מי שנהנה בעבודה לא מתגעגע למשפחה

>> "באחרונה פנתה אלי בחורה ששוקלת להתמחות בנוירוכירורגיה. היא התלבטה אם המקצוע הזה יאפשר לה להקדיש מספיק זמן הן לעבודה התובענית והן לגידול ילדים. מדובר בדילמה מוכרת: גברים ובעיקר נשים שחושבים על תכנון הקריירה בודקים גם כיצד היא תשתלב עם המשפחה", מספרת ד"ר חדוה בראונשטיין-ברקוביץ', ראש התוכנית לתואר שני בפסיכולוגיה תעסוקתית באקדמית תל אביב-יפו.



"היתה לי עצה אחת בשבילה: "אם תבחרי מקצוע שבו תרגישי מימוש עצמי וסיפוק - גם הקונפליקט המוכר בין משפחה וקריירה יקטן באופן דרמטי".

במלים אחרות, ההחלטה להיות מורה רק בגלל החופשות, או פקיד בבנק בעיקר בגלל השעות הנוחות, לא נכונה בטווח הארוך.



"בהחלט לא. ויתור על מימוש עצמי לא רק שאינו מקטין את הקונפליקט בין צורכי הבית לקריירה, הוא אפילו מחריף אותו. התחושה שאתה נמצא במקום שלא מתאים לך מאוד מתסכלת ושוחקת, וגולשת מהעבודה גם לתחומי חיים אחרים. החלטות שנעשות רק מתוך תחושה שהן יקלו בעתיד על הקונפליקט, לא בהכרח יפצו על התחושה ויגבירו את רמת השחיקה בעבודה".



אחיות מחפשות משמעות



מסקנותיה של בראונשטיין-ברקוביץ' נתמכות בשני מחקרים חדשים שאותם הציגה באחרונה, שעסקו בנשים הפועלות בסביבה מקצועית תובענית ומטפלות בילדים עד גיל 10.



המחקר הראשון בדק 150 אחיות מבתי חולים שונים ברחבי המדינה שעובדות גם במשמרות, המתנגשות לא אחת עם צורכי הבית. האחיות התבקשו לדרג שלוש קטגוריות הקשורות במשאבי הארגון במטרה להבין כיצד יכול מקום העבודה להקל על הקונפליקט מול הבית. קטגוריה אחת כונתה מימוש עצמי, ובדקה עד כמה חשה האחות כי היא מעורבת, משפיעה ובעלת ערך בעבודתה. קטגוריה שנייה בדקה כמה חשובים תנאי העבודה הכלליים שמטרתם להפחית לחץ, למשל, עומס במחלקה וכל הקשור בשגרת העבודה היומיומית. הקטגוריה השלישית בדקה את הממשק בין שני התחומים: עד כמה מקום העבודה הוא ידידותי למשפחה; ועד כמה מתחשבים בעובדה שיש לבעל משפחה צרכים הדורשים הגמשת זמנים, קשב ותמיכה גם בחייו הפרטיים.



"הנחת היסוד היתה שמה שיקל על חיי האחיות תהיה הקטגוריה שכוללת התחשבות של המעביד", אומרת בראונשטיין-ברקוביץ'. "הופתענו לגלות כי באופן מובהק אשה שמרגישה בעלת אוטונומיה ומשפיעה על סביבתה - סובלת הרבה פחות מהקונפליקט שיוצרת ההתנגשות של העבודה עם הבית. הקטגוריות האחרות, דוגמת תנאי עבודה והאמפתיה מצד המעסיק, היו חשובות - אבל הרבה פחות מהתחושה של המימוש העצמי".



מה המנהל צריך להסיק מכך?



"שהתפישה כאילו הרחבת שירותי הרווחה שמעניק הארגון לעובדיו תסייע בהפחתת השחיקה, אינה עומדת בהכרח במבחן המציאות, או במלים אחרות: רווחה אינה הצורך הראשון של העובדים שמנהלים שתי קריירות - עבודה ובית - אלא דווקא תחושת השליטה ויכולת ההשפעה בחלקת האלוהים הקטנה שלהם".



המחקר נעשה על נשים.



"נכון, אבל בעשור האחרון אנחנו עדים להצטמצמות הפער בין גברים לנשים בכל הקשור לקונפליקט בית-עבודה. אם בעבר היו ייסורי המצפון והצורך להיות עם הילדים בעיקר נחלתן של נשים, כיום יותר ויותר גברים מתחילים לסבול גם הם מהקונפליקט. המסקנות נכונות, ככל הנראה, עבור כלל העובדים".



מהם המאפיינים של עובד שנהנה מקונפליקט מופחת בין בית וקריירה?



