שותפות גורל: ארבעה יישובים שריפה אחת

>> מחלון המסעדה ביישוב הערבי עין חוד שבכרמל אפשר לראות את הים - כחול ושקט כמו עיניו של בעל הבית, מובארק מוחמד אבו אל-היג'א, שהוא גם ראש הכפר. בין הים למסעדה מפריד ואדי מכוסה חורש ירוק, שגם אחרי שריפת הענק שכילתה כ-50 אלף דונם של יער, נותרה רעננה כבעבר.



קשה לדמיין ניגוד חד יותר לשאריות השריפה ביערות רק כמה קילומטרים מכאן. "הפעם האש דילגה על הכפר", אומר מובארק ומדליק עוד סיגריית טיים. "לא כמו בשריפה ב-1998, אז האש אכלה לנו הכל. מהחלון יכולת לראות רק שחור".

לא רק האש דילגה בשבוע האחרון על עין חוד - כך גם התקשורת והממשלה. "היינו צריכים להישאר פה ולדאוג ליישוב בעצמנו", אומר מובארק. "אפילו מטף כיבוי אחד לא היה בכפר. אף אחד לא כתב עלינו כשהיינו צריכים לפנות מפה 200 ילדים, נשים וזקנים, ואף אחד לא שלח לנו עזרה. אבל אתה יודע מה, השר לעינייני מיעוטים, ברוורמן, התקשר ושאל אם צריך משהו. אמרתי לו 'לא תודה'".



העיניים של מובארק, טון דיבורו השקט וקולו העמוק, רווי הסיגריות, יכולים להטעות. המשפטים שלו, בעברית מנוסחת לעילא, טבולים בציניות. "הפעם היחידה ששמעתי התייחסות אלינו בתקשורת היתה כשבאחד הערוצים הכריזו ש'עין חוד עולה בלהבות'. ישבתי מול הטלוויזיה ולא הבנתי על מה הם מדברים. יצאתי החוצה וראיתי שהאש בכלל שינתה כיוון. אז אם לא נשרפנו, כנראה שאנחנו לא מעניינים".



עין חוד הוא אחד מארבעה יישובים במעלה כביש 7111, שעולה מכביש חיפה-תל אביב הישן ומתפתל במעלה הכרמל. לצדו כפר האמנים עין הוד, המושב השיתופי-דתי ניר עציון וכפר הנוער ימין אורד. מיקרוקוסמוס ישראלי ברדיוס של כ-5 ק"מ: יהודים, ערבים, דתיים וחילונים, אנשי אדמה לצד אנשי חינוך, אמנים ובעלי מקצועות חופשיים, שחיים בדרך כלל בשגרת חיים פריפריאלית ושקטה, הרחק מאור הזרקורים. השבוע, בעל כורחם, הם עברו לקדמת הבמה.



אזרחים סוג ב'



תושבי ארבעת היישובים חיים יחד ולחוד. בכל אחד מהם מתגוררת קהילה מאוחדת ובעלת אופי משלה, אך העירוב הוא יומיומי: אנשי עין חוד עובדים ביישובים הסמוכים וחלק מתושבי ניר עציון משמשים בתפקידים שונים בימין אורד. לאור גל ההתחזקות שעובר על האמנים של עין הוד, תושבי ניר עציון מהווים בשנים האחרונות מעין "מצפן יהודי" עבור שכניהם.



הנערים של ימין אורד מארחים את ילדי עין חוד לקייטנה מדי קיץ ובעצמם הולכים לחוגים בעין הוד, ויש עוד אינספור דוגמאות ליחסי השכנות הסמיכים בין היישובים. מה שאיחד אותם השבוע הוא סכנת הדליקה. חלקם, בעיקר עין הוד וימין אורד, ספגו פגיעות קשות. ואולם תשומת הלב הציבורית והממשלתית לא התחלקה שווה בשווה, ולא בפעם הראשונה.



