הוא הציע שניפגש לפיקניק לילי בפארק הירקון, והודיע שיאסוף אותי משדרות רוטשילד. הסכמתי מיד, בלי לחשוב על הסיכונים האפשריים. דייט על שמיכה בפארק - יש שיגידו שמדובר בקונצפט רומנטי, אבל הנחתי דווקא שמדובר בחיסכון: אחרי הכל, כשאתה יוצא לאינספור פגישות ראשונות שהשגת באתרי היכרויות קשה לפעול על פי קוד ההתנהגות החברתי שדורש ממך לשלם גם עבור הבחורה. שי (שם בדוי), 33, מראשון לציון הגיע בדיוק בזמן. כבר כשהבחנתי בו לראשונה מחוץ למכונית הבנתי שאין סיכוי, אבל זרמתי. זרמתי גם כשהוציא מתא המטען בקבוק יין פתוח, מלא בחציו. באותו הרגע לא חשבתי על סכנות כמו סם אונס, אלא בעיקר על העובדה שהקמצן הזה אפילו לא טרח להביא בקבוק יין שלם עבורי. סיימנו די מהר את חצי הבקבוק, והוא שאל אם אני מעוניינת בעוד יין - כי במקרה יש לו עוד בקבוק באוטו. כשהינהנתי בחיוב, הוא הודה שאין לו פותחן. למזלי, דאגתי לכך מבעוד מועד ושלפתי חולץ פקקים מהתיק. אם נגררתי לדייט משמים שכזה, אמרתי לעצמי, עוד כוס יין תוכל להפוך אותו לקצת יותר מעניין.
סבלתי אותו למשך שעתיים וחצי בדיוק, בעיקר מפני שלא היה לי לאן לברוח. הוא היה נחמד, אבל לא יותר מזה, ולצערי הייתי תלויה בו בטרמפ הביתה ולא היה לי נעים לחתוך באמצע ולחסוך לשנינו זמן מיותר. כשהוא הוריד אותי ליד הבית, מבושמת כלוט, הבנתי שאם לא אלמד להיות ישירה וכנה, החודש הזה יהיה קשה במיוחד, נפשית וגם פיסית, בעיקר עבור הכבד שלי.
זה היה הדייט הראשון בחודש שבו בחנתי על בשרי כמה עולה למצוא אהבה בימינו. את תעשיית החתונות הענפה כולנו מכירים - זוגות צעירים מוציאים מאות אלפי שקלים עבור ערב יחיד במינו שמוקדש רק להם. אבל כיום, בעידן שבו כמעט 50% מנשות אזור המרכז בגילי 30-34 הן רווקות (ככה אומרים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), ההוצאות הכספיות מתחילות לפני שמלת הכלה, הצלם והדי.ג'יי. למעשה, הן מתחילות כבר בשלב החיפוש: מנויים לאתרי היכרויות, מרתון של דייטים ראשונים, טיפוח אישי וגם ייעוצים למיניהם, החל בפסיכולוגים וכלה במאמני דייטינג ומנחי סדנאות למימוש עצמי ולזוגיות. ככה זה בימינו: רבים מהרווקים והרווקות זקוקים למעט עזרה בתחום שאמור להיות כל כך טבעי עבור כולנו. אז יצאתי גם אני לחפש אהבה, עם נכונות להשקיע סכום כסף לא מבוטל ועם מעט אופטימיות זהירה.
השבוע הראשון: אסרטיבית וחזקה? רגישה ועדינה!
כדי להפיק את המקסימום מהתנסותי בעולם ההיכרויות, החלטתי לפנות בשלב ראשון לייעוץ מקצועי. התחלתי עם אסתה ברודצקי-קאופמן, יועצת דייטינג ותיקה, שמעידה על עצמה שהיא אחת החלוצות בתחום.
ללא הקדמות מיותרות, היא עברה להדרכה מעשית בנבכי עולם ההיכרויות הווירטואלי. "החלק המשמעותי ביותר בכרטיס הפרופיל שלך הוא התמונה. אני ממליצה לצרף שתיים: תמונת גוף מלאה ותמונות ראש-כתפיים וגם חזה, אם יש לך אחד להתגאות בו. אני ממליצה לשכור אפילו את שירותיו של צלם מקצועי. תמונה שווה יותר מ-1,000 מלים, והיא צריכה לשקף את טיב הקשר שבו את מעוניינת. לא כדאי לשים תמונה זנותית מדי, וגם לא מאירוע מיוחד, כי היא תיראה מזויפת".
משם עברה ברודצקי-קאופמן לחלק המילולי של הכרטיס. "אסור שהטקסטים יהיו מפרכים. מלות המפתח הן שיווק המוני, מאחר שרוב האנשים נכנסים לאתרים כדי לפסול מראש, כי כולם פוחדים בעצם מקשר ממשי. לכן חייבים לעשות כמה שפחות טעויות מול הקהל הפוסל. לא כדאי להיות מתוחכמים מדי".
היא המליצה לי לערוך סיור וירטואלי בין כרטיסי גברים, לבחון מה הם רוצים ולכתוב את התכונות שלי לפי גחמותיהם, ובמיוחד לכלול את העובדה שאני עדינה, נשית ורכה, גם אם אני לא כזו. "אף גבר לא מתלהב מאשה אסרטיבית שעומדת על שלה", היא פסקה, "טקסט טוב יהיה כזה שיש בו ביטויי מגדר הולמים. היתה לי לקוחה בעלת חגורה שחורה בקרטה והיא לא הבינה למה לא פנו אליה כשציינה זאת כאחד מתחביביה הבולטים".
ככלל, ברודצקי-קאופמן מאמינה בחוקי מגדר מסורתיים. "את לא צריכה לפנות למישהו בעצמך. תשימי אותו במועדפים או שתסתכלי בכרטיס שלו באופן שיבחין בכך. תחכי שיפנה אליך. גברים פועלים מתוך שני יצרים: מין וכיבוש. אם גבר יקבל ממך מספר טלפון מהר מדי, יש סיכוי שהוא יאבד עניין. כל עוד תשהי את הטלפון ותציעי לו קודם את השם שלך בפייסבוק או כתובת מייל, הוא ירצה אותך יותר". עם זאת, היא מסייגת: "אם יש בחור שמפתח מערכת יחסים במרחב הווירטואלי מבלי להעביר אותה למציאות, כנראה שיש לו בעיה להתחייב וכדאי שתביאי את זה בחשבון".
"אז צלחתי את שלב הפלרטוט הראשוני באינטרנט, מה אני עושה לקראת הדייט עצמו?", אני שואלת. ברודצקי-קאופמן חוזרת לעניין המראה. "את חייבת להיראות במיטבך. העין שלנו מורגלת לאסתטיקה מושלמת מכל המגזינים והטלוויזיה, ולכן את צריכה להכין את עצמך לדייט בהתאם, מה שאומר לעשות גבות, שפם, פן, איפור קל ומייק-אפ שהולם אותך. גם החזייה צריכה להיות מושלמת, כי אם היא לא מחזיקה את החזה כמו שצריך, הערב ייגמר בכך שהוא יבהה בו כל הערב במקום להתמקד במה שאת אומרת. לבשי את הבגד שהכי הולם אותך, ורצוי שזו תהיה שמלה - כי זה לבוש מגדרי מובהק".
ברודצקי-קאופמן המליצה לי גם על דייטים שמעוררים פעילות ומעודדת פגישות בברים, כי "רמת האינטימיות בהם גבוהה יותר, אלכוהול מוריד עכבות וזה מצוין". היא המליצה לי לא לחשוף את עצמי יותר מדי בדייט ובטח שלא לדבר על התנסויות קודמות באתרים. "מה עם התשלום?", אני חוקרת. היא משיבה שלדעתה, אם הוא רוצה המשך כדאי שישלם עלי, "אבל את לא צריכה להיות חזירה ולהזמין ללא הכרה", היא מוסיפה. היא איחלה לי בהצלחה בהמשך ושילחה אותי לדרכי.
מצוידת בשלל הוראות הפעלה, חשתי מוכנה לעבור לשלב המעשי בהתנסות. אחרי מפגש עם צלמת מקצועית וסקירת כל התמונות שנמצאו על המחשב מהטיול של אחרי הצבא ועד היום, נבחרו כמה תמונות שהסכמתי להגיד שהן סבירות.
