סיכון וירטואלי

>> קל מאוד לשפוט החלטות השקעה בדיעבד, אבל במאי 2005 היה צריך הרבה אומץ כדי להשקיע בחברת הלוויין yes. החברה סבלה מאובדן עקבי של מזומנים, לא עמדה ביעדים התפעוליים ולא הצליחה להגיע לאיזון. החוב העצום שלה, שהגיע בתום 2004 לכ-4.5 מיליארד שקל, המשיך לתפוח - והאופק לא נראה ורוד.

למרות הסיכון הגבוה, הצליחה yes במאי 2005 לגייס 100 מיליון שקל בהנפקת חוב פרטית למוסדיים. ההלוואה נשאה ריבית של 11% בלבד - ריבית נמוכה מאוד ביחס למצבה האובייקטיבי של החברה.



ואולם על רקע מצבה העגום, עמדו שני דברים עיקריים לזכותה של yes באותה ישיבה גורלית של ועדת האשראי שבה נקבע אם לאשר את ההלוואה; הראשון היה רון איילון, סמנכ"ל הכספים הוותיק של בזק שקיבל לידיו שנה לפני כן את ניהול החברה. איילון ידע לדבר היטב בשפתם של המוסדיים וזכה מהם לאמון רב. המוסדיים האמינו לו כאשר אמר להם כי ביכולתו לשנות את עתידה של החברה ולהפוך אותה ליצרנית מזומנים.



הדבר השני שעמד לזכותה של yes היה בזק. החברה, שעברה בדיוק באותם הימים הליך הפרטה, הוכיחה את מחויבותה ל-yes, למרות המגבלות שהטיל עליה משרד התקשורת. אמנם באותה נקודת זמן לא היה ברור מי יהיה בעל הבית החדש של החברה, אבל בכל זאת המוסדיים החליטו להעמיד את הכסף. חמש שנים אחר-כך נהפכו אג"ח הזבל של yes לזהב. החברה החזירה הכל, עד השקל האחרון, וייצרה תשואה נהדרת של יותר מ-100% למוסדיים.



מקרה yes יכול להיות מקרה מבחן מעניין עבור כל ועדות האשראי שעתידות לשבת בקרוב מול המשקיעים החדשים שירצו להיכנס לשוק התקשורת. בקרוב צפוי מצעד של מפעילי סלולר וריטואליים, שותפים פוטנציאליים למיזם התקשורת של חברת החשמל, וחברות שירצו להקים רשת סלולרית עצמאית; מרביתם יגיעו לשוק ההון בניסיון לגייס כסף למיזם שלהם.



השקעות חדשות אלה צפויות להיות בעלות פרופיל סיכון גבוה מאוד. שוק שבו פועלות ענקיות, כמו בזק, סלקום ופרטנר, אינו משאיר ערך רב למיזמים חדשים. בניגוד לשוק התקשורת הנוכחי, שבו כל אחד פוגע, השוק שאליו ייכנסו המיזמים החדשים, יהיה תחרותי ואכזרי הרבה יותר. הדבר שיבדיל בין המיזמים שייגמרו במפח נפש ושריפת מיליונים, לבין אלה שיצליחו להפוך זבל לזהב, יהיה מבנה השליטה בהם ואיכות הניהול.