לדברי מובארק, הוא רגיל שמתייחסים אליו כאל אזרח סוג ב'. הוא מזכיר שאת הכביש המוביל לכפר סללו רק לפני שנה, קצת אחרי שחיברו את הכפר לרשת החשמל. "עד 2006 הכפר לא הוכר רשמית על ידי המדינה והיחס לתושבים היה בהתאם", הוא אומר. "בימי השריפה הרגשנו שעדיין מתייחסים אלינו כאזרחים סוג ב'. היתה הזנחה של התושבים במהלך האסון. אנחנו היינו בפאניקה ולא היה אחד ששאל עלינו במוסדות המדינה. רק הלקוחות שלנו (של המסעדה, ע.ס), בהם הרבה יהודים, החזירו לנו את האמון באנשים. הם התקשרו במאות וביקשו לעזור".



למובארק חשוב להדגיש שעיקר הטענות מופנות לממשלה, ולא לתושבי היישובים הסמוכים. "יש בינינו יחסי שלום שקטים", הוא אומר.



עוד מובארק מספר על ההזנחה השלטונית, ובפתח המסעדה מופיעים נציגי משרד ממשלתי. פקחים של משרד הבריאות. לא, הם לא באו לבדוק את נזקי השריפה. הם מבקשים ממנו להתלוות אליהם כדי לוודא שכל הבשר שאופסן במקררים בימי השריפה - הושמד. "מה הם חושבים, שאני אשאיר את הבשר להסריח כאן?", הוא שואל אותנו. "נאלצנו לזרוק כמויות אדירות של אוכל. אף אחד לא אמר מי יפצה אותנו על זה, העיקר שממשרד הבריאות בודקים שהמקרר נשאר נקי".



הברנז'ה מחפשת את עין הוד



מי שסבל מהבעיה ההפוכה במהלך ימי השריפה ולאחריה היה כפר האמנים עין הוד, שהוקם על חורבות הכפר הערבי עין חוד, שתושביו ברחו במלחמת העצמאות והתמקמו מחדש כמה קילומטרים ממערב לו.



סיבות לסיקור הנרחב לא חסרות, והן לאו דווקא קשורות להיקף הנזק - כ-14 בתים נהרסו כליל ועוד כ-20 נפגעו. לא מעט ידוענים מתגוררים בכפר, בהם שלמה ארצי ודן חמיצר - שרואיינו וצולמו על ידי אמצעי התקשורת. כתבות אחרות התמקדו ביצירות האמנות שנהרסו בלהבות.



אנשי התקשורת התל אביבים מרגישים קרובים יותר לתושבי עין הוד מאשר לדתיים, לערבים או לחניכי פנימייה, הסביר אחד מתושבי האזור. זו אותה ברנז'ה, הוא אומר. רוב תושבי עין הוד הם אנשים מבוססים וערך השטחים ביישוב גבוה. לפני כשנה וחצי, למשל, נמכרו 11 מגרשים בעין הוד, במחיר שנע בין 784 אלף שקל לכחצי דונם ל-1.45 מיליון שקל לכדונם. לפי תקנון היישוב, רק אמנים יכולים להתקבל כחברים באגודה שמנהלת אותו, אך יש במקום גם תושבים שאינם חברי אגודה, ולמעשה כל אדם יכול לנסות להתקבל לכפר.



ביום שני, לצד צוותי חברת החשמל, השמאים והקבלנים, לא פסק גם הזרם של כלי התקשורת ושל סקרנים. מצד אחד, צוותי צילום מקצועיים ומהעבר השני גדודי הורים עם ילדיהם, חמושים במצלמות המתעדות את ההרס.



