>> לא מזמן נסענו עם הילדים לטיול בצפת. מדובר בנסיעה ארוכה שמתחילה בהעמסת תיקים על המכונית ונמשכת בשלוש שעות בכבישים - וזה עוד לפני שספרנו עצירות פיפי והחלפת חיתולים.
כשהגענו לבסוף לדירת הנופש ששכרנו לסוף השבוע, בעודי מטפס עם הציוד במדרגות, לא יכולתי שלא לראות בסיטואציה הזאת משל לחיים שלי: אתה מתכנן להגיע למקום שאתה אוהב ולבסוף, כשאתה מגיע לשם, כל מה שאתה רוצה זה לחזור הביתה ומהר.
האמת היא שהיה כיף. אחרי שנחנו, התאוששנו ושיחדנו את הבן הגדול בגלידות כדי שיפסיק לבכות, יצאנו לטיול בסמטאות העיר העתיקה, שכבר היתה כמעט מוכנה לשבת. עם שמש נובמבר הקיצית הרגשתי שהגענו לשיא.
מה שאני רוצה לספר, חוץ מזה שלגדל ילדים זה קצת שונה ממה שסיפרו לנו, זה שיש לי כמה מסקנות ביניים מהמסע הפרטי שלי ושל משפחתי בחיפוש אחר חיים מאוזנים - וכשאני אומר חיים מאוזנים אני מתכוון לאיזון בין ההיבטים השונים שמרכיבים את החיים: פרנסה, הגשמה עצמית, זוגיות וגידול ילדים.
כדי להגיע לאיזון נדרשת תשתית פיננסית יציבה. המשכורת, החסכונות, הפנסיה והביטוחים - אלה יסודות שנועדו לאפשר לנו להקדיש לכל היבט את תשומת הלב שאנחנו מעוניינים להקדיש לו.
אם נמשיך עם משל התשתית - כשהתשתית במצב טוב, לא רק שהנסיעה נעשית נוחה, אנחנו גם מצליחים להגיע למקומות רחוקים משתיכננו. כשמגיעות הזדמנויות שלא חשבנו עליהן - נניח הצעת עבודה מעניינת או כישרון מפתיע שמגלה הילד ודורש טיפוח מיוחד - במקרים רבים תשתית כלכלית יציבה מאפשרת לנו לקחת את הסיכון ומסייעת לנו לנצל את ההזדמנות.
תשתית פיננסית מתחילה בהתנהלות פיננסית אחראית. הצרה עם התנהלות אחראית היא, כמו תמיד, שקשה להתחיל. אתה מחליט למשל שאתה מטפל בפנסיה שלך כמו שצריך, אוסף את ערימת הניירות בקלסרים - ואז נתקע.
אני יכול להעיד שאצלי זה לקח כמה שנים עד שהצלחתי לנצח את הערימה. באמת שרציתי להתחיל מיד, אפילו לקחתי יום חופש כמה פעמים כדי לעשות סדר בעניינים, מיינתי ומיינתי, סיכמתי וסיכמתי, מילאתי קובצי אקסל, שלחתי לאשתי, ובזה זה נגמר.
באיזשהו שלב הבנתי שזה מעבר ליכולתי והלכתי ליועץ. אמנם שילמתי 2,000 שקל, אבל חסכתי הרבה יותר - ובעיקר זכיתי בשקט נפשי.
הצרה השנייה היא שגם אחרי שעושים סדר בעניינים, הסיפור לא נגמר. למעשה, העבודה רק מתחילה. מעכשיו ועד סוף החיים אנחנו נמצאים בשלב התחזוקה, והסיכוי היחיד להתמיד בתחזוקה לאורך זמן כרוך בהתאמה שלה לאורח החיים שלנו.
מי שלא מוצא עניין בקריאת דו"חות כלכליים, שלא ינסה לבנות אסטרטגיות השקעה מסובכות. ומי שהמשמעת העצמית שלו בתשלומי חובות נמוכה - שיעשה הוראת קבע, ולא ינסה להתמודד כל חודש מחדש עם ערימת המכתבים שהצטברה על השולחן. בקיצור: אם משהו לא עובד, כדאי להגיב מיד.
והדבר השלישי והאחרון שאני מוצא אותו הכרחי הוא לקבוע מועד, פעם בחודש לפחות, שבו עוברים כל הניירות: על תלוש המשכורת, על דפי החשבון של כרטיס האשראי, על פירוט החשבון בבנק, על מסמך ההוצאות ועל תיק ההשקעות. המעבר על הניירת לא רק מבטיח שנישאר עם היד על הדופק - הוא בעיקר מונע מהפחד לגדול ולשתק את הטיפול בתשתית הכלכלית המשפחתית.
נחזור למשל החופשה המשפחתית: היציאה לדרך והנסיעה יכולים להיות קשים ומתישים, אבל בדרך כלל זה רק נראה גרוע בתחילה. בסוף אנחנו כמעט תמיד מסכימים שהיה שווה לעשות את המאמץ.
-
הכותב הוא מהנדס תוכנה ועורך הבלוג "איזהו עשיר?" whoisrich.cafe.themarker.com
סופ"ש בצפת כמשל לחיים
עזרא אוחיון
12.12.2010 / 7:12