כשהעתיד פוגש באמנות: איך תראה שליטת התאגידים על חיינו

אור אבן טוב ומירי סגל יצרו עבודת וידיאו באורך 17 דקות שהיא מאין הרצאה פרונלטית עם הדגמות, סרט קידום מכירות למחשב חדש, gmind, מחשב לביש המופעל בעזרת המחשבה בלבד והמסך שלו , מסך וירטואלי נראה לעיני חובש המחשב בלבד. עם משחקי מילים כמו של "גובל" במקום "גוגל" ומחשב ששמו מתחיל באות הראשונה של שם החברה ומקדם מכירות שמציג את עצמו כסרגיי ב. (למקרה שמישהו פיספס את ההתייחסות לגוגל) מדובר בעבודה שאפשר להתיחס עליה כפארודיה.



התחושה שראינו משהו דומה מאד צצה אחרי דקות ספורות. התשובה היא שעבודה דומה מוצגת כמעט מידי שנה בתערוכת בוגרים זו או אחרת (בשנה החולפת הוצגה עבודה ברוח זו של חיקוי מציאות במדרשה) ושאין סוף סרטי קולנוע וסדרות עשו זאת בעשורים האחרונים . סרגיי ב. מדבר כמו דמויות הרשעים ממסע בין כוכבים, רעיון ההכלאה אדם-מכונה לוקח לבלייד ראנר ואיאפשר שלא להזכר גם בסרטו המצוין של וים ונדרס "עד סוף העולם "בו מסופר על יצירת מכשיר המעביר דימויים ישירות למוח.



הדבר המדהים הוא שאפילו העיצוב של מה שאמור להיות המחשב החדש שנראה בין אוזנית מאדונה לכתר מלכת אסתר. קשה לחשוב שמחשב לביש, חדש וחדיש יראה כל כך מיושן.



בתערוכה, המסרים בהרצאה פשוטים-פשטניים, כמו ההצעה שאמורה כנראה להיות מדהימה שבכל מצב ניתן יהיה להכנס לאינטרנט ולעשות גוגל על כל מושג שיעלה בדעתכם. הדבר קרוב כל כך למציאות היום שקשה מאד להתפעם מהרעיון. בפרזנטציה נאמרות כל הקלישאות האפשריות על כך שמדובר במכשיר שהצטרכנו, חיכינו וייחלנו לו רק שלא ידענו להגדיר זאת וגם הבטחה לשמירת פרטיות איום שהעתיד יקבור את כל המתנגדים ל"קידמה".



העבודות הנוספות בתערוכה אינן גואלות אותה מהבנאליה. צילום של עולל יונק ובידו סמארטפון אינו שונה מצילומי הפעוטות המשחקים באייפד שהספיקו כבר להפוך שחוקים. גם וידיאו קצר המראה של נערה עם ה-gmind לראשה המגשימה פנטזיה כשהיא רוקדת בבית קפה לפי ריקוד מסרט המתנגן במוחה אינו מצליח להיות יותר מחביב, מזכיר פרסומת ליוגורט יותר ממדע בדיוני. רמת החוויה שיוצרת התערוכה בהחלט דומה לזו שמספקות חלק גדול מהפרסומות במדיה שונות.