בחצר אחד הבתים הסמוכים לכביש אנו פוגשים את ניר מלמד, 48, עו"ד תל אביבי, שאמו, הפסלת יעל טאוב היא ממייסדי הכפר. סביבנו עדויות אילמות לדרמת האש. במרכז החצר עץ הפיקוס הגדול ששתלה יעל לפני יותר מ-50 שנה, במקביל לבניית הבית והגלריה. ניר מסתכל על הגזע השרוף והענפים החרוכים ותוהה אם מתחת למעטה הפיח הצליח העץ לשרוד. הוא זוכר איך טיפס עליו כילד ומנסה לתאר לנו את בית העץ המפואר שבנה בצמרתו לילדיו, נכדיה של יעל.



טאוב, 78, נולדה בפאריס, עלתה לישראל ב-1950 ובנתה את ביתה בעין הוד. בסמוך לו הקימה את הסטודיו שבו יצרה במשך כ-50 שנה פסלי אבן, עץ, חימר וגבס. היא נישאה לתושב ניר עציון, ח"כ לשעבר מטעם המפד"ל אברהם מלמד המנוח, עברה להתגורר עמו ביישוב הסמוך, אך המשיכה להגיע מדי יום לביתה בכפר. לפני שנה לקתה טאוב בלבה והיא עדיין מתאוששת מהאירוע, כך שגם ביקורים אלה פחתו.



באחרונה החליט ניר לחלק את זמנו בין ביתו בתל אביב לבית הישן של אמו, כדי להיות יותר קרוב אליה. כעת נראה שיצטרך לשהות במקום גם כדי לפקח על עבודת השיקום. בינתיים הספיק ניר להפעיל את חברת הביטוח, שפעלה במהירות וביעילות וכבר שלחה שמאים לבית, וכעת הוא מחכה לדו"ח השמאות כדי להתחיל להזמין אנשי מקצוע.



הסטודיו של טאוב ניזוק באופן מינורי, אך המחסן הצמוד אליו, שהכיל דגמים ופסלים בעבודה, נשרף כליל. בבית המשפחה הסמוך פגעה האש בחזית המבנה ושרפה את ריהוט הגינה והפרגולה שסככה עליו. למרבה המזל, פנים הבית לא נפגע משמעותית. "נלחמנו על הבית ולשמחתי ניצחנו. בעיקר הזיכרונות נשרפו ועץ הפיקוס חטף טראומה.



למרות האופי האינדיווידואליסטי של תושבי הכפר, בעת האסון הם איחדו כוחות כדי להילחם באש ולא פחות מכך - בכוחות המשטרה וכיבוי האש שכל הזמן ניסו לפנות אותנו מכאן".



גם ניר חושב שהכפר קיבל מנת תקשורת גדולה מדי. למעשה, הוא עצמו תשוש משרשרת הראיונות שעבר מאז שעות הבוקר, אבל הוא משוכנע שבעוד כמה שעות כולם ייעלמו. "אני בספק אם נעניין מישהו בעוד חודש. בשביל התקשורת סיפור השריפה נגמר, אבל בשבילנו השיקום רק מתחיל".



"צריך לחזור לשגרה כמה שיותר מהר"



את כפר הנוער ימין אורד תפסה האש ביום חמישי בעיצומו של יום הורים בבית הספר. כשהגיעה דרישת המשטרה לפנות את האזור, התרוקן הכפר במהירות מיושביו - בני נוער, הורים ואנשי צוות כאחד. שמולי בינג, מנהל בית הספר, לא הספיק לארוז דבר. הוא דחס את אשתו וארבע בנותיו למכונית המשפחתית ונסע, ללא חפצים או אלבומי תמונות. "היינו אופטימיים", הוא אומר. "לא חשבנו שהאש תגיע לכפר. לקחנו את הילדים וקצת בגדים, זהו".



בינג טעה. ימין אורד, כפר חינוכי לילדים בסיכון - חלקם יתומים ורובם מרקע סוציו-אקונומי קשה - הוא אחד המקומות שנפגעו באופן הקשה ביותר. בין השאר, עשרה בתי חניכים נהרסו כליל ולעשרה מבני עזר נגרם נזק חלקי, בהם הספרייה. בנוסף, יידרשו עבודות לשיקום תשתיות החשמל, התקשורת והטבע. על פי הערכות ראשוניות, היקף הנזקים במקום מוערך ב-28.3 מיליון שקל.



