אין בישראל תרבות פנסיה

>> עם עליית תוחלת החיים והקדמה הרפואית המאריכה את תקופת חיינו בשנים רבות, רבים מבין העובדים הפורשים מוצאים עצמם הרחק מרווחה כלכלית, וחלקם אף נהפכים לאחר פרישתם מהעבודה לגמלאים הזקוקים להשלמת הכנסה מהמדינה ולאזרחים החיים במציאות של חיים בצמצום רב.

איך מונעים זאת? הצטרפות לתוכנית פנסיונית מתאימה והולמת עם הכניסה לשוק העבודה תוכל להבטיח את עתידנו וביטחוננו הכלכלי גם לאחר הפרישה.



החיסכון הפנסיוני הוא למעשה הנכס החשוב והמשמעותי ביותר שיש לנו. הסכום הנצבר בחיסכון משמש עבורנו כמשכורת חודשית קבועה לתקופת הפרישה ולאורך עשרות שנים שלאחריה, במקרה של אובדן כושר עבודה או מוות בטרם עת, ומאפשר לנו ולבני משפחותינו לשמור על רמת החיים שאליה התרגלנו ללא צורך במציאת מקורות פרנסה חלופיים. הבעיה היא שעובדים צעירים רבים טרודים בענייני ההווה והעתיד הקרוב - לימודים, הקמת משפחה, רכישת בית וקבלת משכנתא - ולא תמיד חושבים על תקופת הפנסיה כעל משהו חשוב שיש לדאוג לו, ובוודאי לא כעל עניין שיש לשים אותו בראש סדר העדיפויות.



זאת טעות, מאחר שהחיסכון הפנסיוני ממלא שלושה תפקידים עיקריים בחיינו. האחד, ביטחון כלכלי לתקופת הפרישה, כדי להמשיך לשמור לפחות על רמת החיים שאליה התרגלנו למרות הירידה במקורות ההכנסה והעלייה בשעות הפנאי. השני, מתן מענה כלכלי במקרה של נכות אצל אחד מבני הזוג. במקרה של נכות מתווספות הוצאות גבוהות למאזן ההוצאות של המשפחה, ותשלום נכות מקרן הפנסיה לאורך התקופה יכול לעזור מאוד בהתמודדות עם המצב ולהוריד מהדאגה את הצורך הקיומי היומיומי. השלישי, מתן מענה כלכלי למשפחה במקרה של מוות פתאומי. במקרה של מוות בטרם עת, המשפחה עומדת מול מציאות כלכלית ואישית קשה. בתקופה זו סכום הכסף המתקבל מחברת הביטוח עוזר לבני המשפחה לעמוד על הרגליים ולשמור על רמת החיים.



בעודנו צעירים אנו חיים בשיטת ה"סמוך" או בשיטת ה"לי זה לא יקרה", וכאן ראשיתה של הבעיה. אי אפשר לדעת מה ילד יום ומה צופן לנו המחר. המלצתי לכל אלה שחיים וחושבים כך היא להתפכח מן הבועה המרדימה הזו ולהבין שהמחר הוא כבר אתמול. כל שנה שעוברת ולא חסכנו לגיל פרישה - תגרור אחריה שנה שבה נצטרך לחסוך יותר.



הכותב הוא בעלי חברת טפירו שיווק פנסיוני ויו"ר פורום הסוכנויות הפנסיוניות בישראל