וההר עדיין עומד

>> מי שהגיע בשבוע שעבר לכרמל נתקל במראה מוזר. במשך מרבית שעות היום ירד גשם על ההר, אבל העשן המשיך לעלות בחלקים מהיער. גם באזורים שבהם השריפה כבר כובתה - כמו בקיבוץ בית אורן - ריח השריפה סירב להיעלם, ושורשי העצים המשיכו להעלות עשן מתוך בטן האדמה.

חברי הקיבוץ, שעמדו בשער כדי לבלום סקרנים מלהיכנס, נראו משועשעים מהעניין הפתאומי בקיבוץ שלהם. הרבה מאוד סקרנים הגיעו כדי לראות איך נראית שוויצריה הקטנה אחרי השריפה - התקהלות שרמזה כי ייתכן שהישראלים כבר בשלים לתיירות שחורה בסגנון האמריקאי, אומה שבה נפוצים סיורים מאורגנים בבתי כלא, באתרים שבהם התגוררו רוצחים סדרתיים ובמקומות מוכי אסון.



מי שהגיע ממניע כזה אולי התאכזב. קיבוץ בית אורן - בניגוד למה שניתן היה לחשוב מצפייה בשלושת הימים של השידורים הישירים מאזור האסון - לא נשרף כליל. רוב מבני הקיבוץ לא נפגעו בשריפה. מרבית העצים בתוך הקיבוץ עדיין ירוקים, והליכה במרבית שביליו היא עדיין חוויה נעימה.



גם נסיעה בכבישי הכרמל מעלה כי ההר עדיין עומד. לצד מדרונות שבהם נותרו גזעים מפוחמים בלבד - נסיעה במרבית הכבישים לא נותנת תחושה של אזור מוכה אסון. השריפה פגעה בשמינית משטחו המיוער. וגם מבין השטחים שנפגעו יש יערות שנפגעו רק באופן חלקי.



אפילו היערן בחוות משמר הכרמל - חוות מחנאות הכוללת חניון לילה, שנמצאת במרחק של כקילומטר מהקיבוץ - סירב לעטות פנים מוכי יגון. הוא ביקש להדגיש שלא ניתן לתמחר את שוויו של עץ בכסף, אבל כבר דיבר על פתיחה מהירה של האתר בחזרה לאירוח תלמידים. החניון שלו ניצל מהשריפה, שדילגה מעל העצים בתוכו. כשנשאל כמה זמן האזורים שבהם נשרפו העצים יישארו שחורים, הוא העריך כי בתוך שנתיים הם כבר יכוסו בשיחים נמוכים. לדבריו, החשיפה הפתאומית של שטחי יער שהיו מכוסים בעצים תביא כבר באביב לפריחה של עשבייה ופרחים.



מה שהביא לאווירת מלחמה והצמיד את כל המדינה למסכים למשך שלושה ימים, היה האסון הנורא של האוטובוס שעלה באש על יושביו. אבל את הנספים האלה לא בטוח שמטוסי כיבוי היו מצילים. הם היו קורבן של התקדימיות של השריפה עבור מדינה ים-תיכונית עם מזג אוויר מתון, שאינה רגילה לאסונות טבע בקנה המידה המדובר.



את מחדל האוטובוס יש לחקור. איך הוחלט לשלוח את הסוהרים, כיצד היה ניתן לצייד אותם? כיצד היה על הנהג והיושבים באוטובוס לנהוג כשנתקלו באש? וכיצד היו יכולים כוחות ההצלה להגיב במהירות כדי להצילם?



אבל יש גם סדרה של שאלות כלכליות שהאסון מעלה. האומדן הראשוני לנזקי השריפה שפירסם משרד האוצר היה 100-120 מיליון שקל בתשתיות ובמבנים. סכום זה נמוך משווי רכישתו ואחזקתו של צי המטוסים שהגיע לישראל ועמל על כיבוי השריפה.



הסכום לא כולל את עלות שיקום היער. עלות החזרת השטח שנשרף למצב הקודם היתה כנראה מכפילה את הסכום. כאן יש לשאול אם המדינה צריכה להציב לעצמה מטרה להחזיר את היער בדיוק למצבו הקודם.



המדינה צריכה להיות בעלת יכולת לשמור על חיי אזרחיה, אבל לא בטוח שישראל צריכה או יכולה להחזיק ביכולת לכבות שריפה כמו זו שראינו באופן מיידי. ההתמודדות עם השריפה גם העלתה את השאלה אם שירותי חירום הם מערך שיש מקום להפריט אותו.



בשלב שבו אנו נמצאים, השלטונות צריכים להפסיק להתמודד בצורה פוליטית עם האסון, ולהגדיר מה היעדים שלהם למערך ההצלה בשריפה הבאה.