>> החשיבות של דיווח למשקיעים במהלך השנה, ולא רק בסופה, הובילה את חוקי ניירות ערך לחייב את החברות הציבוריות בפרסום דו"חות כספיים רבעוניים, עד חודשיים מתום כל רבעון. לאור אילוצי הזמן, איכות האומדנים בדו"חות הרבעוניים נמוכה באופן מובנה בהשוואה לדו"חות השנתיים. הם גם לא נתונים לביקורת של רואי החשבון, אלא לסקירה מצומצמת בלבד.
לאור החשיבות הרבה של עיתוי המידע, המסגרת המושגית מאפשרת עריכת דו"חות ביניים - גם במחיר של פגיעה במהימנות, וזאת עוד על רקע העובדה שככל שמתקצרת תקופת הדיווח עולה כמות האומדנים.
בהתאם ל-ifrs, כללי החשבונאות בדו"חות הרבעוניים זהים לחלוטין לאלה המיושמים בדו"חות השנתיים, להוציא התפשרות על איכות האומדנים ומתכונת ביאורים מצומצמת. מעבר למגבלות אלה, המשקיעים צריכים להיות מודעים למגבלה נוספת שנובעת מאימוץ המדיניות החשבונאית השנתית ברבעונים - חידוד בעיית חוסר הקבלה של הוצאות להכנסות במקרים מסוימים ועונתיות.
ההתפשרות על רמת האומדנים בדו"חות הרבעוניים מקבלת משמעות רבה בעידן ה-ifrs לאור הגידול בשימוש בהערכות בכלל ובשווי הוגן כבסיס מדידה בפרט. דוגמה לכך היא מקרה של השקעה במניות של חברה פרטית שמטופלת כנכס פיננסי זמין למכירה ונדרשת להימדד בכל תאריך מאזן בשווי הוגן. קבוצת עזריאלי, למשל, הותירה בתום הרבעון השלישי את השקעתה בלאומי קארד על ערך של 453 מיליון שקל - בדיוק כפי שהופיעה בדו"חות השנתיים על בסיס הערכת השווי אז.
דוגמה נוספת היא התחייבות לעובדים שנמדדת בהתאם לערך הנוכחי של המחויבות האקטוארית. מרבית החברות, להוציא אולי חברת החשמל, לא מבצעות בדו"חות הרבעוניים מדידה מלאה של ההתחייבות כפי שהיא מתבצעת בדו"חות השנתיים - אלא מסתפקות ב"גלגול" (אקסטרפולציה) בלבד של ההערכה השנתית האחרונה, בלא שינוי בהנחות האקטואריות, אלא אם כן מתרחש שינוי מהותי.
המשמעות היא שכל ההשפעות של השינויים בהנחות האטואריות מתנקזות בדרך כלל לרבעון הרביעי. הבעיה המרכזית היא שאין בהכרח אחידות באופן ההתייחסות של החברות לשינוי מהותי בפרמטרים. כך, הירידה בשיעורי ההיוון בעקבות המשבר הובילה כמה מהחברות להגדיל את ההתחייבות האקטוארית שלהן ברבעון השני של 2009.
אבל נדמה כי הדוגמה הבולטת ביותר לשיקול הדעת של ההנהלות בדו"חות הרבעוניים היא בהקשר של אמידת השווי ההוגן של נדל"ן להשקעה. חברות הנדל"ן המניב אינן "שולחות" שמאים חיצוניים לכלל הנכסים, להבדיל מבדו"חות השנתיים, ורבות מהן אף אינן מבצעות ברבעונים עדכונים של הערכות השווי ומותירות את ערך הנכסים כמו בדו"ח השנתי האחרון.
חברה שנותנת לעניין גילוי נאות היא אמות השקעות, שבדו"חות השנתיים מסתמכת כמקובל על הערכות שווי של מעריכים חיצוניים בלתי תלויים. בדו"חות החצי-שנתיים אמות מסתמכת על מעריכים מקצועיים בלתי תלויים, שמבצעים סקירה על מלוא נכסי החברה, וברבעונים הראשון והשלישי השינויים מוערכים בעיקר על ידי מעריך פנימי והנהלת החברה.
עדכוני שווי
אופן הביצוע של עדכוני השווי ברבעונים אינו אחיד, לא רק בעיתוי המבוסס על ההחלטה מהו שינוי מהותי ובפרמטרים שבוחרים לעדכן, אלא גם באופן העדכון: החל בהערכות הנהלה, דרך שימוש בשמאים פנימיים וכלה בשימוש בשמאים חיצוניים. ניתן לראות את השוני במדיניות האמידה הרבעונית אצל חברות הקניונים הגדולות, שתומרצו ברבעון השלישי לבצע עדכוני שווי של הקניונים בעקבות ההתעוררות בדמי השכירות.
עזריאלי, שהסתמכה עד לרבעון השני על הערכות השווי החיצוניות שבוצעו לתום 2009, הכירה ברבעון השלישי ברווח של כ-152 מיליון שקל מגידול בשווי ההוגן. הגידול נבע מהחלטה מעניינת של ההנהלה לעדכן את הערכות השווי שנכללו בדו"חות הכספיים השנתיים בשינוי במדד המחירים לצרכן בגין הסכמי שכירות צמודי מדד. בעקבות כך עלה, למשל, שוויו של מרכז עזריאלי מכ-3.73 לכ-3.78 מיליארד שקל.
מליסרון, לעומתה, השיגה עדכונים משמאים חיצוניים לתום הרבעון השלישי של הנכסים העיקריים שצורפו לדו"חות. לדוגמה, שוויו של קניון רמת אביב עלה מכ-1.65 מיליארד שקל שקל בתום 2009 לכ-1.7 מיליארד שקל בתום הרבעון השלישי.
מנגד, בריטיש ישראל הסתפקה בעדכון באמצעות הערכות שווי פנימיות שצורפו לדו"חות. לדוגמה, השווי של גרנד קניון חיפה, שהסתכם בתום 2009 בכ-1.04 מיליארד שקל על בסיס הערכת שמאים חיצוניים, עלה לכ-1.07 מיליארד שקל בתום הרבעון השני ול-1.08 מיליארד שקל בתום הרבעון השלישי.
הדינמיות של האומדנים הרבעוניים היא אמנם סוג של התפשרות מובנית, אבל תמיד מרחף החשש מהמוטיווציה של ההנהלות להקדים שינויים חיוביים, כדי שידווחו כבר ברבעונים ופעם נוספת בדו"חות השנתיים ומנגד - דחיית השינויים השליליים לדו"חות השנתיים. החשש מניהול רווחים בדו"חות הרבעוניים מתגבר לאור העובדה שלא מתפרסמים דו"חות לרבעון הרביעי, שהופכים להיות מעין "סעיף סל".
ה-ifrs מנסה להיאבק בכך ודורש לתת גילוי בדו"חות השנתיים על שינויי אומדן ברבעון הרביעי, אבל הדבר אינו נאכף מספיק ונדיר בפרקטיקה שניתן גילוי בעניין זה. נראה כי מעבר לשיפור באכיפת הסברים אלה, ראוי שהחברות יתנו גילוי ברור למדיניות שהן נוקטות בחישוב השווי ההוגן הרבעוני. גילוי כזה יסייע למשקיעים להבין את טיב הנתונים הרבעוניים וגם יחייב את החברות ליישם אותה בעקביות.
-
הכותב הוא יועץ ifrs וסגן דקאן ביה"ס אריסון למינהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה
חוקי החשבונאות של עזריאלי לא עובדים במליסרון ובריטיש
שלומי שוב
16.12.2010 / 6:49