מה הישראלים חושבים על מהגרי עבודה?

>> אם אתם ימנים, דתיים, בעלי הכנסה נמוכה והשכלה בסיסית, וגם ספרדים במוצאכם - יש סיכוי סביר שתרגישו מאוימים מאוד מהגעתם של מהגרי עבודה רבים לישראל; חילונים, שמאלנים, אשכנזים ובעלי השכלה והכנסה גבוהות מתרגשים פחות מהתופעה - כך עולה מסקר עמדות הציבור שערך צוות בראשות פרופ' לאה אחדות וקרן עמית, במסגרת המכון להגירה ולשילוב חברתי של המרכז האקדמי רופין. עם זאת הסקר, שהוצג אמש בכנס לציון יום ההגירה הבינלאומי שיחול בשבת, מבהיר כי מעטים נשארים אדישים לסוגיית העובדים הזרים.



השוואה לסקר דומה שנערך ב-99' מלמדת כי החשש שמהגרי העבודה ישתלטו על מקומות עבודה עלה בכלל הציבור הישראלי - מ-3.4 (בסולם של 1-7) ל-4.2. אבל העלייה הדרמטית באמת מגיעה דווקא מכיוון אחר - האיום הדמוגרפי. ב-99', כשנשאלו הנסקרים על מידת האיום של מהגרי העבודה על הרוב היהודי במדינת ישראל, היה הציון בתחום זה רק 2.3; ב-2010 הוכפל הציון ל-4.7 - והמשמעות ברורה: רבים מתייחסים לעניין כמקור איום משמעותי וחוששים שמספר העובדים הזרים עלול לשנות בעתיד את הדמוגרפיה בישראל.

מעניין לגלות כי בעוד שכ-55% מהציבור בישראל חושבים שיש להחמיר את הצעדים שנוקטת המדינה כדי למנוע את הקטסטרופה הכלכלית והלאומית, הרי שרוב הנשאלים מגלים חמלה גדולה כלפי העובדים הזרים שכבר נמצאים כאן. מדד הזכויות?? מלמד על עלייה חדה בשיעור המשיבים באופן חיובי על השאלה אם יש לתת למהגרי העבודה זכויות עבודה וזכויות סוציאליות. אם ב-99' רק 21% מהנשאלים חשבו שיש להגן על שכר המינימום של העובדים הזרים, הרי שכיום סבורים 56% מהם שיש לעשות זאת.



רמת האיום הכלכלי-חברתי - בינונית



פרופ' אחדות מכתירה את רמת האיום הכלכלית-חברתית כבינונית - בשל ההתפלגות המעניינת בין כלל הנשאלים: 30% נתנו ציון נמוך (לא מאוים), 35% נתנו ציון גבוה (מאוים מאוד) ו-40% נתנו ציון בינוני. מסתבר, אם כן, כי עם ישראל על שלל גווניו נחלק לשלושה שלישים המאזנים זה את זה. מבט פנימה מגלה כי האיזון נע בין הקצוות.



בעוד שבעלי השכלה והכנסה גבוהה אינם חוששים שמישהו מהעובדים הזרים יתפוס את מקום עבודתם (רמת איום 2.7), הרי שבעלי ההשכלה הנמוכה והמרוויחים מעט חוששים מאוד (4.7). נתונים אלה משתקפים גם כשנבדקים אשכנזים מול ילידי אסיה ואפריקה; האשכנזים, כך מסתבר, מאוימים פחות על ידי העובדים הזרים.



מבדיקת משתנה הדתיות והעמדה הפוליטית עולה כי החשש ממהגרי העבודה גדול יותר בקרב דתיים וימניים לעומת חילונים ושמאלניים. בעוד החרדים חרדים מאוד (5.2) - אף שמקומות העבודה באזורי מגוריהם אינם מאוימים בהכרח על ידי עובדים זרים - - והדתיים מוגדרים כחוששים (5.06), הרי שרמת החרדה מהעניין בקרב החילונים מגיעה ל-3.3 בלבד. גם הפער בין ימנים לשמאלנים ניכר - 4.8 לעומת 3.3.



פרופ' אחדות, עמיתת מחקר גם במכון ון ליר, מציעה שלא להיתמם. "ברור שלבעלי השכלה והכנסה גבוהה קל יותר מול תופעת המהגרים כי הם לא יתפסו מקומות עבודה וגם לא יבואו לגור בישובי יוקרה", היא אומרת. "כשאתה במצב הזה אתה יכול להרשות לעצמך להיות ליברלי וסלחן. לא לחינם אמר באחרונה אחד מתושבי שכונת התקווה 'נראה איך יגיבו במקומנו תושבי רמת אביב כשהפועלים הזרים יבואו לגור שם'".



שאלה חשובה שלא נבדקה בסקר היא שאלת המוטיבציה האמיתית: האם מדובר בחשש כלכלי אמיתי מתפיסת מקומות עבודה או ירידה בשכר הממוצע במשק, או בעצם בסוג של גזענות וחרדה מפני השונה.



רמת האיום הלאומי - גבוהה



מספרם של העובדים הזרים בישראל (לא כולל מסתננים) מוערך כיום על הלמ"ס ובנק ישראל בכ-200 אלף איש, מחציתם שוהים כאן כחוק. הסקר בדק גם את תפישת מהגרי העבודה כאיום לאומי. המשתתפים נשאלו אם הם חושבים שבעתיד יהווה מספרם של העובדים הזרים איום ממשי על הרוב היהודי בישראל. וכאן שוב עלה במלוא עוזו הפיצול בחברה הישראלית.



