו, בנעלי בית מרופדות שנועדו לרכך את הפגיעה העצבית בכפות רגליו, והוא מקבל טיפול סדיר מאחיות הוספיס. את בקריו הוא פותח בדרך כלל בגלישה באייפד שלו, משום שכבר אינו מסוגל להחזיק עיתון בידיו. לאחר סריקה מהירה, הוא שולח מייל לגולדי, ומפנה אותו למאמרים האחרונים על האנשים שמנצלים לרעה את המשקיעים הלא נבונים. מסכת הסיפורים הבלתי פוסקת אינה מייאשת אותו כלל, אלא להפך, מפיחה בו מרץ. "תחושת המטרה והשליחות תרמו לי רבות", הוא אומר. "סביר להניח שהן הוסיפו לי כמה ימים לחיים".
רצה הגורל ואחד מחבריו הקרובים של מוריי, מנכ"ל חברת ההשקעות הפרטיות סטון פוינט קפיטל צ'ארלס דייוויס, איבד השנה את בנו טאקר שחלה בסרטן. בחודשים האחרונים בילה טאקר שעות רבות בשיחות טלפון עם מוריי. "בגורדון יש מין שלווה, מעין שילוב בין מוסד בוול סטריט לבין היפי", אומר דייוויס. "היה ברור שהוא ובני יכולים לדבר באופן שכמותו רק מעטים מסוגלים, משום שהם נמנים על מועדון אקסקלוסיבי למדי שאף אחד לא ממש רוצה להצטרף אליו".
מוריי האריך חיים יותר מטאקר, אך צופה כי לא יחגוג את יום הולדתו ה-61 במארס. למרות זאת, הוא לא טרח להנציח את עצמו בתמונה על כריכת ספרו, או אפילו להזכיר בספר את מחלתו.
"נמאס לי מעצמי", הוא מסביר. אך הוא משחק היטב את תפקיד הבנקאי הגוסס, ומוכן לעשות כמעט הכל כדי להעביר את המסר שלו, גם אם זכרו יתפוגג במהירות. "הספר הזה שיפר את איכות החיים שלו", אומר דייוויס. "הוא נתן לו ידע והבנה שגם אם הסוף קרוב, הסוף הוא לא הסוף".
המשימה האחרונה של הבנקאי הגוסס: ספר שיוצא נגד עקרונות ההשקעה המקובלים
רון ליבר
9.12.2010 / 10:49