מוכר הפלאפל עובר לשיכון מפ"ם

>> שנות ה-60 של המאה שעברה. אנו, זוג צעיר, שהשתחרר זה עתה משירותו הצבאי, חיפשנו דירה בתל אביב - ומצאנוה: ברחוב הגשר, בבית משותף שנקרא שיכון מפ"ם. באותם הימים היתה מקובלת התארגנות כזאת, ובאותו רחוב היה גם שיכון עיתונאים, למשל.

הדירה תאמה את יכולתנו: דירת קרקע בת חדר אחד, שנבנתה בחלל העמודים, 6,000 לירות מחירה. הכניסה לדירה היתה בחצר מן הצד, כך שלדייריה לא היה קשר עם שאר הדיירים. תכנונה היה מעשה חושב של ניצול שטח: הכניסה לדירה שימשה גם כמטבח. אם המשכת ישר, נכנסת לחדר המקלחת והשירותים, אם פנית שמאלה, הגעת לחדר רחב ידיים ששימש לכל השאר: אכילה, לימודים, קבלת אורחים ושינה. מאותו חדר היתה יציאה למרפסת, סגורה בתריסי אסבסט, כמנהג אותם הימים. הדירה לא היתה מוגנת מפני פורצים, אבל הם ידעו כי הפריצה לא תצדיק את הטירחה.



הפורמליות של רכישתה הזכירה נוהל העברת קו בצבא: היחידה הנכנסת חותמת על כל מה שיש בקו, היחידה היוצאת מזדכה - ושלום על ישראל. לשם כך באנו עם בני הזוג מוכרי הדירה למשרדו של עורך דין ידוע בפסאז' ברחוב אלנבי, שאצלו היה תיק הדירה. החלפנו חתימות, שילמנו - והדירה עברה לבעלותנו. לנוהל המקוצר הזה היתה סיבה סבירה: הדירה הזאת כבר ידעה כמה דורות של זוגות צעירים בתחילת דרכם, ולכן לא היה כדאי ומעשי לרשום אותה בטאבו.



ואכן, כעבור שנתיים מאושרות בדירה הקטנה שהספיקה לנו, הושלמה בגבעתיים דירה בתוכנית חיסכון לשיכון, בת שלושה חדרים, ואנו פירסמנו בעיתון מודעת לוח בדבר מכירת דירת החדר. לדירתנו הגיע אדם שסיפר כי יש לו דוכן פלאפל בחדר מדרגות באיזור המוסכים הקרוב, והוא נשוי עם כמה ילדים. אחרי הצצה חטופה שלו ב"רחבי" הדירה, התיישבנו עמו בסלון. ביקשנו תמורת הדירה 10,000 לירות. האיש לא ניסה כלל להתמקח. הוא הניח על שולחננו את הסכום במזומן, בשטרות שניכר בהם כי עברו את דוכן הפלאפל.



ימים אחדים לאחר שהשלמנו את הפורמליות אצל הפרקליט בפסאז', ראה אותנו יו"ר ועד הבית: "שמעתי שמכרתם את הדירה". אישרנו כי אכן כך. היו"ר ביקש לדעת את שמו של הקונה ופרטים נוספים עליו. "ולאדם כזה מכרתם את הדירה שלכם?" הגיב כשפניו הולכות ומתקדרות. כך התברר לנו כי הסיסמה "לשוויון, לסוציאליזם ולאחוות עמים" טובה לביטאון של מפ"ם, היומון "על המשמר", אבל לא כאשר המיועדים להיות שכניך הם מהעדה הלא נכונה והורים למספר הלא נכון של ילדים.



סוף הסיפור מהחיים: ענינו ליו"ר ועד הבית כי לא ידענו שעלינו לבקש את אישורו לעסקה, וכי גם אנו לא נדרשנו להתייצב בפניו כשקנינו את דירת החדר. בכך הסתיים העימות עמו. אנו עברנו לדירת חלומותינו השנייה, מוכר הפלאפל נכנס לדירה הקטנה (ומן הסתם מכר אותה במשך השנים), ומפ"ם נכנסה להיסטוריה עם שאר המפלגות שנעלמו מהמפה הפוליטית בישראל.