התקשורת ממהרת למצוא אשמים

>> אם יש דבר השנוא על העיתונות הוא להותיר כישלון יתום. אם יש כישלון, יש לדאוג מיד לאבא שיישא באחריות לו - כך נהגה התקשורת גם בסיקור השריפה הגדולה בכרמל.

הסיקור הרחב לקה בכל חולשותיה של התקשורת: הנטייה לקלישאות דוגמת "בשעה זו כולנו כבאים"; פרסום שמועות ללא בדיקה - "אסירים ברחו ממכונית שב"ס"; נדנוד טרחני לפליטים הנסים על נפשם מהאש - "מה השארתם? "לאן פניכם מועדות?"; ובאנליזציה מייגעת של האירוע.



על כל אלה נוסף החיפוש הקדחתני והבהול אחר אשמים. העיתונות, שדרשה למנות, מיד ובלי שום שינוי ועדת חקירה לאסון, לא המתינה למסקנותיה. לה כבר היו אשמים - אפילו לפני שמונו חברי הוועדה: שר הפנים, אלי ישי, בתפקיד האשם הראשי וראש הממשלה, בנימין נתניהו, בתפקיד אשם משנה.



את אבהותו של ישי לאסון הכרמל קבעה התקשורת בלי לדקדק הרבה בפרטים ובהתלהמות ובנחרצות. האם התרשל ישי בתפקידו כשר הממונה על שירותי הכבאות? האם התרשל יותר מהשרים שקדמו לו? האם צריכה ישראל שירותי כבאות גדולים יותר? האם שריפה גדולה אחת הפורצת פה אחת ל-10-20 שנה מצדיקה מערך כיבוי הכולל טייסת מטוסי כיבוי? ומה חלקו של משרד האוצר בדלדול כוחו של מערך הכבאות?



בעובדה אחת אין ספק: מערך הכבאות בישראל עלוב ורחוק מאוד מן התקנים ומן הצרכים. ואולם האם די בכך כדי להרשיע את השר כמי שלבדו נושא באשמה?



ומה חלקה של התקשורת עצמה במחדל הזה? לפני שנתיים שבתו הכבאים בדרישה להוסיף תקנים ואמצעים למערך הכבאות. כמה כלי תקשורת גילו עניין בשביתה? ואלה שנעתרו ופירסמו ידיעות, כמה מהם באמת פירסמו תחקירים על המערך המתמוטט וכמה מהם העדיפו לתאר את הכבאים השובתים כאוסף של בטלנים שחרדים רק לתנאי שכרם המופקרים?



את הנעשה - ובעיקר את מה שלא נעשה במערך הכיבוי - צריך לחקור. אבל רצוי לעשות זאת בצורה עניינית ובלי התלהמות. עם התוצאות הקשות של שריפת הענק בכרמל נוכל להתמודד גם בלי שראש בכיר יותז אל הכיכר עוד לפני שכבו הלהבות.



הכותב הוא מנכ"ל נאור תקשורת