וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

גסיסת המערכת הפוליטית חונקת את הכלכלה הרוסית

אקונומיסט

15.12.2010 / 7:01

השחיתות הפושה בממשל והצמיחה האטית של הכלכלה, גורמים לחלק גדל והולך מהאליטות ברוסיה להבין שהמערכת הנוכחית זקוקה לשינוי יסודי. אבל כל עוד הדברים תלויים בפוטין - העסקים יימשכו כרגיל



>> בבית משפט קטן במרכז מוסקווה, צפוי היום השופט נעים ההליכות ויקטור דנילקין למסור את גזר דינו. הסמליות שבגזר הדין גדולה בהרבה מגורלם האישי של שני הנאשמים - מיכאיל חודורקובסקי ופלאטון לבדב, לשעבר בעלי השליטה בחברת הנפט יוקוס. שני הנאשמים כלואים מאז 2003, לאחר שהורשעו בהעלמת מס והם צפויים לסיים לרצות את עונשם בשנה הבאה. במטרה לדאוג שיישארו בכלא, הממשלה האשימה אותם כעת באופן אבסורדי בגניבת כל חביות הנפט של החברה.

הן המשפט הראשון של השניים והן משפטם השני לא היו קשורים לשלטון החוק, אך זה הדימיון היחיד ביניהם. ב-2003 חודורקובסקי היה סמל לאי-צדק ולחוסר השוויון של שנות ה-90 ברוסיה, תקופה שבה טייקונים נהנו ממידה עצומה של כוח במדינה שלא יכלה אפילו לשלם פנסיות ומשכורות בזמן.



שבע שנים מאוחר יותר, חודורקובסקי הוא סמל לעוולות שמבצעים ביורוקרטים מושחתים וחברי שירותי הביטחון הרוסים, המדגימים את הקשר ההדוק שבין הון לשלטון במדינה. כפי שאמר חודורקובסקי לבית המשפט: "הם הפכו אותנו, אנשים פשוטים, לסמל המאבק נגד היעדר החוק. זהו לא הישג שלנו, אלא שלהם".



יש סיכוי קלוש בלבד שחודורקובסקי יימצא חף מפשע. אם הוא יזוכה, הדבר יהווה סימן לכך שהמערכת שהקים הנשיא לשעבר וראש הממשלה הנוכחי ולדימיר פוטין מתחילה להתפרק. המערכת הזאת, שמתייחסת בסובלנות לשחיתות ולאלימות, קיבלה באחרונה את חסותה של התאחדות הכדורגל העולמית פיפ"א, שהעניקה לרוסיה את הזכות לארח את מונדיאל 2018, אך התפתחותה קשורה במידה רבה לסיפורו של חודורקובסקי.



רישיון לאלימות



בשנות ה-90, שעה שאנשי עסקים שיחדו את בתי המשפט, שני הצדדים ידעו שמעשיהם אינם ראויים. לאחר משפטו של חודורקובסקי, שופט שקיבל הוראות מביורוקרט הרגיש שעשה צדק. רוסיה לא רק עיוותה את החוק באופן שערורייתי כדי לקדם את מטרותיה, אלא גם שיגרה מסר חזק לאנשי הממשל והמשפט במדינה, שלפיו התנהלות כזו היא ראויה.



לדברי אלכסנדר אוסלון, סוציולוג העומד בראש המכון לדעת קהל במוסקווה, שלטונו של פוטין בישר על זן חדש של "ביורוקרטים-יזמים", שאינם פיקחים, תחרותיים או מצליחים כמו האוליגרכים של שנות ה-90, אך הם חדורים ב"רוח הכסף" - אותה אידיאולוגיה שלדברי אוסלון שלטה ברוסיה מאז קריסת הקומוניזם.



עד סוף שנות ה-90 נכסיה של המדינה הופרטו ברובם על ידי האוליגרכים, לכן הביורוקרטים-יזמים החלו להפריט נכס שהיה חלש וסבל מקשיי מימון: המדינה הרוסית עצמה. בניגוד לאנשי עסקים מסוגו של חודורקובסקי, שעשו את הונם הראשוני בשוק, הביורוקרטים-יזמים הגיעו לשגשוג כתוצאה משחיתויות וחלוקה של הכנסות תקציביות. "יזמים" שעובדים עבור שירותי הביטחון או המשטרה או שולטים בהם הצליחו במיוחד, משום שהם נהנו מהיתרון התחרותי האולטימטיבי: רישיון לאלימות.



אף אחד לא חושש מניגוד עניינים, המושג הזה לא קיים. הקו המפריד בין החברות החשובות ביותר לבין בכירי הממשלה הוא מטושטש עד לא קיים, כפי שעולה מהתבטאויות של דיפלומטים אמריקאים שנחשפו באחרונה. את כליאתו של חודורקובסקי, או הענקת חוזה גדול לחברה שבכיר מסוים קשור אליה, ניתן להצדיק כטובת הציבור.



