לא מבליגים

>> הם מתענגים על אוכל גורמה, חובבים של קומיקס, נהנים מיצירות אמנות - ולפעמים מתעצבנים על הפוליטיקה הישראלית. לכולם יש מכנה משותף: בשנה האחרונה הם פתחו בלוגים שהצטרפו לבלוגספירה הישראלית.

סצינת הבלוגים העברית פעילה, חיה ובועטת יותר מאי פעם, ובכל זאת עדיין מפגרת אחרי העולם. רוב הבלוגרים הישראלים עדיין אינם מתפרנסים מעבודתם ומתפעלים את הבלוגים בעיקר מתוך תשוקה לכתיבה וליצירת דיון בנושאים המעניינים אותם.



"רוב הבלוגרים המקומיים לא השכילו להפוך למותג", מאבחן עופר עובד, מנכ"ל מקאן דיגיטל. "לא נוצר בישראל בלוג אישי חזק שעשה את התנועה שבין האישי למסחרי, או שהפך את עצמו למדיה שמספיק קהל מתענייין בה, כך שהוא יכול ליצור לעצמו מודל הכנסות כזה או אחר".



גם מבחינת הטרנדים החמים בעולם יש לנו לאן להתקדם. בין המגמות העולמיות הבולטות אפשר למצא לבלוגים פעילות משלימה בפייסבוק, בלוגים קבוצתיים שמפיצים פוסטים של כמה כותבים ושימוש בטכנולוגיות שמאפשרות עדכונים שוטפים מטלפונים חכמים, כמו שעושה הבלוגרית המצליחה אליזרין וייסברג (zroob.com).



בחרנו שישה בלוגים צעירים שמתכתבים עם המגמות העולמיות בתחום ושבזמן קצר ייצרו עניין וקיבצו כמות נאה של קוראים קבועים. רובם עדיין לא רואים הכנסות, עבור מקצתם מדובר בעניין עקרוני שלא להפוך את הבלוג למסחרי, אבל עבור כולם מדובר בעבודה נוספת - כזאת שהם עושים באהבה.



ללא כותרת 50 כותבים



כתובת: untitled.org.il יוצרים: טליה זליגמן ואברהם קורנפלד תחום: אמנות ועיצוב קהל יעד: "אנשי אקדמיה, מעצבים ואמנים"



את הבלוג הקבוצתי untitled הקימו טליה זליגמן (34), אשת היי-טק, ואברהם קורנפלד (28), צלם, מעצב ומתכנת. השניים, שהכירו בלימודים במחלקת הצילום של מכללת הדסה, יצרו את הבלוג במטרה לייסד זירה לשיתוף רעיונות ועבודות בתחומי האמנות והעיצוב. "היה חסר מקום שבו ניתן ליצור מפגש בין תחומים כמו אדריכלות ואופנה או אמנות ועיצוב", מסבירה זליגמן.



הפוסטים בבלוג מחולקים לשתי קטגוריות - מחשבות ומעשים. בקבוצת המחשבות נכללים הגיגים וכתיבה על עבודות אמנות, ובקבוצת המעשים נחשפות עבודות אמנות או עבודות בתהליך. זליגמן וקורנפלד מספרים כי אחד הפוסטים הנצפים ביותר בבלוג היה אפליקציה ליום כיפור, שהזמינה את הגולשים לחלוק את חטאיהם. החטאים נמחקו כולם בערב חג הסוכות.



זליגמן וקורנפלד עורכים ומתפעים את הבלוג, ובין 50 הכותבים נמנים הכותבים הפעילים נמצאים הצלם דוד עדיקא, המעצב הגרפי עפר כהנה, המאייר דן אלון והמעצבת שפרה קורנפלד, זוכת התוכנית "האח הגדול". "לא קיים מבנה היררכי בבלוג", מדגישה זליגמן.



