שלוחה של הר, קרחת יער קטנה, תחנת שאיבה של חברת מקורות. אפשר לטפס לשם בכביש סלול ומפותל ואפשר בדרך עפר תלולה. אני בוחר בסלול המפותל. מיני קאנטרימן, שמינית חלון קדמי שמאלי פתוחה. כף רגל שמאל לוחצת את הדוושה המתה. כף ימין על דוושת הבלם ואז על המצערת, קוברת אותה ברצפה. שום החלקה. שום מחאה. מיני קאנטרימן, 1.6 ליטרים, טורבו, 186 כ"ס, משוגרת קדימה ברגע זה.
300 מטר ישורת, פנייה חלקלקה שמאלה בשיפוע הפוך, ישורת קצרה ופניית s כפולה חדה. מיני קאנטרימן היא לא מיני קופר. אורכה הוא 4.1 מטרים לעומת 3.72 מטרים. גובהה 1.56 מטרים לעומת 1.41. אבל הגנים הם אותם גנים, ועוד לפני שהפנייה מתיישרת, עוד לפני שאני חוזר וקובר את הדוושה, נפרש על פניי החיוך.
למרות הפוזה, האורך והגובה, קאנטרימן יודעת לעשות מטעמים מכבישים מפותלים. זו השלדה וזה ההגה. והנה ההוכחה שהגה חשמלי לא חייב להיות כישלון.
הנה קצה השלוחה
אני מגיע למעלה, לא עוצר לסיגריה, מסתובב ויורד. אגב, היא תענוג גם בירידה, מזמינה החלקות מבוקרות לצדדים, לא משביתה שמחה גם כשבקרת היציבות האלקטרונית מחוברת.
למטה ושוב למעלה. והפעם בעפר, בין העצים. שיפוע מתון בהתחלה, מתחזק בהמשך, מתכסה באבנים, בסלעים קטנים ובבורות. לא נעים, קצת כואב. צמיגים ספורטיביים בחתך נמוך, שלדה קשיחה, מתלים קצרי מהלך. הקאנטרימן סובלת ונאנקת. ואז מופיעים הבורות והחריצים. מה היא עושה כאן בכלל? איך מגיעים למעלה? אני שואל ולא עונה, מנווט בין הבורות.
אבל הבורות רבים ופזורים לכל רוחב הדרך. אני נופל לתוכם. הגלגלים מסתחררים. חצץ ניתז. משהו כתום מהבהב על לוח השעונים.
מיני קאנטרימן מצליבה, בוטשת, מפרפרת, אבל לא נתקעת ולא דופקת גחון. והנה קצה השלוחה, קרחת היער, תחנת השאיבה. סיגריה.
זה סיפור אהבה. איש ומכונה. המכונה משעשעת אבל שימושית יותר מתמיד - שני מושבים אחוריים שיכולים לאכלס בנוחות שני מבוגרים, תא מטען בנפח סביר - 350 ליטר שאפשר להגדיל ל-450 אם מסיטים את המושבים האחוריים קדימה על גבי המסילות.
היא מצוינת בכביש ומסוגלת לצלוע בהצלחה בשטח. היא מהירה מאוד - בוודאי בגרסת המנוע הבכירה - וקטלנית לרישיון. יש לה סגנון, והיא מושכת אליה את כל העיניים, אף על פי שהפרופורציות של המיני המקורית ושל זו מ-2001 די נהרסו. מיני קאנטרימן - שמצטרפת למשפחת מיני המורחבת - מיני קופר, מיני קבריולה ומיני קלאבמן - כבר לא עגלגלה, חמודה ומושלמת. יש בה משהו מעוות.
זו מיני מעוותת, אבל ברור לכל שיש כאן קרבת דם. וכך גם בעיצוב הפנימי, עם המוני הפקדים דמויי קוקפיט של מטוס - שחורים, קטנים, מבלבלים, מקסימים. לאורך המכונית מסילת מתכת מוארת בצבעים מתחלפים. על המסילה אפשר לשנע מחזיקי כוסות ונרתיק למשקפי שמש, ובטח אפשר להוסיף אביזרים ברמת מגניבות כזו או אחרת.
תצלומים: אוריאל כהן
המחירים גבוהים מדי
במרכז, מלפנים, צג המהירות הענק שדורש מהנהג צידוד ימינה של המבט ("אוף, אני שוב על 150"), ולמעלה חלון שמש כפול. זאת אופציה בתוספת מחיר שכדאי לוותר עליה - לחלונות האלה אין וילון נורמלי, אלא רשת שמבטיחה טיגון מתמיד של הפדחת - השנה גם בסוף נובמבר.
מיני קאנטרימן נמכרת כאן בשש גרסאות שונות. זה מתחיל ב-1.6 ליטרים, 122 כ"ס והנעה קדמית ב-239 אלף שקל, ממשיך עם אותו מנוע והנעה עם תיבה אוטומטית ב-250 אלף שקל, ומטפס עד ל-1.6 ליטרים, 184 כ"ס, הנעה לכל הגלגלים ותיבה אוטומטית ב-300 אלף שקל.
מה יש לומר, המחירים האלה גבוהים. מאוד גבוהים. אולי לא בהשוואה למיני קופר, שבעצמה מתומחרת בשמים, אלא דווקא בהשוואה לשוק - ב-300 אלף שקל אפשר לקנות אאודי q5 או וולבו xc60.
תלונות על צריכת הדלק
עכשיו צריך גם להתלונן על צריכת הדלק. מנוע הטורבו, 184 כ"ס, עושה 7 ק"מ לליטר בנהיגה די רגועה. אה, צריך להתלונן גם על מנגנון החלפת הילוכים באמצעות לחצנים או מנופים ליד ההגה, שהוא מסורבל ולא אינטואיטיבי לשימוש. כפתורי הפיקוד של המזגן והרדיו קטנים ומבלבלים. אמרתי את זה קודם?
לסיכום. הייתם תל-אביבים רווקים, אמידים ואופנתיים עם מיני (צהובה?), עכשיו אתם זוג תל-אביבי אמיד ואופנתי פלוס תינוק (תינוקת?). קאנטרימן היא הפתרון שלכם. אפילו לשני ילדים, אפילו לטיול סוף שבוע עם כמה דרכי עפר. בתא המטען יש מספיק מקום לחיתולים, למגבונים, לבקבוקים, למוצצים ולכל הדברים החמודים האלה.
בעד: התנהגות כביש מצוינת, התנהגות שטח מפתיעה לטובה, קסם אישי. נגד: העיצוב איבד פרופורציות, המחיר מופרך. סיכום: יאמי יאמי.
מיני קאנטרימן: התענוג גדול, המחיר מופרך
יואב קווה
9.12.2010 / 12:00