שמעתם כבר על הידרוכלורופלוקרבונים?

>> עשרות שנים של עיסוק באיכות הסביבה ומאות קמפיינים נגד ההתחממות הגלובלית, ובכל זאת כנראה שמעולם לא שמעתם את המלה "הידרוכלורופלוקרבונים". אבל החל מהשנה הקרובה, תעשיינים ישראלים רבים ירגישו בחסרונם.

הידרוכלורופלוקרבונים הם כימיקלים הנמצאים לעתים קרובות בייצור תעשייתי, בין השאר, בתעשיית האופטיקה והמתכות. החומרים האלה אפקטיביים וזולים, אך יש להם אפקט הרסני על הסביבה, והם תורמים מרכזיים להתחממות כדור הארץ, הכחדת בעלי חיים, עליית מפלס פני הים והצפה פוטנציאלית של ערי החוף. בשל נזקיהם העצומים, הורתה הקהילה הבינלאומית לצמצם את השימוש בהם באמנת קיוטו שנחתמה ב-99'. ישראל חתמה על האמנה, ובאחרונה סיימה את מכסת השימוש שהותרה לה בחומרים המסוכנים. מעתה, כימיקלים אלה אסורים בשימוש בישראל, אלא בהיתר מיוחד מטעם המשרד להגנת הסביבה.



יש מידה של אירוניה בכך שהחומרים האלה חדרו לתעשייה ולאוויר שלנו גם כתחליפים לחומרים אחרים, שנתגלו אף הם כמזיקים לסביבה. לאחר שהתברר כי פליטת חומרים המכילים אטומים של כלור וברום מכלים את האוזון ומסכנים את בריאות האנושות, נחתמה ב-87' אמנת מונטריאול, שאף ישראל מחויבת לה, ובה התחייבו כל הצדדים לצמצם פליטת חומרים אלה לאטמוספירה.



אלא שחלק מהחומרים שהוכנסו לשימוש כתחליפים לחומרים פולטי הכלור והברום גרמו לאפקט החממה. הסיפור הזה מוכיח דבר פשוט: תחליף לחומר בעייתי אחד פותר בעיה אחת, אבל עלול ליצור בעיה אחרת. החומר שיחליף את ההידרוכלורופלוקרבונים צריך להיבחן לא רק בכך שלא יפלוט גזי חממה, אלא בכך שלא יהיה רעיל לסביבת בני אדם ושיהיה ידידותי לסביבה.



יותר מבכל תקופה אחרת מאז המהפכה התעשייתית, הנזקים שגורמים חומרים תעשייתיים שונים לסביבה מחייבים אותנו להשקיע מאמצים וסכומים חסרי תקדים במחקר ופיתוח לייצור חומרים ידידותיים לסביבה. לטווח הקצר, מפתה להשתמש בחומרים המסוכנים, המוכרים והזולים. אך לטווח הארוך, מבחינה מוסרית ועסקית כאחת, מנהל טוב צריך לבחון את האימפקט הסביבתי של החומרים שבהם משתמש העסק שלו.



חלק מהמחליפים שנמצאו להידרוכלורופלוקרבונים אמנם לא מזיקים לאוזון, אך רעילים לעובדים. חומרים אלה עדיין לא אסורים בשימוש, ואפשר להניח שבעתיד גם השימוש בהם ייאסר או יהיה כרוך באמצעי הגנה ובטיחות קפדניים ביותר, המטילים מעמסה נוספת על המעביד. שימוש בחומרים אלה כיום הוא לא מוסרי כלפי העובדים, ולא הוגן כלפי בעלי המניות, משום שלטווח הארוך הוא עלול להוביל לתביעות עובדים ולפגוע בחברה. רבים מהחומרים האלה גורמים נזק של ממש לסביבת המפעל ולאוויר באזור, ושימוש בהם הוא גם פגיעה במדינה ומעשה לא ציוני.



לצערנו, יש עדיין מפעלים בישראל שלא הפנימו את השינויים הגלובליים. מפעלים אלה משתמשים בחומרים רעילים ללא הגנה מספקת לעובדים, ואף מנסים להשיג חומרים אסורים ממקורות מפוקפקים. מנגד, יש מפעלי תעשייה עם ראייה ארוכת טווח ורוח יזמות שהשקיעו בשנים האחרונות מאמצים מדעיים במעבר לחומרים שאינם מסכנים את הסביבה ואת העובדים. בזכות מפעלים אלה ירדה צריכה החומרים המסוכנים, ופותחו חומרי ניקוי ידידותיים לסביבה ולעובדים.



האחריות לעתיד כדור הארץ, כמו גם לבריאות העובדים, מוטלת כיום על מנהלים ואנשי מקצוע שבעבר אולי לא נדרשו לנושאים אלה. מנהלים בתעשייה צריכים להכיר את האלטרנטיבות לחומרים הישנים והמזיקים. אימוץ החומרים החדשים יאפשר למפעלים להשתלב בדרישות משרד התמ"ת ובמאמץ הסביבתי העולמי. מהלך כזה דורש היכרות עם השוק, יוזמה ונכונות לוותר על הרגלים ישנים, אבל הוא מתחייב מבחינה חוקית, עסקית ומוסרית.



מנהל חטיבת תקשורת חשמל ואלקטרוניקה ב-3m ישראל