מועדון הכדורגל בית"ר טוברוק נתניה ציין בתחילת נובמבר 18 שנה להיווסדו. הבעלים אריק איזיקוביץ' הסתובב ביום השנה עם חיוך רחב על הפנים, בתחושה אמיתית כי מפעל החיים הפרטי שלו לגידול כדורגלנים צעירים הוא שם דבר ברחבי הארץ.
ייעוד המועדון - לטפח ולהצמיח את הדורות הבאים של הכדורגל הישראלי - נכבש כבר מזמן. במשרדו מחזיק איזיקוביץ' רשימה ארוכה של כדורגלנים, שיצאו מבית החרושת הפרטי שלו בנתניה ומפוזרים בקבוצות רבות בישראל ובאירופה: גיא אסולין סיים בקיץ את דרכו בברצלונה וחתם לארבע שנים במנצ'סטר סיטי, אלמוג כהן עושה את צעדיו הראשונים בבונדסליגה במדי נירנברג, שלומי ארביטמן מאפס כוונות בגנט הבלגית, דודו ביטון מחורר רשתות בהפועל פתח תקוה, אייל גולסה מלוטש במכבי חיפה. וזו רשימה חלקית בלבד.
תצלומים: גיל כהן-מגן ושרון בוקוב
דור מלכה בן ה-16, אומרים שם, הוא הדבר הבא. מכבי חיפה כבר סימנה אותו. הילד, שבצעירותו חילק את זמנו בין הג'ודו לכדורגל, זנח סופית בגיל 11 את מזרן ההיאבקות וריכז את חייו על משטחי הדשא. "נאלצתי לוותר על הרבה דברים", מספר מלכה. "בכל רגע פנוי הייתי משחק כדורגל. מגיל צעיר יש לי חלום לשחק באירופה, להגיע הכי רחוק. הכדורגל תפס מקום מרכזי בחיי. אם לא אהיה כדורגלן, אין לי מושג מה ארצה להיות".
פס הייצור בטוברוק פולט מדי שנה עוד ועוד כדורגלנים שיוצאים לפתח קריירה מקצועית. דמי ההרשמה וההשתתפות בפנימיות הכדורגל של המועדון נעים בין 0 ל-300 שקל בחודש, בהתאם ליכולות הכלכליות של משפחת הילד ולכישרונו. "המסר המרכזי שאנחנו מעבירים", אומר איזיקוביץ', "הוא מסר חינוכי ותרבותי. אנחנו משלבים בין מקצוענות, תרומה לקהילה והקניית ערכים חינוכיים. תנאי הקבלה שלנו נוקשים מאוד. הם כוללים איסור על קעקועים, עגילים, הארכת שיער, עישון, שתיית אלכוהול ורכיבה על אופנועים, לצד חובת הגעה ללימודים. אף שחקן שלנו לא הגיע לתחנת משטרה". עם קבלות קשה להתווכח.
במבט ראשון נראה כי איזיקוביץ' ושותפו, המאמן הלאומי לשעבר שלמה שרף, פיצחו את הנוסחה לגידול כדורגלנים. אך גם הם יודעים כי אין כל ערובה להצלחה. מתוך 3,000 הילדים שמתרוצצים בפנימיות ובבתי הספר לכדורגל שלהם, רק 30 יגשימו אולי את החלום לחוזה מקצועי בקבוצה בוגרת. 1% בלבד.
"אנחנו מסמנים את הילדים המוכשרים כשהם בני עשר", מגלה איזיקוביץ' את תהליך הסינון ההדרגתי במהלך השנים, שמדלל את השורות במחלקות הנוער השונות ומותיר בקצה הפירמידה רק יחידי סגולה. הדרך לפסגה, יודעים העוסקים בענף, ארוכה, מפותלת ורצופה מכשולים רבים. "זו פירמידה עם מסננת עמוקה", מבהיר זאב זלצר, מנהל מחלקת הנוער של הפועל תל אביב, "את הכישרון, שזה האלמנט ההכרחי להצלחה, מזהים בגיל צעיר מאוד, אבל כישרון לא מספיק. יש אלמנטים נוספים כמו יכולת פיסית ומנטלית, השקעה ורצינות, יכולת מחשבתית משובחת. אתה מתחיל עם 400 ילדים ומצפה להכשיר שחקן אחד מהם לבוגרים. המסלול קשה מאוד ומורכב מהרבה סבלנות. אין תעודת ביטוח להגשמת החלום הזה".
אייל ברקוביץ', מגדולי השחקנים שצמחו כאן, מקבל מדי יום תזכורת עד כמה הדרך לחוזה מקצועי מעורפלת. על קירות משרדו בבית הספר לכדורגל "נשר", שאותו הוא מנהל כיום, תלוי פוסטר של שחקני נבחרת הנוער של ישראל משנים עברו. עתידם נראה מבטיח. נבחרות הנוער לדורותיהן מכנסות בתוכן את המובחרים, את דור העתיד. הנתיב משם לבוגרים מואר בצבעים ורודים. רק עוד קפיצה קטנה.