המלצה על בלוג: טליה: "קורא ה-rss שלי מלא בבלוגים אהובים ולכן זאת בקשה כמעט בלתי אפשרית לבחור בלוג אחד. ובכל זאת, יש בלוג חדש בפיד שלי שמצליח לרגש אותי עם תמונה אחת ביום ובשביל דברים כאלה יש אינטרנט. קוראים לו 'אלפיים ספינות ברוורס, ואיזבל עדיין לא מגיעה לשום מקום' (http://www.zilberman.org/potd)".



אני כסף צעיר אבל לא עושה כסף



כתובת: www.imyoungmoney.com



יוצר: אלון עוזיאל



תחום: תרבות פופולרית



קהל היעד: "אנשים שאוהבים את החיים"



אלון עוזיאל (28), עיתונאי ("טיים אאוט תל אביב", וואלה!), שדרן רדיו (קול הקמפוס) ומנהל תוכן (icast) חיפש במשך זמן רב פלטפורמה מתאימה שבה יוכל לכתוב תכנים שלא מתאימים לכלי התקשורת הממוסדים שמשלמים לו משכורת. בבלוג המשעשע שלו, "אני כסף צעיר", שנבנה על ידי חברתו לשעבר אליש איתן ועוצב על ידי טומי קירשנצווייג, כותב עוזיאל על תרבות פופולרית, או במלותיו: "מוסיקה, קולנוע, בחורות, טלוויזיה, דברים יפים וכל מיני שטויות שמצחיקות אותי".



אחד הפוסטים בבלוג, "קריפס בפייסבוק", גרר באחרונה תגובות רבות. הפוסט עסק בדרכים המגוונות של גברים להטריד נשים ברשת החברתית. "ביקשתי מבחורות לשלוח צילומי מסך של שיחות עם בחורים שהתחילו איתן באובססיוויות בפייסבוק, וכשקיבלתי יותר ממאה מיילים הבנתי שמדובר בתופעה", אומר עוזיאל. "עלתה כמובן גם השאלה אם לצנזר את הפרטים או את תוכן השיחות, ובנושא זה נתתי לשולחות את האפשרות לבחור. יש מי שחשב שמדובר בהפרת פרטיות, אבל אני חושב שזה חשוב".



מהיכן השם "אני כסף צעיר"? עוזיאל אומר שהשם מתכתב עם שמו של לייבל ההיפ-הופ האמריקאי young money ומציע ניגוד למושגים של כסף ישן ושמרנות. כרגע אין פרסומות בבלוג. לפי עוזיאל, אם פרסומות לא מכניסות הרבה כסף הן בעיקר פוגעות בבלוג.



בלוג מומלץ: "אני חייב לבחור שניים, כי הם כל כך שונים: בלוג המוסיקה האלקטרונית 'תפו"ד' (www.tapud.co.il) של עידית פרנקל וניב הדס, שמשלים מבחינה מוסיקלית את הבלוג שלי, והבלוג 'כפתורים' (www.chanelgirls.blogspot.co) של מיכל הניג - הכל שם פשוט הכי יפה בעולם".



בייגלה מבשלים זוגיות



כתובת: http://beygale.co.il



יוצרים: נעמה פלד ודודי כליפא



תחום: אוכל וזוגיות



קהל היעד: "אנשים שאוהבים אנשים, אוכל וכתיבה"



לפני כמה שבועות התאספו עשרות אנשים במסעדת אל ג'נינה שבנצרת לסעודה המונית. רבים מהאורחים, קוראים נאמנים של בלוג האוכל "בייגלה", שמעו על האירוע דרך פייסבוק, והיו עסוקים בזמן הארוחה בצילום עצמם ומכריהם החדשים, בהעלאת תמונות לפייסבוק ובאישור הצעות החברות שביקשו אחד מהשני.



"בייגלה", שהצליח לצבור לעצמו קהל קוראים גדול בזמן קצר יחסית, עוסק באוכל, אך גם בזוגיות של כותביו, נעמה פלד (39), לשעבר סמנכ"ל התוכן של אתר תפוז, ודודי כליפא (59), שעבר בעבר בבנק ההשקעות שקרס סלומון ברדרס.



