>> הבורסה של תל אביב בשיא של כל הזמנים. האפיק המנייתי והאג"חי מכירים בתקופה האחרונה בעיקר כיוון אחד - עליות. אז איך ייתכן שחלק מקרנות הפנסיה הוותיקות - אלו שכבר לא נמצאות בידיים ממשלתיות, ובראשן קרן הע"ל המנהלת 7.4 מיליארד שקלים - מגיעות למצב של גירעון שיחייב אותן לבצע בקרוב איזון אקטוארי משמעותי שיפגע משמעותית בזכויות העמיתים שלהן? הרי גם אצלן חלק מהכסף המנוהל מושקע בשוק ההון. כיצד ייתכן, אם כך, שהן בגירעון?
התשובה טמונה בכך שבעבר אכן היו עליות, וקרנות הפנסיה באמת הרוויחו כסף. אלא שבכל מה שנוגע לעתיד, המצב נראה הרבה פחות טוב. אפשר להמחיש את זה בסיפור על הנהג שרואה עולם אחד חיובי במראה, כלומר מאחוריו, ועולם אחר בחלון, כלומר מלפניו. קרנות הפנסיה שלנו הן אחד הגופים הפיננסיים הרגישים ביותר לריבית במשק. כשהריבית נמוכה - גם התשואה שיקבלו מאיגרות החוב שבהן הן משקיעות תהיה נמוכה.
המצב הזה משליך גם על הכללים שלפיהם פועלות הקרנות. קרנות הפנסיה מעריכות את מצבן הפיננסי באופן שוטף. ההערכה הזו נעשית על ידי השוואת הנכסים שבידיהן - משמע תיק ההשקעות שלהן, עם ההתחייבויות שלהן לעמיתים. הסיבה: הן חייבות לעמוד בהתחייבויות העתידיות שלהן. מדובר בעשרות מיליארדי שקלים שיוחזרו בעשורים הקרובים.
כדי לחשב כמה שוות ההתחייבויות האלו כיום, קרנות הפנסיה הוותיקות חייבות להתחשב בריבית חסרת הסיכון במשק. ככל שהריבית גבוהה יותר - השווי הנוכחי של ההתחייבויות האלו נמוך יותר. ככל שהריבית נמוכה יותר - השווי הנוכחי של ההתחייבויות גבוה יותר.
הסיבה לכך היא שהמשמעות של ריבית גבוהה היא שבאופן היפותטי קרנות הפנסיה הוותיקות צריכות להחזיק כרגע פחות כסף בבנק כדי לשלם בעתיד את ההתחייבויות. זאת משום שהכסף שהן מחזיקות בבנק ישאיר להן ריבית גבוהה יותר.
צניחת הריביות היא האסון של הקרנות
גם חלק מהנכסים של קרנות הפנסיה מושפע מהריבית חסרת הסיכון שבמשק. אלא שכאן נכנס לפעולה משך החיים של הנכסים וההתחייבויות. אילו משך החיים של ההתחייבויות של קרנות הפנסיה היה זהה למשך החיים של נכסיהן - השינוי בריבית לא היה משפיע עליהן.
אבל זה לא כך. המח"מ (משך חיים ממוצע) של התחייבויות של קרנות הפנסיה נע סביב 20 שנה, בעוד מח"מ הנכסים הוא שש-שבע שנים. ההפרשים האלה גורמים לכך שצניחת הריביות בעולם בשנתיים האחרונות - אותה ריבית אפסית שנועדה למנוע מיתון ולחלץ את השווקים מהמשבר הכבד של סוף 2008 - היא אסון של ממש עבור קרנות הפנסיה.
הריבית האפסית משאירה כמה ממנהלי קרנות הפנסיה הוותיקות מול שוקת שבורה. הריבית חסרת הסיכון, שלפיה מנהל השקעות צריך לשערך את נכסיו בעוד שנה - היא שלילית. זו לעוד שנתיים קרובה ל-0%.
לפני שנתיים, בדצמבר 2008, הריבית חסרת הסיכון לשנה הראשונה היתה קרובה ל-2%, והריבית חסרת הסיכון לשנה השנייה היתה יותר מ-3.5%. גם התשואה שנרשמה בקרנות הפנסיה האלו בצד הנכסים בגלל העליות בשווקים אינה מספקת כדי לכפר על הצניחה בריבית שמקפיצה את ההתחייבויות.
המצב הזה יכול להשתנות. אם הריבית תזנק בחודשים הקרובים - המאזן של קרנות הפנסיה ישתפר. כך שעבור מי שיפרוש בעוד 40 שנה, הרבה דברים יכולים לקרות. עבור מי שפורש היום - הנזק משמעותי יותר.
הצרה הזו היא בהחלט לא נחלת קרנות הפנסיה הישראליות בלבד. מדובר במגיפה עולמית. אם כיוון הריבית בעולם לא ישתנה - יהיה זה עוד מחיר שהאזרח הקטן ישלם על הבועה הפיננסית שהתנפחה בעולם בסוף 2008.
דווקא ה"אזרחים הטובים" סבלו יותר
>> יש בגירעון שנחשף אתמול ב-themarker פרדוקס. הגירעון הוא דווקא ב"קרנות המופרטות", קרנות שהגיעו לאיזון אקטוארי בהסדר שנעשה לפני שבע שנים. בהסדר הועברו קרנות אלו מידי הגוף "עמיתים" שבחסות המדינה לידיים פרטיות ואיבדו בכך את כרית הביטחון של המדינה.
במועד ההסדר, היתה הריבית חסרת הסיכון במשק לטווח ארוך קרובה ל-4% - הרחק ממצבה כיום, וזו הסיבה לגירעון שלהן. כך, ההסדר שנועד לייעל את ניהול כספי הפנסיה יצר מצב של אזרחים מסוג א' ומסוג ב'.
גם לקרנות שעברו לגופים פרטיים מובטחת השלמת תשואה של המדינה - אם הן מגיעות לאיזון. במקרה של הע"ל, הבטחה כזו תביא לכך שחסרים לה רק 560 מיליון שקל כדי לקבל השלמה מהמדינה ולהגיע לאיזון, כך שהגירעון האמיתי שלה הוא רק כ-5%.
בשונה מרוב הקרנות הוותיקות המוגדרות כמאוזנות, שחזרו בחודשים האחרונים למצב של גירעון, גורלן של שלוש קרנות היה שונה. קרן גילעד הוותיקה סיימה את הרבעון השלישי בעודף מרשים של 628 מיליון שקל, המבטא שיעור עודף מסך ההתחייבויות של 8.6%. קרן עתידית מחזיקה בעודף של 192 מיליון שקל, המבטא שיעור עודף אקטוארי של 33.3%, ואילו יוזמה שמנהלת מגדל סיימה את הרבעון השלישי בעודף של כ-11 מיליון שקל, המבטא שיעור עודף של 0.8%.
האזרח הישראלי משלם את מחיר מדיניות החילוץ של ממשלות המערב
חגי עמית ונועם בר
14.12.2010 / 7:00