אתרי ההיכרויות הראשונים שנבחרו היו ג'יי דייט והחצי השני. החלטתי לפעול בעצת היועצת והסתרתי את התכונות הגבריות שלי. לצורך העניין, כבר לא הייתי חזקה, עצמאית ואסרטיבית, אלא רגישה, נשית ונהנית ממחוות ספונטניות רומנטיות. איכס. בשנייה שנרשמתי, החל הציד. הגברים הבחינו בבשר הטרי שנכנס לזירה ואיגפו אותי מכל כיוון, מהודעות אישיות ועד לצ'אטים בשעת לילה מאוחרת. מבוהלת מהמתקפה המשולבת, ברחתי משני האתרים והחלטתי לחזור אליהם למחרת בבוקר. אולי אז הזאבים הטורפים יחזרו להיות בחורים תמימים.
בערב שלמחרת אזרתי אומץ ונכנסתי שוב לאותם אתרים. הפעם נחלתי הצלחה: פתאום הגברים שפנו אלי נראו אטרקטיבים למדי ואפילו נעניתי לכמה מהם. אחרי צ'אט עם שי, נקבעה הפגישה הראשונה. לבחור השני, שניסה לפנות אלי בצ'אט וקיבל התעלמות מכיוון שלא היתה לו תמונה, הענקתי את מספר הטלפון לאחר שפנה אלי בהודעה אישית, שבה חשף את מראהו והסביר שמכיוון שהוא פסיכולוג, הוא אינו יכול להרשות לעצמו לשים תמונה באתר, שמא אחת המטופלות שלו תקלוט אותו. הוא נראה טוב ודרש ממני את מספר הטלפון באופן מקסים וגברי, שלא הייתי יכולה לסרב לו. מאז נעלמו עקבותיו. בדיעבד הבנתי שהעובדה שגברים לוקחים את מספר הטלפון שלי לא בהכרח אומרת שהם יעשו בו שימוש.
גם בשעות שלפני הדייט הראשון בפארק הירקון, הייתי שקועה באינטרנט. שולחת קריצה פה, מפלרטטת שם ובהחלט מרגישה על גג העולם מעודף החיזורים. מאות גברים צפו בפרופיל שלי, כמה עשרות שלחו הודעות וקריצות. הרגשתי מחוזרת כמו שלא הייתי מעודי. עבודתי העיקרית היתה לברור את המוץ מהתבן. אבל הייתי שיכורה מכמות המחזרים, ולא הבחנתי בכך שאולי אין בכלל מוץ, רק תבן.
סיכום שבועי
יועצת דייטינג: 320 שקל לפגישה
צלם מקצועי: 200-800 שקל מנוי בג'יי דייט: 129 שקל מנוי בחצי השני: 94 שקל דייט ראשון: אין הוצאות
שבוע שני: הדילמה הנצחית - מי משלם את החשבון?
לאחר 72 שעות של המתנה בכיליון עיניים, קיבלתי את האישור המיוחל מאתר ההיכרויות אלפא, שפותח את שעריו רק לקרייריסטים, ונהפכתי לאחת מ-65% מכלל הפונים שזוכים להיכנס לנבכי הרשת האקסקלוסיבית. ההתרגשות התחלפה באכזבה ממספר הפניות הזעום שלו זכיתי, אחרי שהתרגלתי לשפע של ג'יי דייט.
במקביל וללא תכנון מקדים, כנראה בהשפעת ההתנסויות, הכרתי במסגרת התנדבותית עלם חמודות, חן (שם בדוי), ולאחר שיחה ארוכה ומרתקת שבסופה לא הספקנו להחליף פרטים ולהיפרד כראוי, החלטתי שאני לא נכנעת לניסיונות אילוף הסוררת הגברית ונתתי דרור לאסרטיביות: השגתי את מספר הטלפון שלו כדי להזמין אותו לצאת, על אף שזה אסור בתכלית האיסור על פי הכללים.
יועצת הדייטינג הציעה ללכת לקנות מוצר איפור, ולקבל גם ייעוץ קוסמטי חינם. העדפתי לוותר על העצה, ובמקום האיפור הענקתי לעצמי טיפול פנים, שגרם לעור פניי לקרון, כך לפחות על פי חברותיי לעבודה. פינקתי את עצמי גם במניקור פלוס פדיקור. זה בטח לא יזיק להעצמת המראה הנשי.