פלד וכליפא כותבים המלצות על מסעדות, חולקים מתכונים ועורכים מפגשי אוכל - שלהם הם קוראים "הסבבים של בייגלה". "אנחנו ברוקרים של שמחה", אומרת פלד, "הכל חייב להיות על המילימטר. מי שקורא אותנו יודע שטעמנו, אהבנו וחשבנו שהמתכון ראוי להתפרסם. אני מרגישה אחריות כלפי מי שהולך להכין את האוכל". בין שאר קוראיו, "בייגלה" מאגד סביבו גם שורה של בלוגרים אחרים, שיוצרים יחד חבורה מעניינת של אניני טעם עם תיאבון גם לכתיבה. באחרונה אף קיימו בני הזוג אירוע לבלוגרים אלה, שבו כל משתתף הכין והגיש את המנה האהובה עליו.



אחד החלקים המעניינים בבלוג הוא החשיפה האישית של השניים ושל מערכת היחסים הטרייה יחסית שלהם. שניהם גרושים שעברו שנים של דייטים ומערכות יחסים לא מוצלחות עד שמצאו זה את זו. מי שקורא בבלוג יתפלא לגלות עד כמה מוכנים בני הזוג לשתף גם אותו בפרטים האינטימיים שלהם.



לבלוג גם יש עמוד פעיל בפייסבוק, שבו חולקים בני הזוג באופן תדיר רשמים אישיים קצרים בסגנון: "קמתי עכשיו, אני חייבת לטגן למישהו משהו". איכשהו, הם תמיד מצליחים לעורר תיאבון.



בלוג מומלץ: "אנחנו ממליצים על הבלוג 'מדבר מהבטן' (thefoodblog.co.il), של עמית אהרנסון. זה בלוג צעיר שניכר שהוא רץ למרחקים ארוכים, יש בו המון תשוקה והוא כתוב היטב".



הו לא! קומיקס מקוון



כתובת: www.ho-lo.co.il



יוצר: מתן בלומנבלט



תחום: קומיקס אינטרנטי



קהל היעד: "אנשים שהבוס שלהם לא מסתכל לרגע"



מתן בלומנבלט (26), בעל תואר ראשון בהנדסה מאוניברסיטת תל אביב, מעדיף שלא תקראו ל"הו לא!" בלוג, אלא קומיקס-רשת (webcomic). איך שלא נקרא לו, "הו לא!" הוא אתר ממכר. בקומיקס שלו משלב בלומנבלט הומור שחור חד ומתוחכם, וסגנון הציור שלו בקו פשוט ונקי מוסיף לפן הקומי שלו.



מהם הנושאים העיקריים שבהם עוסק הבלוג? "דיכאון, בדידות, אלוהים, מסע בזמן וגיבורי על", אומר בלומנבלט. חייבים להודות שזה כבר נשמע מצחיק.



את הבלוג פתח בלומנבלט אחרי שחיפש פרויקט שיוכל לבצע לבד, שלא ידרוש ממנו יותר מדי זמן, ושיוכל להיות על בסיס שבועי.



אחד הפוסטים המוצלחים באתר, שגם הביא עד את מירב הכניסות, בדק מה היה קורה אם הפרסומות של גוגל - שמבוססות על המלצות מוצרים על בסיס המידע הצבור על הגולש - היו אדם. בפוסט נראה איש שואל איש אחר שאלות טורדניות בסגנון "הי, ראיתי שאתה לומד משחק, רוצה לקנות ציוד איפור?", או "אתמול רכשת עטים, רוצה לקחת קורס כתיבה?" בקומיקב, איש המכירות המטריד נאסר בסופו של דבר.



בלוג מומלץ: "אין הרבה אתרי קומיקס רשת פעילים בעברית. מתוך הקיימים, החביבים עלי ביותר הם 'בום פאף פאו אקשן' (www.bppacomics.info) ו'החיים המסריחים שלי' (my-life-sucks-2.blogspot.com)".



