על גדות נהר הרצל

>> 1. אתמול בבוקר הסוער שמתי פעמי אל מרכז חיפה - העיר שעוד מלקקת את פצעי החורבן של נופיה המוריקים. כבר בדרך עודכנתי בזעמם של מאות נוסעי הרכבת, שהמתינו דקות ארוכות בתחנות החשופות שלאורך מישור החוף, מייחלים לרכבות המתמהמהות. אך כשהגעתי לשכונת הדר בעיר, התברר שגם מי שנשאר בתוך העיר לא חמק מן הצרה.

מראות של פקקים אין-סופיים ליוו את הנסיעה ברחובות הצרים. בצדם, סוחרים ניסו לשווא לגרוף את המים הגואים מהרחוב ומאיימים לשטוף את חנויותיהם. במעלה הכרמל צפיתי בנחיל מטריות מרוסקות שנשטפו במי הנגר, ועצרתי לצלם אילנות שנשתלו לאורך המדרכות - אך קרסו תחת הרוח העזה. כשהגעתי אל מחוז חפצי, אחזה לפתע עלטה במבנה כתוצאה מהפסקה בזרם החשמל, שחודש רק בחלוף שעתיים. משום שמוקד 103 של חברת החשמל קרס, ביליתי את הזמן בניסיונות כושלים לשדר תמונות מהסלולר, בעקבות תקלה נוספת של הספקית.



2. יש משהו משמים וכמעט פתטי ביללות הממוחזרות של התקשורת כל אימת שנופלת תשתית זו או אחרת עם בוא פגע הטבע התורן. ריטואל נזקי הגשם/החמסין/השריפה התורניים נהפך תמיד למעין עיסת בכי ונהי קלישאתית בפי מפונקים, שלרגע נחסך מהם הסיפוק המיידי שבשימוש בגאדג'ט המסוים. אלא שלמרות נלעגותן לכאורה של הטענות, אין למעשה מנוס מלהעלות תיאורים אלה - גם בעיתוי השגרתי הזה. פשוט משום שאלה הן ההזדמנויות הנדירות לחדור את חומות האדישות הציבורית למחדלים המחרידים בנישה האפורה המכונה "השקעה בתשתיות".



3. האם נדרשת שריפת ענק כדי לדעת שמערך כיבוי האש נהפך תחת ידי הרשויות המקומיות למעוז עסקנות פוליטי שהאוצר מנסה להענישו תקציבית - בדיוק כפי שעשה בעבר ברכבת ישראל, למשל? האם יש חדש בצמצום הדרסטי של השקעות חברת החשמל בתשתיות ההולכה והחלוקה, שם קל יותר לקצץ בתקציבי ההשקעה מבלי להיחשף לביקורת ציבורית ומבלי לפגוע בהפרשות לפנסיה? האם לא ידענו שתשתיות המים והביוב העירוניות רקובות ומתפוררות משום שבמשך שנים הוזרמו תקבולי חשבונות המים למימון מוסדות ציבור או ימי כיף לעובדי עיריות? האם לא ידוע שעצי נוי הממוקמים בצפיפות מוזרה, ועוד לאורך כביש תלול, נשתלים לעתים במסגרת מכרז עירוני מיותר שנתפר עבור קבלן מסוים הגורף עבורם עד 15 אלף שקל לכל עץ - כשבסוף אלה עוד מתעופפים על קווי מתח או על מסילות רכבת?



4. התשובות לשאלות אלה ידועות זה שנים. אלא שכשהן באות לידי ביטוי בימים כתיקונם, הן נדחקות לשולי סדר היום הציבורי, ומלוות לכל היותר באנחה קלה, צקצוק שפתיים ובדפדוף הלאה. לכן, תיאורי הקטסטרופות ברוחות, בגשמים ובפקקים נישאים אולי בפי מפונקים, אך הם מתעדים את המחיר הסמוי שמשלמת המדינה מדי יום ביומו בגין האדישות הנפשעת כלפי ההשקעה לטווח ארוך, ובגין הניהול המושחת של גופי התשתית באשר הם.



לכן מראה גדות נהר הרצל בחיפה שנשקף אתמול מן החשיכה עורר תקווה: לפחות פעם אחת בשנה זוכים גם מחדלי התשתית החבויים מן העין להדהד על פני הקרקע.