הממשלה משילה ממהגרי העבודה את אנושיותם

>> אם לא נשמיע קולנו כיום, נמצא עצמנו חיים בחברה שבה העבדות והכבילה של עובד למעסיקו אינם רק אירועים היסטוריים רחוקים ומבישים, כי אם תופעה פורחת ומשגשגת בחסות מדינת ישראל.

"חשכו עיני כשראיתי שחוק הכניסה לישראל נכלל במסגרת חוק ההסדרים במשק", אמר בישיבת ועדת הכנסת הדנה בפיצול חוק ההסדרים, היועץ המשפטי לכנסת איל ינון. "אם יש נושא שדגל שחור מתנוסס מעליו מבחינת שייכותו לחוק ההסדרים, זו ההצעה ביחס לתיקון חוק הכניסה לישראל".



לא בכדי יצא קצפו של היועץ המשפטי. אין כל קשר בין חוק הכניסה לישראל לבין תקציב המדינה. ארגוני זכויות אדם התריעו זה כבר כי ניסיון הממשלה לכרוך בין השניים באמצעות חוק ההסדרים הוא מחטף. חוק ההסדרים הוא למעשה מקבץ של חוקים ותיקוני חקיקה מתחומים שונים, שמקודם באופן מהיר, ללא דיון שיטתי ומעמיק ומבלי שהציבור יהיה שותף לו. בשנים האחרונות, הולך היקפו של החוק ומתרחב, והממשלה עושה בו שימוש לא לגיטימי כדי לקדם מדיניות ורפורמות שבהן היא מעוניינת.



תיקון חוק הכניסה לישראל באמצעות חוק ההסדרים הוא דוגמה מובהקת לשימוש פסול בחוק. התיקון יעניק לשר הפנים סמכות לקבוע הגבלות על חירותם של מהגרי עבודה להשתחרר ממעסיק, או לבחור את האזור הגיאוגרפי שבו יעבדו. היש מי שיטען כי בין הגבלות דרקוניות אלה לבין הצעת חוק התקציב מתקיימת זיקה ישירה והכרחית כפי שדורשות הנחיות הכנסת לחוק ההסדרים?



לישראל אין מדיניות הגירה כוללת ומוסדרת, והממשלה הנוכחית פועלת בכל דרך כדי להבטיח כי מצב זה יישמר. שר הפנים, אלי ישי, שבר את כל השיאים כשהזמין לכאן בתקופת כהונתו יותר מהגרי עבודה מאי פעם - רק ב-2009 הביא ישי לישראל 27 אלף מהגרי עבודה - אך אלה הנענים להזמנה מוצאים עצמם על דרך חתחתים, נתונים לחסדיה וגחמותיה של ממשלה המכבידה עליהם ידה ככל שהיא יכולה.



אם תצליח הממשלה להשלים את הליך החקיקה, תמלא הארץ מהגרי עבודה שעזבו את בתיהם לאחר ששילמו אלפי דולרים לסוחרי העבדים (בגרסה המודרנית), הגיעו למעסיק ישראלי ונאלצו לחסות תחת רישיונו גם אם התעמר בהם, הטריד אותם, העסיקם באופן בלתי חוקי אצל אחרים, מנע מהם חופשות והלין את שכרם. מי מהם שיעזוב את מעסיקו ימצא עצמו חשוף באחת למעצר ולגירוש ללא עוול בכפו. זוהי מדיניות הדלת המסתובבת.



נכון להיום מתאווה הממשלה להגניב חרש לספר החוקים הישראלי חוק פוגעני, שהוראותיו בוטלו כבר ב-2006 בבג"ץ. בית המשפט קבע אז כי הסדר הכבילה הוא "עבדות בגרסה מודרנית". ממשלת ישראל מקווה כי באמצעות השימוש בחוק ההסדרים הידוע לשמצה, לא יבחין הציבור במחטף המתוכנן. דווקא משום כך יש לברך על הקול הברור שהשמיע היועץ המשפטי לכנסת.



בהתייחסו לבעלי הסמכות בממשלה תהה בית המשפט ב-2006 "כיצד זה שנעלם מעיניהם כי בהסדר שהם קובעים חורצים הם עמוקות בכבודם של העובדים הזרים כבני אנוש? והרי כל אדם זכאי לכבודו כאדם". תמו ימי החסד שבהם יכולה היתה הממשלה לצייר עצמה כמי שהשלכותיו הפוגעניות של הסדר שיצרה נעלמו מעיניה. ישראל לא השכילה להפנים ולו מהמעט והברור שביקש בג"ץ ללמדה, עת קבע כי "העובד הזר אינו נכנס בשערי המדינה ומשיל מעליו את אנושיותו וזכויותיו היסודיות". עתה היא פועלת באמצעות חוק ההסדרים כדי להשיל ממהגרי העבודה את אנושיותם, כמו גם את זכויותיהם הבסיסיות.



הכותבת היא עורכת דין במוקד הסיוע לעובדים הזרים