לשירות הציבורי יש מספיק כסף

>> אסון הכרמל כבר הוכתר בכלי התקשורת כאחד המחדלים הגדולים בשנים האחרונות של המערכת הציבורית. שוב נראו אותם מראות "המנהיגות" של כוחות הכיבוי, המשטרה, הביקור הדרמטי של ראש הממשלה בשטח, התכנסות החירום של הקבינט, של הניידות המאובזרות המסתובבות בשטח חסרות אונים ואת שלל הקצינים והטפסרים המופיעים בכלי התקשורת. כל אלה לא ישכנעו את הציבור כי הכשל גדול.

הניסיון להקטין את ממדי המחדל לרמה הטקטית ובדיקות הנקודתיות - לגבי רכישה או אי רכישה של מטוס הכיבוי לפני שש שנים, חוסר אמצעי הכיבוי, יחס כבאי-תושב לעומת מדינות אחרות - כולן אינן רלוונטיות.



הכשל הוא כשל מערכתי מתמשך. זהו כשל תפישתי הקשור לאופן ולאופי ההתנהלות של המערכות הציבוריות בישראל ושל ניהול המשק הציבורי. מקורו באוזלת יד מתמשכת של קברניטי המדינה - ראשי הממשלה, שרי האוצר, ראשי אגף התקציבים וחברי הכנסת, וכל מי שידו בתקציבי המדינה.



תקציב המדינה ל-2011 מסתכם בכ-350 מיליארד שקל (כולל תשלומי חובות), ללא תקציב מותנה בהכנסה ותקציבי השלטון המקומי, שגובה מסים ישירים מתושביו. אף שאין בידי מחקר מדעי (ואף אחד בממשל הישראלי לא דרש אי פעם מחקר זה), אין כל ספק כי "עלויות האי-איכות" (מושג שהוגדר על ידי מוסד אקדמי מכובד בישראל לפני כשני עשורים) של ביצוע וניצול תקציב זה הוא בשיעור גבוה ביותר; ורמת היעילות והמועילות של ניצול התקציב נמוכה מאוד. נראה כי תקציב בסדר גודל כזה היה מספיק כדי לספק לתושבי ישראל שירותים ציבוריים ראויים ולהכין את המדינה לכל התרחישים האפשריים.



במקום זאת, מקבלים תושבי המדינה שירותים ציבוריים קורסים וחסרים בכל פינה: בתי המשפט קורסים, שירותי הרווחה סובלים ממחסור כרוני בתקציבים כך שמוסדות סוציאליים נסגרים בשל חוסר בכמה מיליוני שקלים, כיתות הלימוד גדולות בהשוואה לכל העולם, רוב הרשויות המקומיות במדינה מוזנחות, מערכת הבריאות הציבורית סובלת מחוסר משאבים כרוניים, משק המים מוזנח שנים רבות ועוד רשימה ארוכה של "מפגעים ציבוריים" קשים. אם כך, איפה הכסף לעזאזל?



מספר המועסקים בסקטור הציבורי הרחב, כך התבשרנו באחרונה, עבר את מיליון העובדים - שליש מכלל העובדים במשק. ואין עיני צרה בכך, בעיקר בשירותים הציבוריים החיוניים. חלקם של העובדים חיוני וחשוב להפעלת המערכות הציבוריות, ואולם רבים מהם מיותרים, משום שתרומתם למערכת הציבורית נמוכה ביותר. רבים מהם הגיעו לשירות בזכות קירבתם האישית והפוליטית לנבחרי ציבור, רובם אינם מייצרים כל תוצרת ציבורית ורק גורמים נזק.



עם זאת, הבעיה אינה רק בעובדים. הבעיה נעוצה בעובדה כי במערכת הציבורית יש מקומות רבים שבהם מתבזבזים כספים וקיימים איים של אי יעילות אדירה. אלה נקראים "עלויות אי-איכות", שמגדירות את המשאבים ההולכים לטמיון בדרך אל הכוונות הטובות.



הניהול האסטרטגי והטקטי של ההוצאה הציבורית האדירה לוקה בכשל ניהולי בסיסי. אין בה מדידת ביצועים, אין שכר ועונש, אין מדיניות המעדיפה את השירותים לאזרח ואת עובדי הקצה על פני "מיפקדות". לכן נוצרת מערכת מסואבת ומלאה בעוזרים ויועצים, ראשי רשויות, מנכ"לים, ראשי מינהלים, והמקוממת ביותר היא הקבוצה הגדולה של "מקבילי מנכ"ל" בשירות המדינה, שזוכים בתנאי הכוללים רכב גדול, נהג, עוזרים ומזכירות.



זהו שירות ציבורי נרקיסיסטי המאוהב בעצמו וממוקד בטובתו הרבה יותר מאשר בלקוח - אזרח המדינה והמציאות שבה הוא חי. לא שאין בשירות הציבורי אנשים טובים וערכיים, אך דווקא קולם אינו נשמע.



זהו כשל מתמשך של ראשי הממשלות, קברניטי הכלכלה, נבחרי ציבור, לצד פקידים בכירים במערכת הציבורית, של חברי הכנסת שאמורים לפקח על הרשות המבצעת. הפעם כשל זה עלה בחייהם של 43 הרוגים, אלפי חיות בר ואלפי דונמים של חורש. יופיה של ישראל נפגע מכיעורה.



הכותב הוא מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל