מאות הפגינו אתמול (רביעי) בשעות הצהריים בתל-אביב נגד ייקור מחירי המים ופירוק תאגידי המים שהוקמו בהוראת האוצר לקראת הפרטתם. ראשי רשויות מקומיות ותושבים השתתפו בהפגנה שנערכה מול משרדי רשות המים ברחוב המסגר בתל אביב.
זכות בסיסית לתושבים
את ההפגנה יזם מטה פעילים שהוקם בדימונה ומרכז השלטון המקומי, שעתר בעבר גם לבג"ץ נגד רשות המים ותעריפי המים שקבעה - וכן מקדם הצעות חוק להחזרת הפיקוח הפרלמנטרי על מחירי המים. זאת, בין היתר, כחלק מהמאבק שמנהל השלטון המקומי נגד רפורמת תיאגוד מחלקות המים - שנועדה להוציא את ניהול תקבולי חשבונות המים והביוב מידי ראשי הערים לקראת ההפרטה.
לקראת ההפרטה, ועל מנת שהיא תהיה כדאית לבעלי הבית הפרטים החדשים, המחירים עולים. החל מינואר נרשמה העלאה מדורגת של תעריפי המים: העלאה ראשונה, בשיעור של 25 אחוזים, בינואר 2010; העלאה שנייה בשיעור של 12.8 אחוזים, ביולי 2010; והעלאה נוספת, בשיעור של 2 אחוזים, בינואר הקורב. כאמור, בסך הכל יעלו תעריפי המים בשיעור כולל של 44 אחוזים.
עוד לפני שנה הזהיר איציק פרי, יו"ר ארגון העובדים הסוציאליים, הזהיר שייקור התעריפים עלול להיווצר בעיות היגיינה בקרב רבים מתושבי הפריפריה ויגרום להחמרת ממדי העוני. לדברי פרי, ללשכות הרווחה אין כלים להתמודד עם בעיה כזאת. "העניים יצטרכו להקדיש חלק גדול יותר מהכנסותיהם לנושא המים, וזה עלול לגרום לפגיעה בהיגיינה של המשפחות העניות, או לדרדר אותן למקום נמוך יותר מהמקום, שהם נמצאים בו היום. מבחינת ממשלת ישראל, אין שום פיתרון לנושא הזה, ואותן משפחות ימצאו עצמן שוב פונות ללשכות הרווחה בניסיון למצוא פיתרון, וזה יגרור עומס נוסף. לנו, העובדים הסוציאליים, אין תשובה לייקור המים".
מאיר כהן, ראש עיריית דימונה, הוא אחד מראשי הרשויות, הנאלצים להתמודד עם מצוקת תושבים אמר: "לייקר את המים זו אחת ההחלטות המטורפות של הממשלה. מים זאת זכות בסיסית של כל אזרח, והעלאת התעריפים זאת שלילת הזכות הבסיסית של בני אדם".
מאיר כהן סיפר, שבחודשים באים ללשכתו אזרחים מודאגים, ושואלים איך יסתדרו עם חשבונות המים, שיתפחו באופן משמעותי. "אם אישה קשישה, שמקבלת 1,200 שקל מביטוח לאומי, תצטרך לשלם עבור המים 100 שקלים נוספים, זה פשוט אבסורד. הפגיעה בשכבות החלשות היא משמעותית. כשאני שומע מהקשישים, שהם ייקחו כסף מהתרופות כדי לשלם עבור מים, זה פשוט כואב. אני מקווה שהשלטון המקומי יחריף את המאבק". אין זה מקרה שמדימונה יצא קול הזעקה, הוקם מטה מאבק בהפרטת המים ונערך כנס קולני בהשתתפות מאות באולם מועצת העיר.
המים כסחורה... חמה
לכאורה, ההסבר לייקור המים הוא פשוט: אין מים בישראל. זה היה התירוץ להטלת "הטיל הבצורת", שאמור היה להכניס לקופת האוצר למעלה ממיליארד שקל ובוטל בלחץ האזרחים. מחסור במים הוא גם התירוץ להצדקת הייקור החריף של עד 40 אחוזים בתעריפי המים תוך שנה אחת. אך הבעיה איננה "המחסור במים" או "הבצורת".
מאחורי ייקור המים עומדת סוגיה עקרונית יותר: הפיכת המים מזכות בסיסית, המגיעה לכל אזרח, לסחורה חמה בשוק הקפיטליסטי. "חוק תאגידי מים וביוב התשסא 2001", מחייב רשויות מקומיות להקים חברה, ולהעביר אליה את ניהול שירותי המים והביוב שלהן, וכן את הזכויות על התשתיות והנכסים, המשמשים את הרשות לשירותים אלה. מטרתו המוצהרת של תהליך זה היא ליצור משק מים עירוני סגור, במסגרתו יועברו הרווחים מאגרות המים והביוב להשקעות בפיתוח מערכות מים וביוב.
אך אותו חוק מאפשר, בשלב השני, להעביר את החברה העירונית לבעלות פרטית. ניסיונן של מדינות אחרות בהפרטת שירותי מים וביוב מלמד, כי חלקים נכבדים מאגרות המים, עד לשליש מהן במקרים מסוימים, מועברים כרווחים לחברות הפרטיות. מרכיב רווח משמעותי זה מרוקן מתוכן את המטרה המוצהרת של יצירת משק מים סגור. מתברר, כי חלק מהותי מההכנסות מאגרות המים אינו מושקע בתחזוקה ובפיתוח תשתיות של מים וביוב, אלא בדיבידנדים לבעלי המניות בחברות המים.