"בספרות המקצועית הקונפליקט הזה הוא נושא נחקר מאוד, מכיוון שברור שלשני הנושאים יש השפעה משמעותית זה על זה, והם יוצרים הרבה מאוד מתח פנימי. רמת המתח הזו יורדת ככל שהעובד מרגיש יותר ממומש. עובדת שמרגישה שעבודתה חשובה, לא תרגיש שהיא קורבן מכיוון שהיא נקרעת בין שני התחומים. השאלה 'בשביל מה אני מתאמצת בעצם' היא זו שיוצרת בראש ובראשונה את תחושת השחיקה. לא מדובר בהתעלמות מהקונפליקט או בהדחקה שלו, אלא בחיים יותר נינוחים בתוכו".



אז מה צריכה הנהלת הארגון לעשות כדי לסייע בהפחתת הקונפליקט?



"עובד יכול לקבל הרבה מאוד אמפתיה לצרכיו המשפחתיים, אך אם הוא לא מרגיש משפיע - יציאה מוקדמת פעם בשבוע לא תפחית את רמת התסכול בטווח הארוך. למנהל אני מציעה: תן שעות יותר גמישות, פינת הנקה, אמפתיה או שעה בצהריים לאכול עם הילדים. זה חשוב, אבל יותר חשוב לתת לכל עובד תחושת שליטה בתפקידו. אם הוא ירגיש חשוב ומשפיע - ומנהל טוב יידע לתת את התחושה הזו - האפקט של הקטנת הקונפליקט יהיה חזק בהרבה מכל הטבת רווחה שהיא".



נשים מוחצנות נהנות יותר



מחקר אחר שניהלה בראונשטיין-ברקוביץ' נעשה בתחום משיק - התאמת המקצוע לאישיות העובד. בספרות המקצועית קיימים שישה טיפוסי אישיות תעסוקתיים: חברתי, חקרני, מינהלתי, אמנותי, ביצועי ויזמי. במקביל, מתקיימות שש סביבות תעסוקתיות בעלות אותם שמות בדיוק: סביבה יזמית, ביצועית וכן הלאה.



"ככל שתהיה התאמה גבוהה יותר בין האישיות של העובד ואופי הסביבה שבתוכה הוא פועל, כך תעלה רמת שביעות הרצון, הסיכוי להצלחה יגדל ורמת השחיקה תקטן", אומרת בראונשטיין-ברקוביץ'. "פירוש הדבר הוא שעובד בעל אישיות חקרנית יצליח ויהיה יותר שמח בסביבה המתאפיינת בחקרנות ופחות בביצוע. לא כולם מגיעים אל הסביבה הנכונה להם באופן אינטואיטיבי".



במחקר נבדקו נשים בעלות תפקיד תובעני שמגדלות גם ילדים קטנים. מתברר שכשמתקיימת התאמה בין אישיות העובד וסביבת העבודה שלו, העובד סובל פחות מקונפליקט משפחה-קריירה. "במלים פשוטות", מסבירה בראונשטיין-ברקוביץ', "כשאת בעבודה שמתאימה לך מסיבות פנימיות (שאינן מטעמים כמו כסף וציפיות ההורים), תחושת הסיפוק נותנת כוח להתמודד עם סוגים שונים של מתח, ומחזקת את העמידות והחוסן הנפשי מול הקונפליקט המוכר".



ופרקטית מה זה אומר?



"שיקולי ההתאמה בין הצורך הפנימי והתפקיד צריכים לקבל מקום חשוב בתהליך תכנון הקריירה, מכיוון שהם, בניגוד לתפישה המסורתית אולי, יקלו בעתיד על החיים העמוסים".



בדקתם סוגים שונים של אישיות שסובלים פחות?



"גילינו שנשים מוחצנות וכן מוסריות יותר, סובלות פחות מקונפליקט. מוחצנות הפחיתה קונפליקט מכיוון שאשה שהיא יותר אסרטיבית יודעת להשיג לעצמה יותר משאבים לסיוע, וקל לה יותר לתקשר עם אנשים אחרים מאשה מופנמת. כשאתה מוחצן יותר, קל לך לגייס תמיכה. אשה מצפונית ומסורה לעבודתה נשחקת פחות, מכיוון שהיא מקבלת מהר יותר תפקידים נוספים המייצרים עבורה את אותה משמעות בעבודה שהזכרנו קודם, שמהווה גורם קריטי בהפחתת הקונפליקט, ולכן גם בהפחתת השחיקה".



איך היית מסכמת את שני המחקרים במסר קצר אחד?



"בסופו של דבר נשים צריכות להעז ללכת עם מה שהן מאמינות בו בתחום המקצועי. אם זה לא אינטואיטיבי, כדאי להשקיע בייעוץ תעסוקתי ולמצוא את המקום הנכון, כי יש לזה השלכות משמעותיות בעתיד, גם כאמא. בנוסף, כשאת כבר במקום עבודה, חפשי את הטריטוריה שנותנת לך שליטה ומשמעות. תחושת הסיפוק תעזור לך מאוד בהתמודדות עם כל התחושות הקשות שיוצר קונפליקט בית-עבודה, שהולך אתך לכל מקום".



nihul@themarker.com