בכפר, שהוקם ב-1953, גרים כ-470 ילדים ובני נוער, שלומדים וגרים יחד עם כ-130 עובדים ובני משפחותיהם. כ-250 מתוך התלמידים בכפר הם יוצאי אתיופיה, כ-150 הם יוצאי חבר העמים, כ-50 מברזיל, קבוצה קטנה של נוער בסיכון ילידי המדינה ושמונה פליטים מדארפור. מבחינה כלכלית, מבין כל היישובים ימין אורד הוא החלש ביותר והכנסתו מבוססת על שני שלישים ממשרד החינוך וכשליש מתרומות.



אחת מאבני היסוד של התורה החינוכית של ימין אורד היא המחויבות כלפי בוגריו. בכפר קיים בית בוגרים וצוות מיוחד של מדריכים ועובדים סוציאליים המטפלים בהם תוך שמירה על קשר רצוף עמם, מתוך רצון להפוך את הכפר לבית עבורם גם בבגרותם.



בינג עבר לגור בכפר רק לפני כשנה. כשפגשנו אותו השבוע, כל מה שנותר מביתו, שעמד בקו הראשון לנוף היערות, היו קירות מפויחים וערימות אפר. גג הרעפים קרס ושאריות ממנו ריצפו את מה שפעם היה סלון ביתו. מהטלוויזיה נשארה רק מסגרת אלומיניום, המקרר נראה כאילו התפוצץ מבפנים, וחוץ מחנוכייה שהכינה אחת מבנותיו לא נשאר זכר לרכוש המשפחה.



"היחידים שפנו אלינו לעזרה היו הנהלת הכפר. ברמה של רשות או מדינה עוד לא פנו - היינו צריכים לדאוג לעצמנו", מספר בינג. "אם לא הייתי מגובה במשפחה, לא היה לי לאן ללכת".



למזלם של בני הנוער בכפר, מתנדבים לא חסרו: "בשגרה אנחנו מאוד מעודדים את בני הנוער להיות מעורבים בסביבה, כי אנחנו מאמינים שלא צריך להיות עסוקים רק בעצמנו", אומר ד"ר בני פישר, מנהל הכפר. "הם מתנדבים בבתי אבות, בבית חולים, בשיקום אתרים היסטוריים; מדי קיץ מגיעים לכאן ילדי עין חוד לקייטנה, והילדים שלנו הולכים לחוגי יצירה בעין הוד. היה מחמם את הלב לראות את התושבים מחזירים לנו אהבה ודואגים לכפר שננטש ברובו".



בית הספר, לרווחת כולם, לא נפגע ופישר כבר הודיע כי בתום חופשת החנוכה יתחדשו הלימודים במקום. "המסר שלנו הוא שאסור לנו לעזוב את ההר וצריך לחזור לשגרה כמה שיותר מהר", אמר. "בשלב ראשון התלמידים יגורו במתקן של האגודה למען החייל בגבעת אולגה, ואנחנו מקווים שבתוך כמה ימים נוכל להחזיר אותם לבתים. אנשי צוות שביתם נשרף יופנו לדיור חלופי ובהמשך יקבלו קראווילות".



"יש לנו עם נפלא, אבל חשוב לי להגיד שאנחנו לא צריכים יותר בגדים, תודה. עכשיו נשמח לקבל עזרה כספית לטובת השיקום. המדינה והמועצה אמנם נרתמים, אבל תמיד אפשר לעשות יותר"



בניר עציון רגילים לשריפות



מימין אורד אנחנו ממשיכים לניר עציון, מושב שיתופי-דתי שהוקם בתחילת שנות ה-50 על ידי פליטי היישוב כפר עציון שבגוש עציון וחברי קבוצות אחדות ומכורה, גופים חלוציים דתיים של ניצולי שואה.



ביישוב מתגוררות כ-85 משפחות וכלכלת המשק מבוססת בעיקר על חקלאות - בננות, רפת, לול ויש גם מפעל מזון, מלון, נגריה ועבודת חוץ של התושבים. האש כילתה את מטע הבננות, אך לא פגעה ביישוב עצמו, להבדיל מבשריפה לפני 12 שנה, אז נפגע קשה מחצית מבית המלון, שהושבת למשך שנתיים וכן נפגעו בתים פרטיים.



כמו שכניהם ביישובים הסמוכים, תושבי ניר עציון פינו את הכפר, אבל השאירו קבוצה של כ-30 צעירים לשמור עליו ועל בעלי החיים במשק בימי השריפה. בני משפחת בן סירא - מאיר ודפנה וששת ילדיהם (בהם שני תאומים אסקימוסים שאימצו לפני כ-17 שנה במהלך שהותם באלסקה), קיבלו דיווחים על התקדמות האש ממקור ראשון.



מאיר, צלם בהכשרתו, משמש גם סגן קב"ט המועצה ורכז הביטחון של היישוב, והיה ברוב ימי השריפה בקו האש, תרתי משמע. הוא סייע למהלכי הפינוי והכיבוי ביישובי המועצה, ישן כשעתיים בלילה ושב לכוחות בשטח. הדאגה של בני הבית היתה כפולה: לגורל הרכוש ולגורלו של אב המשפחה. הדבר היחיד שמאיר ארז לפני הפינוי היה ארגז עם כל הנגטיבים שצילם מאז ילדותו, ודיסקים צרובים עם תמונות מהעידן הדיגיטלי. הילדות לקחו צעצועים וילקוטים עמוסים בספרי לימוד ואת תמונת הסב מהסלון. דפנה זכרה לקחת גם את הדרכון האמריקאי שיש ברשותה.



דפנה והבנות השאירו מאחוריהן את הבית וארבע חתולות. מאיר, לעומת זאת, המשיך להתרוצץ בין המוקדים השונים. "העובדה שאנו יישוב שיתופי הופכת את ההתארגנות למהירה ויעילה יחסית", הוא אומר. "התפקידים ברורים, כולם יודעים מה לעשות, ולצערנו כבר חווינו שריפות. הארגון בניר עציון עבד וצריך להנחיל את זה ביישובים הסמוכים".



המשפחה נטועה בכרמל. דפנה גדלה בעין הוד ומאיר נולד בניר עציון. כמו כל תושבי ניר עציון, משפחת בן סירא דתית ומקיימת מצוות. גם הם הופתעו מעיתוי דבריו של הרב עובדיה שהסיבה לשריפה היא באי שמירת שבת, אבל הם גם מבינים את ההקשר ומוכנים להגן על עמדתו.



לעומת זאת, מאיר דוחה בתוקף האשמות לאפליה של תושבי עין חוד הערבים. "אם האש היתה מגיעה אליהם היינו מתגייסים לעזרתם באותה מידה", הוא אומר. "אני מבין את התסכול שלהם, אבל הוא מופנה בעיקר כלפי הממשלה. בין התושבים יש יחסי שכנות יפים לאורך שנים. במשך שנים סיפקנו להם מים, הילדים שלהם לומדים עם הילדים שלנו בתיכון של ימין אורד והמבוגרים עובדים אצלנו בכל היישובים, באים למרפאה והם תמיד רצויים".



בעיני מאיר, המפתח להתמודדות עם אירוע דומה בעתיד היא המוכנות - ברמה הממשלתית, אבל גם בתוך היישובים עצמם. "קשה להתמודד עם הטבע, אבל הרשויות צריכות להיות מוכנות מראש. לגבי התושבים כאן בניר עציון אני לא דואג. אלה אנשים חזקים".