ב-1999 מחיר הנפט החל לעלות וההכנסות זרמו לרוסיה ושינו את הלך הרוח של המעמד הפוליטי. אוסלון מציין כי המלה השכיחה ביותר בנאום לאומה של פוטין ב-2002 היתה "רפורמה", על נגזרותיה השונות. כמה שנים מאוחר יותר, המלה השכיחה ביותר בנאומו לאומה היתה "מיליארד". חלוקת המיליארדים האלה הפכה לעסק העיקרי ברוסיה. שחיתות לא היתה עוד הפרה של חוקי המשחק: היא היתה המשחק עצמו.



זמן קצר לפני מעצרו העריך חודורקובסקי את היקפה של השחיתות הממשלתית ברוסיה ב-30 מיליארד דולר, או 10% מהתמ"ג. עד 2005 היקף תשלומי השוחד, לפי מכון המחקר indem, זינקו ל-300 מיליארד דולר, או 20% מהתמ"ג. כפי שאמר חודורקובסקי באחרונה, חלקו הארי של הסכום לא הורכב מתשלומי שוחד לשוטרי תנועה או רפואה, אלא מחוזים שהוענקו על ידי בכירי ממשלה לחברות שמשתפות עמם פעולה.



בניגוד לאנשי עסקים פרטיים, שהחלו להשקיע בחברות שלהם בסוף שנות ה-90, לביורוקרטים-יזמים אין אינטרס לעשות זאת. הונם תלוי בכוחם האדמיניסטרטיבי, ולא בנכסים חדשים שרכשו. רווחיהם מוחבאים לרוב בחשבונות בנק זרים או מבוזבזים במהירות, על בתי יוקרה בבירות אירופיות או על שכר לימוד לילדיהם שלומדים בבתי ספר פרטיים בבריטניה.



באופן לא מפתיע, סקרים מוכיחים כי הצעירים ברוסיה מעדיפים לעבוד בממשלה או בחברות ממשלתיות מאשר במגזר הפרטי. בעשר השנים האחרונות מספר הביורוקרטים ברוסיה עלה ב-66% מ-527 אלף ל-878 אלף, ושיעור התפעול של מכונה ממשלתית שכזאת מתוך התמ"ג עלה מ-15% ל-20%. במקביל, הדירוג של רוסיה במדדי שחיתות, זכויות קניין וחופש עסקי הידרדר. שעה שמנהיגי המדינה מדברים על המדינה כפיתרון לכל הבעיות, כישלונה של הממשלה לספק את צורכיהם הבסיסיים של אזרחיה, כמו ביטחון ואכיפת חוק, נהפך למטריד.



"זלילת העתיד של עצמנו"



השחיתות ברוסיה היתה נפוצה גם בעשור הקודם, אך הצמיחה הכלכלית החזקה והעלייה המואצת ברמת השכר פיצו והשרו תחושת יציבות. ואולם, המשבר הכלכלי העולמי פגע בכלכלה הרוסית באופן קשה יותר מכל מדינה מתועשת אחרת, וחשף את חולשותיה המבניות. לטענת הכלכלן ולאדיסלב אינוזמצב, השיפור ברמת החיים ברוסיה התאפשר במחיר של ירידה מסיבית בהשקעות בתעשייה ובתשתיות. על אף העלייה במחירי הנפט והפריחה במגזר הבנייה, הוא אומר, לאחר קריסת ברית המועצות בנתה רוסיה מפעל בטון אחד בלבד ואפילו לא בית זיקוק בודד. ברית המועצות היתה מניחה מסילות רכבת באורך של 700 ק"מ מדי שנה. בשנה שעברה הניחה רוסיה מסילות באורך של 60 ק"מ בלבד. "חיינו באמצעות זלילת העתיד של עצמנו", הוא טוען.



העודף במאזן הסחר של רוסיה מצטמק והולך. ככל שהיבוא גדל, כך גם הלחץ על הרובל. הממשלה כבר סובלת מגירעון תקציבי, ורוסיה לא צפויה להגיע לאיזון תקציבי אם הנפט לא יגיע לרמה של 123 דולר לחבית. לפני שלוש שנים, תיכננה הממשלה את התקציב לפי רמה של 30 דולר לחבית. למרות טענותיהם של המנהיגים ליציבות, רק 6% מהאוכלוסייה יכולים לתכנן את עתידם לתקופה של יותר מחמש שנים, פרט שמסביר מדוע רק ל-2% מהאזרחים יש תוכניות פנסיה פרטיות.