מדרון חלקלק בלי פרשנות



כתובת: www.hahem.co.il/slipperyslope



יוצר: איתמר שאלתיאל



תחום: פוליטיקה ודמוקרטיה ישראלית



קהל היעד: "אנשים שחוששים לעתיד המדינה"



ב-16 במאי מנע משרד הפנים את כניסתו של הבלשן ופעיל השמאל פרופ' נועם חומסקי לישראל. מבחינתו של איתמר שאלתיאל (32), סטודנט לתואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב, היה מדובר באירוע מכונן.



"זמן רב רציתי לפתוח בלוג פוליטי", הוא מספר, "אבל תיארתי לעצמי שזאת תהיה יותר מדי עבודה. דחיתי את העניין עוד ועוד עד שנמנעה כניסתו של חומסקי". ההחלטה היתה מופרכת בעיניו עד כדי כך שכבר באותו היום הוא פתח את הבלוג "מדרון חלקלק".



הבלוג כולל קישורים רבים לכתבות וידיעות חדשותיות מהתקשורת הישראלית, שמהווים בעיניו של שאלתיאל "עדות להתפוררות הדמוקרטיה בישראל". על הכוונת: גזענות ממוסדת, אפליה תקציבית, אלימות משטרתית ופעולות של צה"ל. "אפשר לתרץ כל ידיעה שאנחנו מעלים, אבל קשה יותר להתעלם מהתופעות כשרואים שמדובר במגמה", הוא אומר.



"מדרון חלקלק" אינו עוסק בפרשנות פוליטית. למעשה, הוא כלל אינו מחווה דעה מפורשת או מנסה לפרש את המציאות. שאלתיאל מסביר כי הפרשנות היחידה שהבלוג נותן למציאות היא בעצם הטענה שהאירוע המאוזכר הוא עדות להידרדרות הדמוקרטיה.



המלצה על בלוג: "אני ממליץ על הבלוג 'הסיפור האמיתי והמזעזע של' (www.hahem.co.il/trueandshocking). מדובר בבלוג שהוא למעשה מגזין תרבות קבוצתי, על יחסי כוחות ומבנים. ואני כותב בו גם."



הרושם של רותם מושבניק בעיר הגדולה



כתובת: cafe.mouse.co.il/blog/232741



יוצר: רותם מימון



תחום: ביקורת תרבות



קהל היעד: "צרכני תרבות באשר הם"



רותם מימון (35), מושבניק במקור שעבר להתגורר בתל אביב, טוען שבעיר הגדולה הוא כמו ילד בחנות ממתקים. "הכל בעיר טעים, מסקרן ומעניין לי", הוא אומר. בבקרים הוא עובד כיועץ למידה בחברת הייעוץ לפיתוח הדרכה אי-לרנינג, ובלילות הוא מתפעל את הבלוג "הרושם של רותם", שעוקב אחר הפעילות התרבותית בעיר. רוב הפוסטים הם למעשה ביקורות של מימון, בעיקר בתחום הקולנוע, אבל ישנן גם ביקורות רבות על מסעדות, מוסיקה וספרות.



הביקורות שהוא פירסם על המסעדות טאפאס אחד העם, הבית בעין חוד וביסטרו 99 זכו לאלפי כניסות, כמו גם פוסט על פארק נשר - שמימון לא מבין עד כה למה נהפך לכה פופולרי. הכתיבה בבלוג קולחת ובגובה העיניים, ובעיקר מצליחה להעביר היטב לקורא את חוויותיו המגוונות של הכותב.



מימון לא מסתיר את העובדה שהוא מעוניין להיכנס לעולם העיתונות ("להיות אולי אולי אולי היאיר רווה הבא") ולהתחיל להרוויח כסף מהכתיבה שלו - אף שמבחינתו הרווח החשוב ביותר הוא הרווח לנפש. מימון מספר שהוא נהנה מאוד לקרוא את התגובות של הקוראים הקבועים, אבל הוא זוכר גם תגובה מעליבה במיוחד שנכתבה בעקבות פוסט שלו על האלבום השני של נינט טייב: "מישהו כינה אותי צפון אפריקאי עילג. חייכתי ושמתי בצד".



בלוג מומלץ: "סריטה (cafe.mouse.co.il/blog/327188) של אורון שמיר - בלוג קולנוע חדש, בועט וחצוף"