כניסת המגזר הפרטי למשק המים הישראלי היא תופעה חדשה. לפי המצב החוקי, המים הם קניין הציבור, מצויים בשליטת המדינה ומיועדים לצרכי תושביה ולפיתוח הארץ. העברת השליטה על ההפקה, ההובלה והניהול של משק המים לידים פרטיות נוגד את האינטרס הציבורי, בהופכו משאב בסיסי זה למוצר סחיר ככל מוצר אחר. מטבעם, המים הם מרכיב הכרחי בחיי האדם ובטבע, ובהקשר הישראלי - הם גם משאב חוצה גבולות. לכן, מים אינם מוצר צריכה כשאר המוצרים, אלא מוצר ציבורי. ככזה, האינטרס הציבורי הרחב חייב לעמוד במרכז, וחתירה לרווח, האופיינית לתהליכי ההפרטה, פוגעת באינטרס זה.
מתאצ'ר ועד נתניהו ושטייניץ'
כך, הרחק מהכותרות הראשיות בעיתונים, מתחולל מהפך במערכת המים של ישראל. בהסתתרה מאחורי הטיעון בדבר ההתמעטות המהירה של מקורות המים הטבעיים, מעבירה הממשלה את הטיפול בנושא המים לידי בעלי ההון: אלה מקימים מערכות התפלה ומכונים לטיהור שפכים, שיהפכו בתוך חמש שנים הספקים העיקריים של מים לחקלאות ולשימוש ביתי.
גם במערכות הובלת המים ומכירתם לצרכנים חל שינוי מהיר, לאחר שהן מופקדות בידי חברות מסחריות לכל דבר. חברות המים העירוניות פועלות כעת ככל חברה מסחרית לפי שיקולי רווח והפסד, אבל בינתיים מלוא הבעלות עליהן היא בידי העיריות וייתר הרשויות המקומיות. עשרות רשויות מקומיות כבר הקימו חברות, המכונות "תאגידי מים", והעבירו אליהן את תחזוקת מערכת ההובלה, הניהול והגבייה מהצרכנים. משרד האוצר, שיזם את החוק במסגרת "חוק ההסדרים", מעודד את העיריות להקים חברות ואף מציע סיוע כספי נדיב לעיריות, המקימות חברות מים. עד כה השקיע האוצר כ-1.5 מיליארד שקל בפרויקט התאגוד הארצי. אך הקמת החברות העירוניות אינה אלא שלב ראשון בדרך להפרטה.
"הפרטה היא לא מילה גסה בעיניי" - אמר בדיון שנערך בכנסת לפני חודשים רבים סמנכ"ל הכלכלה ברשות המים, גלעד פרננדס - "אבל לפני כן אנחנו מעוניינים במיזוגים בין תאגידי המים ל-5-4 חברות ארציות, שיפעלו ביעילות רבה יותר". ברשויות המקומיות כבר מהמרים, איך ירוכזו חמש חברות המים הגדולות אצל חמשת הטייקונים הגדולים במשק.
להפרטת שירותי מים וביוב מספר תקדימים ממדינות אחרות. הפרטת משקי המים נולדה לראשונה באנגליה, שם הנהיגה אותה ממשלתה הניאו-ליברלית של מרגרט תאצ'ר השמרנית, שהאמינה בהפרטה נרחבת של כלל השירותים הציבוריים. בשני העשורים האחרונים גדל מספר המדינות שהפריטו את מערכת המים, ועל הציבור ללמוד מניסיונן של מדינות אלה ולהיות מודע להשלכות אפשריות של ההפרטה. בכל המדינות, שהן הופרטו ההפקה וההספקה של המים, היה מהלך זה נושא לביקורת ציבורית נוקבת, שהתמקדה בעליית תעריפי המים, בירידה באיכות השירות ובאי-עמידה בתקני סביבה ובריאות. בצד אלה הושמעה ביקורת גם על רווחים מופרזים שגורפות חברות המים הפרטיות, על אי- עמידה בהתחייבויות להשקעות בתשתית, ועל ניתוקי תושבים ממים בשל חוב.
העלאת תעריפי המים וייתר נושאי הביקורת האלה הם פועל יוצא של החתירה להגדלת הרווח, האופיינית לסקטור הפרטי. לכך יש להוסיף את החולשה של הרשות המפקחת מול חברות המים. חשוב להזכיר, כי מדינות קפיטליסטיות רבות, ובהן ארהב ושבדיה, השאירו את שירותי המים בידיים ציבוריות, וזאת מפאת החשיבות החברתית והבריאותית של משאב זה. באמריקה הלטינית, תנועות חברתיות בלמו ואף ביטלו הפרטות שנעשו בתחום הספקת המים והאנרגיה. במדינה אחת, בוליביה, המאבק נגד הפרטת המים, שהחל ב- 1996, הביא לשלטון את אחד ממנהיגיו: הנשיא אוו מוראלס, מ"התנועה למען הסוציאליזם", שנחבר פעמיים לנשיאות ברציפות וברוב גדול מאוד.
* ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית www.sea.org.il