כדי לשמור על שיעור התמיכה בו, במיוחד בקרב גמלאים ועובדי מדינה, נאלץ פוטין להגדיל את הוצאות הממשלה ל-40% מהתמ"ג והעלה את מסי החברות, שנחנקות גם כך משחיתות ופשע. בזמן שחברותיה של רוסיה לגוש ה-bric - ברזיל, הודו וסין - נהנות מזרימה של הון זר, משקיעים זרים משכו 21 מיליארד דולר מרוסיה בעשרת החודשים הראשונים של 2010. בניגוד לחברות זרות כמו פפסי, חברות ההשקעה הפרטיות ברוסיה חוששות להשקיע בכלכלה של עצמן, שצומחת בקצב הנמוך מ-4% בשנה. קצב צמיחה זה עשוי היה להיחשב למכובד במדינות מערביות רבות, אך לדעת הכלכלן והפרשן הפוליטי קיריל רוגוב, במקרה של רוסיה - הוא אינו מספיק לשימור הסטטוס קוו הפוליטי.



פוטין וחבריו - וכל השאר



כשעוגת השגשוג התרחבה לא היה טעם למריבות בתוך האליטה השולטת ברוסיה. ואולם כעת, כשהרווחים הצטמצמו והעולם מחולק ל"פוטין וחבריו - וכל השאר", כפי שניסח זאת איש עסקים מקומי, הסכסוך בלתי נמנע. קבוצות רבות במדינה מתחילות לחוש שנעשה להן עוול, אך הדבר אינו משפיע על שיעור התמיכה בפוטין ומדוודב - 70%.



עם זאת, מספר גובר והולך של בכירים חש שהמודל הכלכלי והפוליטי הנוכחי מיצה את עצמו ושהמדינה מתקרבת למבוי סתום. "הבעיה היא לא שהמשטר הזה נוקשה, אלא שהוא אינו הוגן, מושחת ולא יעיל", אומר איש עסקים מקומי. "השחיתות תשחוק ותפיל את המערכת הזאת". הפרדוקס הוא שרק בכירים ממשלתיים מעטים יחלקו על דבריו.



בדמוקרטיה, וידויים שכאלה מצד בכירים יובילו ככל הנראה להתפטרותם, אולם ברוסיה הדבר מוביל לדיונים על הדרכים הטובות ביותר לשמר את המערכת. פוטין ומדוודב צפויים לדון בטקטיקות שונות לעשות זאת כשיחליטו, ככל הנראה בקיץ הבא, מי מהם יהיה הנשיא הבא של רוסיה. הנשיא ינסה לשכנע את פוטין שהאינטרס של החברה, שפוטין הוא אחד מבעלי המניות העיקריים שלה, היא שיישאר בתפקידו. התרחיש הסביר ביותר הוא שהשניים ינסו לשמר את שיתוף הפעולה ביניהם, בדרך זו או אחרת. בכירים בקרמלין דוחים את הטענות על מבוי סתום כיבבנות מיותרת מצד ליברלים. הדעה הרווחת היא שהמערכת עובדת והעסקים כרגיל.



אוסלון מציע לחשוב על השניים כמנכ"לים משותפים של חברה: המטרה זהה, אך הסגנון שלהם שונה. מדוודב, שרוצה לשמור על משרתו אחרי 2012, תומך בחדשנות ומודרניזציה ככלי לחידוש הצמיחה במדינה. הוא עושה שימוש באינטרנט כדי לקרוא ליזמים ומדענים, רוסים וזרים, להגיע לאזור מיוחד שהוקם עבורם, שיוקף בגדר ביטחון מאובטחת.



שעה שהיציבות נהפכת לקיפאון, פוטין נהפך לסמל לעשור החולף. מדוודב, לעומת זאת, עם חשבון הטוויטר שלו והאייפד שבבעלותו, מושך את הצעירים המקווים לשינוי, אף שלא עשה עד כה דבר כדי להצדיק את הדימוי.



הפרשן הפוליטי סטניסלב בלקובסקי רואה דימיון בין המצב הנוכחי של רוסיה לבין תקופת הפרסטרויקה והרפורמות שהוביל מיכאיל גורבצ'וב בשנות ה-80. כמו אז, חלק גדול מהאליטה הבין שהמערכת אינה יעילה ושהוא אינו מוכן עוד להגן עליה. כשאזרחים רגילים יתחילו לחוש כך, המערכת תהיה בסכנה קיומית.



ואולם, ייתכן ששלב זה עוד רחוק למדי: כלכלת רוסיה גמישה יותר מהכלכלה הסובייטית, האליטות מגוונות יותר, הגבולות פתוחים ויש מנגנוני ביטחון לביטוי של תסכול. אם פוטין יהיה נשיא, רוסיה עשויה לסבול מקיפאון עמוק, אך קריסה של המערכת תהיה דרמטית יותר. עם מדוודב כנשיא, הקיפאון יהיה קצר יותר, אך אחיזתו בשלטון תהיה חלשה יותר.



אמנם בטווח הארוך ההבדל אינו גדול למדי, אך עבור אזרחי רוסיה כיום - ובמיוחד עבור חודורקובסקי - הוא גדול מספיק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully