המדריך הקצר לכסת"ח בוועדות חקירה

אל: שר האוצר

הנדון: פצצת זמן מתקתקת



מכובדי,



בהמשך לשיחתנו במזנון הכנסת בשבוע שעבר, הנני רוצה להתריע בפניך על פצצת זמן מתקתקת שהולכת ונבנית אל מול עינינו בתחום ה..., ולהזהיר כי אם לא נתעשת ונפעל מיידית זה יעלה לנו בחיי אדם, בנזק בלתי הפיך לכלכלה ובפגיעה קשה ב... לפיכך אני מבקש להקציב מיד סכום של... מיליון שקל, ללא דיחוי וללא שיהוי, בכדי שלא נעמוד בפני שוקת שבורה/משבר גדול/אסון לאומי. שלא תגיד שלא התרעתי.



בברכה,



שר ה...



>> אחת לשבוע בערך נוחת על שולחנו של שר האוצר מכתב מאחד השרים האחרים שמתריע מפני פצצת זמן תורנית, וגם נוקב בתג מחיר לפירוק הפצצה. פעם מזהיר השר המודאג מפני אינתיפאדה בדווית בדרום, אחר כך הוא מתריע מפני אינתיפאדה דרוזית בצפון, בהמשך מועלים בזה אחר זה חששות בדבר אי-מוכנות לרעידת אדמה, היעדר טיפול באוכלוסייה האתיופית, הזנחה של מקרי אלימות במשפחה, קריסת שירותי הרווחה ועוד ועוד אסונות שעלולים להתרגש תכף ומיד, אם לא יוזרמו לאלתר כמה מאות מיליוני שקלים לכיבוי השריפה התורנית. הנוסחה פשוטה למדי: יש בעיה - תנו כסף. המכתבים מתויקים מן הסתם בקלסר עבה העונה לשם "כסת"ח: היערכות לוועדות חקירה", והוא מאופסן בכספת המשרד.



הלהט שבו ביקש שר הפנים, אלי ישי, להקים ועדת חקירה שתבדוק את תפקוד הגורמים השונים במחדל השריפה בכרמל, מעורר חשד כי השר חש בטוח מפני מסקנות של ועדה כזו. אם השר ישי מסתמך על מכתבי ההתראה ששלח, הרי זוהי עדות מדאיגה לאופן שבו פועלים השרים של ממשלת ישראל.



המחדלים שחשף דו"ח מבקר המדינה בסוגיית מערך הכיבוי בישראל מציגים רק חלק מתמונת המצב העלובה שבה מתנהלת עבודת הממשלה. מבחינתם של ישי ושל שרים אחרים, תפקידו של השר ואחריותו מסתכמים בשליחת מכתבי התראה. מרגע שהמכתב יצא לדרכו, מרגע שהשר עשה send למייל המודאג, הוא נמצא לשיטתו במקום מוגן ובטוח. הוא התריע. הוא הזהיר. זה הנבלים שם באוצר שלא שיחררו תקציב.



אבל גם הנבלים במשרד האוצר יודעים לכתוב מכתבים. אמנם חלק מהמכתבים מושלכים לפח האשפה ולא זוכים לתגובה, אבל תרבות כתיבת המכתבים לא פסחה עליהם. וכך מתיישבים אנשי האוצר וכותבים בחזרה:



אל: שר ה....



הנדון: פצצת זמן מתקתקת



מכובדי,



בהמשך למכתבך מיום... אני שותף לחששותיך מפני קריסת מערך ה... וסבור כי יש לפעול מיידית כדי לשקם/לתקן/לייעל את המערך. אשר על כן, הננו מוכנים לבחון הקצאת משאבים לטיפול בבעיה, אך הדבר מצריך סדרת פעולות מקדמית הכוללת רפורמה וטיוב של מסד הנתונים. אנא הגישו לנו תוכנית מסודרת בנדון.



בברכה,



שר האוצר



גם המכתב הזה מתויק בקלסר "כסת"ח - היערכות לוועדות חקירה". התכתובות נמשכות ומעבות עוד יותר את קלסרי הכסת"ח, אבל הנושאים הבוערים לא מקודמים, כי הפוליטיקה הישראלית אינה אלא מפגן מתמשך של מאבקי כוח, כיפופי ידיים וכסת"וח. אין בה בחינת עומק אמיתית של הצרכים המשתנים של המשק, אין בה הצבה של האזרח במרכז, אין בה סדרי עדיפויות, אין בה הסתכלות לטווח הארוך. יש בה רק ובעיקר כיבוי שריפות, גריפת רווחים פוליטיים וגלגול אחריות משר אחד לשר אחר.



במצב הזה, אין פלא שנוצרו קבוצות לחץ וכוח שנשאבות לתוך הוואקום ומנהלות את המדינה. ההתחזקות של אגף התקציבים באוצר היא תוצאה ישירה של היעדר המשילות ושל הסחטנות הפוליטית. מעמדם האימתני של ועדי העובדים הגדולים השולטים בשאלטר היא תוצאה של שלטון רופס שמבין רק כוח, ושל פוליטיקאים שלא מסוגלים להסתכל שלושה צעדים קדימה. ההתחזקות של מפלגות מגזריות היא תוצאה ישירה של שיטה פוליטית בעייתית, שבה כל מגזר דואג רק לעצמו ואין מי שדואג לכלל הציבור.



סדר עדיפויות חדש



ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מפגין מתחילת הקדנציה הנוכחית את סלידתו העמוקה מהביורוקרטיה והסיאוב של המערכת השלטונית בישראל. הוא הצהיר כי יפעל למיגור הביורוקרטיה בתחום המקרקעין, אבל זה לא קרה. מתברר שהסיאוב, הריקבון והפוליטיזציה בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל הרבה יותר עמוקים מכפי שנתניהו סבור. אבל יותר סביר שנתניהו פשוט לא מצליח להפעיל את מלוא כובד משקלו כדי לקדם את הטיפול בנושאים בעלי חשיבות ציבורית ומשקית גדולה.



לממשלת נתניהו נותרו קצת יותר משנתיים עד סוף הקדנציה, ויש לה מספיק זמן לגבש מנגנונים ציבוריים משופרים לטיפול באזרח ולקדם יעדים ציבוריים. השריפה בכרמל יכולה להיות הזדמנות להבין מהו המחיר כאשר מתגלה כשל מערכתי הכולל את משרד האוצר, משרד הפנים, משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה.



הפתרון לא מונח באמירת "כן" של שר האוצר לכל בקשה תקציבית לשריפה תורנית. ההפך מכך. יש להטיל על השרים יותר אחריות בניהול התקציב שלהם, בתיעדוף המשימות החיוניות של כל משרד ובמציאת מקורות למימון הטיפול ב"פצצות זמן מתקתקות". אבל לשם כך הממשלה צריכה לעשות מהפך של ממש בניהול התקציב שלה. ולא, בניית תקציב דו-שנתי אינה מהפך של ממש. המהפך הממשי הוא להסתכל מחדש על תקציב המדינה, גם על החלקים הפחות גמישים שלו, ולבנות לישראל סדר עדיפויות חדש שנותן מענה לצרכים חיוניים ולטיפול בבעיות ארוכות טווח.



המהפך הוא לעבור למסלול של תכנון ארוך טווח ששם את האזרח במרכז, ושאינו ניתן לכיפוף על ידי שרים מתחלפים. אין ספק שזה יכול לייצר חוסר שקט פוליטי ואולי אפילו לערער את יציבות הממשלה, אבל נשאלת השאלה, עם איזה הישג מתכוון נתניהו להגיע אל בוחריו בסוף הקדנציה? בהנחה שהסוגיה הביטחונית-מדינית תישאר כאן גם לממשלה הבאה, אין לנתניהו זכות למרוח קדנציה שלמה בססמאות ריקות, והוא חייב להציג קבלות של ממש בשינוי פני המגזר הציבורי.



אל: שר האוצר, הנדון: פצצת זמן מתקתקת



מכובדי,



בהמשך לשיחתנו במזנון הכנסת בשבוע שעבר, הנני רוצה להתריע בפניך על פצצת זמן מתקתקת שהולכת ונבנית אל מול עיננו בתחום ה..., ולהזהיר כי אם לא נתעשת ונפעל מיידית זה יעלה לנו בחיי אדם, בנזק בלתי הפיך לכלכלה ובפגיעה קשה ב.... לפיכך אני מבקש להקציב מיד סכום של... מיליון שקל, ללא דיחוי וללא שיהוי, בכדי שלא נעמוד בפני שוקת שבורה/משבר גדול/אסון לאומי. שלא תגיד שלא התרעתי.



בברכה, שר ה....



------



אל: שר ה.... הנדון: פצצת זמן מתקתקת



מכובדי,



בהמשך למכתבך מיום... אני שותף לחששותיך מפני קריסת מערך ה... וסבור כי יש לפעול מיידית כדי לשקם/לתקן/לייעל את המערך. אשר על כן, הננו מוכנים לבחון הקצאת משאבים לטיפול בבעיה, אך הדבר מצריך סדרת פעולות מקדמית הכוללת רפורמה וטיוב של מסד הנתונים. אנא הגישו לנו תוכנית מסודרת בנדון.



בברכה, שר האוצר



נ.ב.



השיטה של משרד האוצר להתנות מתן תקציב בהצגת "הישג ניהולי" נכשלת שוב ושוב. דו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע מתייחס בקצרה לכשל הזה. הוא מתאר מצב שבו משרד האוצר אומר מפורשות שרק אם תהיה רפורמה בשירותי הכיבוי הוא יהיה מוכן להזרים אליה כסף. אבל בפועל לא היתה רפורמה, כן הוזרם כסף (כ-100 מיליון שקל ממשרדי האוצר והפנים ומהרשויות המקומיות - שלא הגיעו ליעדם), ובכל זאת מערך הכיבוי נותר עלוב וחסר.



גם במו"מ האחרון של האוצר עם ההסתדרות לפני חודש וחצי נתקלנו בדפוס פעולה דומה, כשמשרד האוצר הצהיר שהוא ישלם תוספות שכר במגזר הציבורי בתנאי שההסתדרות תסכים לשינוי בניהול המגזר - שיביא ליותר גמישות ניהולית. יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, הצליח לכופף בקלות את פקידי האוצר, שפתחו את הארנק ולא קיבלו שום גמישות ניהולית בתמורה. השיטה של האוצר נכשלה משום שאין שם נחישות של ממש לבצע שינוי



עמוק בניהול המגזר הציבורי ותקציב המדינה.



גם שם נגררים הכלכלנים המובילים והשר העומד בראשם לפוזיציה של סוחרי סוסים, במקום להיהפך למנהיגים כלכליים.