אמנם מהסקר עולה כי רמת האיום של כלל האוכלוסייה שחוששת מאפשרות זו היא 4.7 - מה שפרופ' אחדות מכנה כרמת איום גבוהה - אך בדיקת העמדות בקרב הקבוצות השונות מלמדת על שונות בשני הקצוות. בעוד שבקרב בעלי אוכלוסייה המרוויחה הרבה מתחת לממוצע נרשם הציון 4.8, הרי שבקרב בעלי הכנסה מעל לממוצע הציון הוא 2.8 - קרי, בעלי הכנסה גבוהה חוששים פחות מהאיום הלאומי.



פערים דומים נרשמו בסוגיה זו גם בין ימנים (חשש ברמה גבוהה) לשמאלנים (חשש ברמה נמוכה), ובין דתיים לחילוניים. בקרב קבוצת הדתיים, החרדים חרדים יותר (ציון 4.8 מתוך 7), דתיים חוששים (5.4), והחילונים חוששים פחות (3.2 בלבד).



ההתפלגות בין המגזר היהודי לערבי מעניינת גם היא. בעוד שרמת האיום בקרב היהודים עלתה מ-2.3 ב-99' ל-4.1, הרי שבמגזר הערבי היא זינקה מ-2.5 ל-5. במגזר הערבי, הצופה בתהליכים הדמוגרפיים, יש יותר אנשים שבטוחים כי מדובר באיום ממשי על הרוב היהודי בישראל.



דואגים לזכויות העובדים



נדמה שכמעט לא צריך לשכנע אנשים כיום שפתיחת כל הגבולות לקליטת עובדים זרים עשויה להפוך לבעיה בעתיד. 56% מהציבור חושב שיש להקשיח את מדיניות ההגירה ולנקוט בצעדים תקיפים יותר מול העובדים הזרים. גם כאן מי שמעוניינים בנקיטת צעדים חריפים יותר,עד עצירה של כניסתם, הם ימניים, אנשים ממוצא מזרחי ודתיים.



עם זאת, עם ישראל מתברר כרחמן בכל הנוגע לזכויות העובדים הזרים, כמו שמירה על שכר מינימום, זכויות סעד, רווחה ובריאות. רוב הנשאלים טענו כי יש לשמור על זכויותיהם של אלה שכבר הגיעו לעבוד בישראל.



ההפתעה מגיעה דווקא מכיוון המגזר הערבי: בעוד שב-99' אמרו 46% מהנשאלים הערבים כי יש להגן על שכר המינימום גם לעובד הזר, הרי שב-2010 חושבים כך רק 36%. העובדה כי העובדים הזרים תפסו את מקום המגזר הערבי בתחומים מסוימים בשוק העבודה מסבירה את רצונם להילחם בתופעה גם בכלי הזה.



בקרב היהודים התמונה הפוכה לחלוטין. אם בעבר רק 15% סברו כי יש להגן על שכר המינימום, כיום סבורים כך 60%. "הציבור הישראלי מבין כי רצוי להילחם בתופעה, אך בהינתן העובדה שהם כבר כאן - יש לתת להם זכויות בסיסיות", מסכמת פרופ' אחדות.



מה האלטרנטיבה



התשובות לשאלה באיזה תחום המשק הכי זקוק לעובדים זרים משקפת בעיקר את המצוי, ולא את הרצוי. אחדות מסבירה כי בסקר שנערך בשנות ה-90 התשובה העיקרית לשאלה איזה תחום זקוק לעובדים זרים היתה בניין, ואכן כניסתם של העובדים הזרים היתה בתחילה לענף הבנייה ולא לתחומים אחרים. כיום חושב הציבור כי עובדים זרים נדרשים בעיקר בחקלאות (37%) ובסיעוד (27%). רק 10% מהמשיבים סבורים כי אין כלל צורך בעובדים זרים.



לטעמה של אחדות, לשעבר סמנכ"לית בביטוח הלאומי, המקום היחיד שבו נדרשות מכסות עובדים זרים הוא הסיעוד - שהוא שירות ייחודי שניתן בבית במשך 24 שעות. "בכל תחום אחר אין ייחוד אמיתי לעובדים הזרים", היא אומרת.



בניסיון לבדוק מה האלטרנטיבה, נשאלו המשתתפים אם כדאי להגדיל את מספר העובדים הפלסטינאים כדי להפחית את מספר העובדים הזרים. הרוב (53%) לא הסכימו, אך קרוב ל-40% לא שללו את האפשרות (בהם שילוב של גברים בעלי הכנסה נמוכה, בני עדות המזרח, ערבים ואנשי שמאל.



האם לגרש את ילדי העובדים הזרים?



בשאלה הרגישה אם יש לגרש את ילדיהם של עובדים זרים שנולדו וגדלו בישראל נחלקות הדעות לשניים, 50% השיבו שהם לא מסכימים לכך ו-50% תומכים. הימניים והחרדים בולטים בקרב המשיבים כי יש לגרש את ילדי העובדים הזרים, בשתי תואנות - שמירה על צביון המדינה וכצעד הכרחי להגנה מפני שהייה בלתי חוקית בעתיד.



על השאלה אם יש לתת אזרחות לילדי עובדים זרים שנולדו פה ענו 49% בחיוב, 42% השיבו בשלילה, וכ-9% לא ענו. שיעור התמיכה במתן אזרחות גבוה יותר בקרב חילונים ואנשי שמאל וכן בקרב בעלי הכנסה והשכלה גבוהות - והוא נמוך מאוד בקרב חרדים ודתיים.



career@themarker.com