כדי להעמיק את כישוריי ואת סיכויי בתחום הזוגיות, פניתי למומחית נוספת ונרשמתי לקורס של שרון רובינשטיין, מאמנת לתקשורת זוגית שהקימה את המרכז לאימון ולהכוונה אישית. רובינשטיין פיתחה את תיאוריית האמזונה והפרינסס: הראשונה היא אשה עוצמתית וחזקה, גברית אם תרצו, שאליה גברים יימשכו בטירוף, יעשו הכל כדי לכבוש אותה ולאחר שיבצעו בה את זממם ימשיכו הלאה. "הם רואים אותה כסוג של גבר וכאתגר כיבושי בלבד. החכמה היא להיות עוצמתית, בעלת כוח פנימי. את הכוח הזה אפשר לייצר באמצעות רכות נשית, וזו הפרינסס - שמשכילה להשתמש בעוצמה נשית".
רובינשטיין טוענת שמאחורי כל אמזונה עומד גבר שעיצבן אותה. "נשים לא נהפכות לאמזונות קשוחות וחדות סתם כך. מישהו הביא אותן למצב הזה. זה לא בטבע שלהן. בסופו של דבר, לגברים יש צורך להרגיש גברים והם ירגישו הכי חזקים ליד אשה שתגרום להם להרגיש כאלה. כיום גבר הוא אינדיווידואל שמזין את עצמו. הוא יכול להתקיים לבד בעולם עם צי משרתות - עוזרת, זונה וכן הלאה. הוא זקוק לאשה שתגרום לו להרגיש גבר".
הנשים שמגיעות לסדנאות שלה, לדברי רובינשטיין, הן בנות 35 בממוצע. "הבחורות שבאות אלי הן ברמה גבוהה מאוד מבחינת השכלה וקריירה. ככל שהאשה מוצלחת יותר, כך היא זקוקה יותר לעזרה עם המין הגברי. בחורה שאפתנית ומצליחה נדבקת בתכונות גבריות מהסביבה והסממנים הנשיים שלה נעלמים בהדרגה. אני מחזירה את התכונות שנעלמו".
רובינשטיין מעבירה גם סדנאות לגברים שצריכים ללמוד מחדש איך להתחיל עם בחורה. "אני נותנת להם כלים קטנים: איך לקחת את מספר הטלפון, שפת גוף, סימולציית הליכה. לדוגמה, כשאתה הולך עם בחורה, תמיד תצעד בצד הקרוב לכביש".
"כל מה שאני מלמדת, גם סבתא שלכן יכולה היתה להסביר לכן", אומרת רובינשטיין בתחילת הסדנה למיומנויות שיחה בין נשים לגברים. הבנות רושמות את דבריה בשקיקה. הן נראות מאוד מודעות לעצמן ולמראן: בעוד אני מרגישה כמו סחבה מרוטה לאחר שגירדתי את עצמי בקושי מהמיטה בבוקר שישי, הן נראות כמו מיליון דולר. הבגדים, הציפורניים והאיפור מתוקתקים למשעי. אלה שדיברתי אתן מצטיירות כבחורות אינטליגנטיות ומקסימות שבמבט ראשון לא ברור למה הן זקוקות לעזרה בתחום מערכות היחסים. כולן מעידות שהסדנאות עזרו להן פלאים. מצד שני, כשמוציאים כל כך הרבה כסף, אף אחת לא תודה שמדובר בבזבוז.
ההצלחה, מבחינת רובינשטיין, נמדדת בהצעות נישואים: אם הוא לא מציע תוך חצי שנה, כדאי לעשות חושבים ולערוך לו שיחת חיתוך כי אולי הוא לא רציני מספיק. היא טוענת שיש לה אחוזי הצלחה גבוהים ביותר: "כל שבוע אני מקבלת שש-שבע הזמנות לחתונות של בוגרים שלי". כהוכחה, אחד מבוגרי סדנאות הגברים שנהפך למדריך אצלה מגיע לקורס בשביל לצלם הצעת נישואים לחברתו, אף היא בוגרת הסמינר.
לאחר הקורס החלטתי להגביר הילוך וקבעתי לעצמי שני דייטים, ערב אחר ערב. הראשון היה נמרוד (שם בדוי), 34, מקיבוץ באזור המרכז. כבר בטלפון משהו בו נשמע לי מוזר ושקלתי לוותר על הפגישה, אבל ניסיתי לשכנע את עצמי שזה שוב יצר הבררנות שמנסה למנוע ממני לתת לאנשים הזדמנות. כשהגעתי לקרן הרחוב שבה סיכמנו להיפגש, הבנתי ששוב נפלתי בפח של תמונה מוצלחת במיוחד, שבהחלט שייכת לבחור אבל לא תואמת את מראהו בדרך כלל.
מכיוון שהתעצלתי להתרחק מהבית, הובלתי אותו לבר השכונתי שלי, טעות שלא תחזור על עצמה יותר לעולם. כבר בהליכה לשם הבנתי שאין לנו שום דבר במשותף ושהערב הולך להיות קשה. הפתרון הגיע בדמות שלוש כוסות וודקה טוניק שנלגמו מהר מדי ועל בטן ריקה. אחרי שעתיים שדמו לנצח, הזמנו חשבון והוצאתי את כרטיס האשראי שלי. מתוך ידיעה שאני לא מתכוונת להיפגש עמו שוב, חשתי שמן הראוי שאשלם לפחות חצי מהסכום. הוא לא התווכח, נטל מידי את הכרטיס ואמר לברמן לחייב את הכרטיס בחצי מהסכום. כשיצאנו משם הוא אמר לי שהברמן התלונן על הטיפ הזעום שהשאיר לו. "יאללה, מה הוא חושב לעצמו?", אמר בביטול, "כאילו שאני צריך להשאיר לו משהו".
ברגע שנפרדתי מהקיבוצניק חזרתי שוב אל חשכת הבר והתנצלתי עמוקות בפני הברמן. "עזבי", ענה בביטול. רשמתי לפני את הלקח: לעולם לא לקחת דייט ראשון לבר שאת מעוניינת לחזור אליו.
לדייט שהיה לי למחרת הגעתי עם ציפיות גבוהות יותר. כמה ימים לפני כן דיברתי בטלפון עם גיא (שם בדוי), 40, מתל אביב. השיחה, שנמשכה כ-40 דקות, זרמה באופן טבעי. הפגישה, לעומת זאת, מעט פחות. גיא קבע את המקום ואת השעה והתייצב בבר עוד לפני שהגעתי. במהלך השיחה התחלתי לחוש מיצוי, והעניין שהיה לי בו לפני כן התחלף ברצון עז לשוב לביתי. גיא דווקא לא הרגיש בכך: הוא שילם את החשבון, והציע שנמשיך למקום אחר כדי לאכול. משום מה הסכמתי, למרות הידיעה שאין לי כל רצון להיפגש עמו שוב.
כשישבנו במסעדה, הוא התוודה ואמר שבטלפון נשמעתי כלבתית, קרה ומסוגרת, רחוקה לגמרי מהתכונות הנשיות שהזכרתי בפרופיל - והתגלו בדייט. אני תהיתי אם העובדה ששתקתי רוב הפגישה גרמה לו למצוא בי את הנשיות שחיפש. כשהגיע החשבון, הוצאתי שוב את כרטיס האשראי, כי בכל זאת, הוא שילם בבר. ציפיתי שנשלם חצי-חצי, אבל הוא הגיש את הכרטיס שלי למלצרית ושילם רק את הטיפ.
סיכום שבועי
טיפול פנים: 300 שקל
מניקור ופדיקור: 230 שקל
מנוי באלפא: 109 שקל
סדנה אצל שרון רובינשטיין: 570 שקל; סמינר: 1,850-2,650 עבור שלושה מפגשים
דייט ראשון: 100 שקל
דייט שני: 70 שקל
שבוע שלישי: הבחור שחשף את פרצופו האמיתי
לאור האכזבה מהיצע הגברים שפנו אלי עד כה, רכשתי מנוי ב-look4love וב-areyouinterested, שהחל כאפליקציה חינמית בפייסבוק ונהפך לאתר היכרויות חובק עולם בתשלום. לא הבנתי מה הולך באפליקציה הזו: חוץ מגברים ששלחו לי מתנות וקריצות ללא הרף, אף אחד מהם לא הציע הצעה קונקרטית. הרגשתי כאילו אני נמצאת בעיצומו של משחק שאיש לא הסביר לי את כלליו. איך אני אמורה בכלל לזכות בנקודות וכמה אני מקבלת על שליחת כל מתנה? זה אתר היכרויות או סתם משחק וירטואלי? פרט לכמה שיחות שגלשו למסנג'ר במקרה הטוב וגוועו בתיבת ההודעות במקרה הרע, דייט אמיתי לא יצא מהאפליקציה הזו.
השעות הארוכות שביליתי בשיטוטים אחר הפרופיל המושלם החלו לייאש אותי. השקעתי חלק ניכר מזמני בניהול כמה פרופילים בו זמנית. נמאסו עלי כל אותם הגברים שניסו לפתח מערכת יחסים וירטואלית לטווח ארוך, בלי להיפגש כמובן. בשביל מה להרוס את הפנטזיה עם פגישה ממשית? למרות המיאוס, קבעתי דייט עם אייל (שם בדוי), 39, מרמת גן. הוא חיכה לי מתחת לבית, וכשירדתי ביקש שאחליט לאן הולכים כי הוא לא מכיר ברים באזור. הובלתי אותו לבר, שהיה שקט ונעים באמצע השבוע. נהנינו משיחה מרתקת ואט אט גם האמון בדייטינג החל לחזור אלי מבלי ששמתי לב. חשבתי שאולי ההשקעה מתחילה להשתלם. הנה בחור שאני יכולה לחשוב על פגישה נוספת עמו.
כמו ג'נטלמן מושלם, הוא שילם את החשבון וליווה אותי לביתי. כשהגיע רגע הפרידה, הוא החליט לקלקל את הרושם הראשוני. "שנזרום אליך?", שאל בלי בושה. "לא. אני צריכה לקום מוקדם ולא מתאים לי", השבתי וניסיתי לנתב את השיחה לכיוונים אחרים. הוא, חסר סבלנות ונימוס בסיסי, קטע אותי ושאל אם אני מתכוונת לתת לו לעלות או שאני אומרת לו לילה טוב, כי הוא עייף ואין לו כוח לשיחות בטלות. "סע לשלום", הצבעתי על הכביש, סובבתי אליו את הגב ונכנסתי הביתה.
לא אמרתי נואש והחלטתי לפנות בעצמי לגברים שמוצאים חן בעיניי, בניגוד לעצותיה של יועצת הדייטינג - ובעידודה של הפסיכולוגית שלי שדווקא הורתה לי לתפוס יוזמה. במקביל אזרתי אומץ והתקשרתי לחן. הניסיון האמיץ נחל הצלחה וקבענו להיפגש. ואז פנה אלי אמיר (שם בדוי), 35, שביקש להציע לי חברות בפייסבוק. התעלמתי כי לא רציתי שיחטט לי בפרופיל ובתמונות. אחרי הכל, עמוד הפייסבוק שלי פרטי ונועד עבורי ועבור 580 מחבריי הטובים ביותר. בטמטומי נתתי לו את כתובת המייל, שסייעה לו כמובן למצוא אותי ברשת החברתית. הצעת החברות לא איחרה לבוא.
חלפו כמה ימים ולא שמעתי ממנו - הנחתי שהציץ בתמונותיי בפייסבוק ונבהל. אבל בעודי מטיילת בשדרות רוטשילד עם הכלבה באחד הלילות, לבושה במיטב מחלצותיי (מכנסי טרנינג מהוהים וסווטשירט עם כתמי אוכל), עם שיער אסוף ברישול ועיניים טרוטות, נעצר מולי בחור על אופניים. "עדי?", הוא פנה אלי בלי להתבלבל. "אמיר, נכון?", שאלתי בתקווה שרעידת האדמה הצפויה לפקוד את מחוזותינו תתרחש בזה הרגע ותגאל אותי מהמעמד המביך. "אם כבר נפגשנו, אולי נשב על הספסל ונדבר קצת?", הוא הציע באדיבות. הטיול הקצרצר עם הכלבה נהפך לדייט לילי ספונטני. לפני שנפרדנו הוא ביקש את מספר הטלפון שלי. הטלפון בושש לבוא והבחור נמחק אחר כבוד מרשימת החברים שלי.
סיכום שבועי
מנוי ב-look4love: 119 שקל
מנוי ב-areyouinterested: 20 דולר
דייט ראשון: אין הוצאות
דייט שני: אין הוצאות
שבוע רביעי: אתה ההוא מהתמונה?
כשאף לא אחד מעשרות הבחורים שאליהם פניתי חזר אלי, החלטתי לפנות לאפיקים מסורתיים יותר. משרד השידוכים של רותי פרי קיים מאז 1983. לדברי אילנה, שערכה לי שיחת ייעוץ, המאגר שלהם מכיל מאות אנשים איכותיים, משכילים, ממעמד סוציו-אקונומי גבוה למדי. כל אחד נבדק על ידי חוקר פרטי כדי לוודא אין עבר פלילי או תעודת נישואים במשרד הפנים. כל נרשם נדרש להמציא גם אישור רפואי כדי להבטיח שאין מחלות פיסיות או נפשיות.
אילנה הסבירה שאם אחליט להשתמש בשירותיהן, אבלה כמה שעות עם מאבחנת שתנסה לקרוא אותי ולהתאים לי את הנפש התאומה שלי. לאחר מכן הן יבדקו במאגר הגברים מי יכול להתאים לי ויציעו לי כמה אפשרויות. ברגע שתהיה הסכמה בין שני הצדדים, הן כבר יודיעו לי מתי הבחור אמור להתקשר. לאחר הפגישה, צוות המשרד יערוך משוב לשני הצדדים ויעדכן אם היתה התעניינות הדדית.
על פניו, זה נראה לי כמו פתרון נפלא: צוות היועצות עושה עבורי את כל העבודה השחורה, אין צורך בשיטוטים בין פרופילים שעות על גבי שעות והניג'וס הכרוך בדחיית מחזר טורדני מוסר ממני - היועצות יעשו זאת בשבילי. אך אליה וקוץ בה, חתיכת קוץ ענק יש לציין, כזה ששווה 20 אלף שקל. "אל דאגה", הרגיעה אותי אילנה כשראתה את פרצופי המבועת למשמע הסכום האסטרונומי. "את משלמת בהתחלה רק 10,000 שקל, שאותם את יכולה לפרוש על פני 18 תשלומים. את החצי השני תשלמי כשתיסגרי עניין, אם בחתונה או במגורים משותפים ומחויבות". התשלום מקנה לי מנוי לשנה במשרד. "ומה אם לא אמצא את הנפש התאומה שלי תוך שנה?", אני מקשה. אילנה מרגיעה אותי ומספרת ש-70% מהרשומים מוצאים אהבה דרך המשרד בפרק הזמן הזה, ו-15% מוצאים אהבה בדרכים אחרות. "ומה על ה-15% הנותרים?", אני נחרדת מהמחשבה שאמצא את עצמי באותה קבוצה מוקצית. "על אף שזה מוגדר לשנה, אני לא אזרוק אף אחד מהמאגר בתומה ואמשיך לשלב גם את ה-15% האלה בהצעות השידוכים. יש כאלה שנמצאים אצלנו שלוש שנים ועדיין מובאים בחשבון".
בלית ברירה חזרתי לאתרים הזולים. רמי (שם בדוי), 39, גרוש פלוס אחד מחולון, קפץ עלי ברגע שנכנסתי לג'יי דייט וביקש להוסיף אותי למסנג'ר. התמונה שלו נראתה מעט מעורפלת ומחשידה, אבל הסכמתי בכל מקרה. התברר שכבר שבועיים לפני כן ניהלנו שיחה במסנג'ר, שבסיומה החלטתי שהוא סתם מורח אותי ומנסה למשוך אותי למערכת יחסים בעלת אופי מיני וירטואלי וניתקתי כל מגע. הוא החליף תמונה באתר ולכן לא הבחנתי שמדובר באותו אדם. הודעתי לו שאני לא מתכוונת לנהל שיחת רשת אל תוך הלילה ואם הוא לא רוצה להיפגש, שיניח לי לנפשי. הייתי בטוחה שהאולטימטום שלי יגרום לו לברוח אל חשכת המרחב הקיברנטי, אך הוא דווקא הציע פגישה.
הפעם למדתי את הלקח ולא לקחתי סיכונים: הודעתי לו שאגיע לאסוף אותו ומשם נחליט איפה נשב. בדיעבד גיליתי שזו היתה החלטה גאונית. חיכיתי לו מחוץ למכונית, וכשיצא החוצה הבנתי שאין שום סיכוי שאני מבלה אתו ערב שלם. "את נראית הרבה יותר טוב במציאות מאשר בתמונות", החמיא לי. רציתי לומר לו שחבל שאני לא יכולה להגיד את אותו הדבר לגביו. לדעתי, לא רק שהתמונות היו מעורפלות, הן גם היו מזויפות. הוא נראה מבוגר בעשר שנים לפחות, ובמהלך השיחה גיליתי שהוא גר בימים אלה עם אמו, פרט קטן שהוא בחר משום מה להשמיט. כעבור 10 דקות התנצלתי שביזבזתי את זמנו, והבהרתי שכאן נפרדות דרכינו. הוא דווקא החמיא לי על הכנות. נפרדנו כידידים.