משפחת אבו אל היג'א



המשפחה: מימין למטה: הנכדות שרה, 5, וראווא, 3; עומדים מאחור (מימין): האם ספיה, לינה, 20, נסרין, 26, מובראק, הבעלים וראש הכפר, סרין, 24, שאדי, 23, עובד באינטל (ארוס של לינה), עמאר, 28, עדן, 9, ואמיר, 22. כל הילדים עובדים במסעדה של המשפחה



עין חוד



נוסד: 1948 אופי היישוב: כפר ערבי מייסדים: פליטי עין חוד המקורי, שעל אדמותיו הוקם עין הוד מקורות הכנסה: עבודות חוץ ותיירות מספר בתים: 55 מספר תושבים: 250 הערכת הנזק: לא נגרם נזק לרכוש



משפחת טאוב-מלמד



המשפחה: יעל טאוב, 78, פסלת; ניר מלמד 48, עורך דין (לא מצולם); נטע מלמד, 19, חיילת הבית: 40 מ"ר, הסטודיו - 50 מ"ר הערכת הנזק בשקלים: עדיין אין הערכה צפי לשיקום: כחודש האם קיבלתם 2,500 שקל מהמדינה: התקבלה הודעה במזכירות המושב שהכסף זמין לשימוש



עין הוד



נוסד: 1953 אופי היישוב: כפר אמנים, אגודה שיתופית להתיישבות מייסדים: קבוצת אמנים בראשות מרסל ינקו מקורות הכנסה: גלריות, סדנאות, אמפיתיאטרון, מוזיאון ינקו דאדא, מסעדות ותיירות בתים: 165 תושבים: 502 הערכת הנזק: 14.5 מיליון שקל - עלות תיקון התשתיות והטבע בלבד (להבדיל מיישובים אחרים, בעין הוד החישוב אינו כולל את שווי הרכוש בבתים, בשל הקושי להעריך את שווי יצירות האמנות שאבדו בשריפה) צפי לשיקום: 3-4 חודשים



משפחת בן-סירא



המשפחה: מימין: מאיר, 49, רכז הביטחון, של היישוב וסגן הקב"ט האזורי של המועצה, דפנה, 45, הומאופטית, דליה, 17, תלמידת תיכון י"א באולפנה. בחזית מימין: בת שבע, 8, הילה, 7, יעל, 5



ניר עציון



נוסד: 1950 אופי היישוב: מושב שיתופי דתי מייסדים: פליטי היישוב היהודי כפר עציון וחברי קבוצות אחדות ומכורה, גופים חלוציים דתיים ששרדו את השואה מקורות הכנסה: גידולי שדה (בעיקר בננות), רפת, לול, מפעל מזון, מלון, נגריה ועבודת חוץ של התושבים בתים: 90 תושבים: 400 הערכת הנזק: האש כילתה את מטע הבננות, אך לא נגרם נזק לבתים



משפחת בינג



המשפחה: שמולי, 32, מנהל בית הספר; בתיה, 33, מחנכת בתיכון; אוריה, 4.5; נווה, 3; ורעי וכרמל, תאומים בני 11 חודשים הבית: 95 מ"ר הערכת הנזק: עדיין אין צפי לשיקום: בעוד כחודשיים עוברים לקראווילה, תקופת השיקום אינה ידועה האם קיבלתם 2,500 שקל מהמדינה: קיבלו הודעה לגשת לעובדת הסוציאלית של המועצה המקומית. נאמר שהם זכאים ל-2,500 שקל כפול שש נפשות



ימין אורד



נוסד: 1953 סוג היישוב: כפר נוער מייסדים: תנועת הקיבוץ הדתי מקורות הכנסה: משרד החינוך ותרומות בתים: 20 בתי משפחות ו-23 שיכונים שבהם חיים 450 ילדים תושבים: 600 (470 בני נוער ו-130 אנשי צוות) הערכת הנזק: 28.3 מיליון שקל צפי לשיקום: 3-4 חודשים