גם עם חן נפגשתי בהמשך השבוע. הפגישה, שנערכה בצהריי שישי נעים במיוחד והיתה דווקא מאוד מוצלחת לטעמי, הובילה למפח נפש לאחר שנוכחתי כעבור כמה ימים שמדובר בעוד תל-אביבי טיפוסי, שמפריח הבטחות לאוויר ונעלם בחשכת הפחד ממחויבות או חוסר הרצינות, ללא טיפת הוגנות או נימוס כלפי הבחורה שעמה נפגש.
הביטחון העצמי שלי צנח לשפל חסר תקדים ושוב נדרשה עזרה מקצועית כדי להחזיר את האמון בעצמי ולהצליח לשווק את עצמי לרווקי ישראל. נפגשתי עם המאמנות האישיות לי-אור סלע ועדי קמחי, שהחליטו לנתב את חברותן רבת השנים לסדנת נשים ליצירת זוגיות. הן לא עורכות הכללות לגבי גברים ונשים, גם אין להן כללים ברורים ובדוקים לתפיסת גבר החלומות.
"אנחנו מאמינות שאת צריכה להביא את עצמך למערכת יחסים. להיות מי שאת", פורשת קמחי את משנתן. "החלק הראשון של הסדנה הוא תקשורת עם עצמי והחלק השני הוא תקשורת עם החוץ. נקודת המוצא שלנו היא שהשנים והניסיון העמיסו עלינו מגננות, שאנחנו צריכות להיפטר מהן".
מטרת העבודה בקבוצה, לדברי סלע, היא לשבור את הסטריליות שנוצרת בטיפול של אחד על אחד. "יש משהו מאוד מעמת בקבוצה. כשאדם נמצא בין כמה אנשים, הוא מגיב באופנים שונים לכל אחד וכך אפשר לראות רבדים ותגובות שונות של אותו אדם, והאנשים השונים משמשים לו כמראה. כך תוכלי גם לראות איך את מגיבה לסוגי גברים שונים".
טווח הגילים שנרשם לקבוצה של השתיים הוא 30-38, "נשים שהתבססו בקריירה ולא עצרו לבנות מערכת יחסים בדרך", הן מסבירות. "אנחנו מקצות עשרה מקומות בכל סדנה ונפגשות לפני כן עם הבנות כדי לוודא התאמה. בסדנה אנחנו משלבות תרגילים חווייתיים שייצרבו לנו בתוך החושים ובזיכרונות באופן הטוב ביותר".
יצאתי מהשיחה אתן מעודדת, בהחלטה לחזור לעצמי ולעשות מה שמרגש לי נכון, מבלי להיפטר מתכונותיי שלא הולמות את מגדרי. החודש הזה, שבו יצאתי לדייטים בסיטונות ותיקשרתי עם עשרות גברים באמצעות האינטרנט, אמנם לא הביא לי את האהבה שביקשתי למצוא, אבל השכלתי ממנו. למדתי שגברים משקרים באתרי היכרויות, בעיקר לגבי הגובה שלהם; למדתי שהעובדה שגבר מפלרטט אתך ואף מבקש את מספר הטלפון שלך, לא מעידה שהוא יעשה בו שימוש; למדתי גם שנדרשת סבלנות אין קץ בחיפושים אחר פרופילים מועדפים; ולמדתי על עצמי שאני לא טובה בהוראות הפעלה מדויקות ונדרש לי בחור שלא נרתע מבחורה חזקה, עצמאית והחלטית. כנראה שבאמת אי אפשר לקנות אהבה, אבל החיפוש אחריה מצריך ממון לא קטן, וגם אחרי שתשקיעו אין ערובה שתצליחו למצוא אותה.
סיכום שבועי
משרד שידוכים: 10,000 שקל (מתוך 20 אלף)
דייט ראשון: אין הוצאות
דייט שני: אין הוצאות
סדנת נשים ליצירת זוגיות: 1,800 שקל לעשרה מפגשים
כמה יעלה לכם הסיכוי למצוא אהבת אמת?
TheMarker
9.12.2010 / 11:26