ברקוביץ' מביט באותם שחקנים ומתקשה להאמין כל פעם מחדש. "מכל השחקנים שמצולמים בפוסטר", הוא מפתיע, "רק שחקן אחד הצליח באמת. כל השאר נעלמו ממפת הכדורגל. לאף אחד, מוכשר ככל שיהיה, אין ערובה להגיע רחוק. אם מתוך מאות הילדים שמשחקים בבית הספר לכדורגל שלי ייצאו שני כדורגלנים מקצוענים זו תהיה הצלחה עצומה. זו ריצת מרתון, לא ספרינט. יש הרבה עליות וירידות בתהליך הארוך הזה, ושלושה מרכיבים שמאוד חשובים להצלחה: כישרון, עבודה קשה ויסודית ומזל. הרבה מזל".
"כדורגלן נולד כדורגלן"
ברחבי הארץ פזורים עשרות אלפי ילדים עם חלומות גדולים. עבור רובם המכריע הכדורגל הוא מרכיב מרכזי בחייהם. הם רואים את יוסי בניון, שעשה את כל הדרך מדימונה הרחוקה עד לקצפת של הכדורגל האירופי, וחולמים על היום שבו גם הם ירקדו על הבמה המרכזית. בניון הוא המודל בהתגלמותו. הילד הצנום והמבויש, שליהטט מגיל צעיר בנגב השחון, קפץ לגיחה קצרה במכבי חיפה ונחת הקיץ במועדון הפאר האנגלי של צ'לסי אחרי שלוש שנים על הדשא בליברפול.
כדי להצליח בכדורגל, לא נדרשות עלויות גבוהות שמאפיינות ענפי ספורט אחרים, כמו טניס, שבו עלויות ההשתתפות בטורנירים גבוהות. דמי רישום למחלקות הנוער נעים בין 300 ל-400 שקל בחודש ומחירו של ציוד ספורט עשוי במקרה הקיצוני להגיע לאלפי שקלים בשנה, תלוי באיכות הציוד, הנעליים, התיק וביגוד הספורט. אם נדרש מאמן אישי תיתווסף הוצאה של כ-150 שקל לשעת עבודה, ונסיעות לאימוני הקבוצה, במידה שהם מתקיימים רחוק מהבית, יעלו עוד כ-150 שקל בחודש.
ההוצאה תגדל משמעותית אם הבן המוכשר והמאושר יוזמן למבחנים בקבוצה בחו"ל. עלות נסיעתו תמומן לרוב על ידי הקבוצה אבל ההורה המלווה יצטרך לממן את הנסיעה מכיסו הפרטי.
"כדורגלן נולד כדורגלן", קובע שרף, "אפשר לשפר את יכולותיו במסגרת של אימונים, אבל יש תכונות מולדות שחייבים כדי להצליח. את הכישרון אפשר לזהות בגילי 14-15, אבל אי אפשר לקבוע בוודאות שאותם כישרונות יגיעו רחוק. המרכיב החשוב ביותר הוא מאמני מחלקות הנוער. חשוב שיהיו מאמנים מקצועיים ומיומנים, ובישראל רמת המאמנים נמוכה מאוד".
אלון חזן, מאמן נבחרת הנערים, מסמן, כמו רבים אחרים, דווקא את הורי הילדים כגורם הצלחה או כישלון. במקרים רבים, השפעתם הטבעית על הילד עשויה להכריע את עתידו בענף. לטוב ולרע. "אם הילד הבקיע שער אחד, ההורים כבר מפנטזים על חוזים גדולים", הוא מסביר, "מבחינתם הילד נהפך ליוסי בניון הבא. הורים רבים רואים בילד פוטנציאל כלכלי אדיר, גם אם אין להם באמת על מה להישען. זה אפילו חמור יותר אם יש לתקוות האלה בסיס. אם הם לא יקפידו על ההשקעה של הילד, ולא יעניקו לו את השקט הנחוץ, זה יתקלקל. הכישרון חשוב מאוד, אבל חשובה לא פחות מחויבות והשקעה נכונה. פינוק יתר ותחושת כוכבות בגיל צעיר יכולים רק להרוס. אם אין השגחה נכונה על ילד מוכשר, הכל יכול להתפוצץ. אם שחקני נבחרת הנערים והנוער לא מגיעים לבוגרים זה מחדל של מי שטיפח אותם וטיפל בהם".
ברקוביץ' יכול לחתום על כל מלה. גם מאחוריו עמד אבא (זאב) דומיננטי, דוחף וחסר פשרות. "ההורים הם פקטור חשוב מאוד בבניית הילד", אומר ברקוביץ', "חשוב להתנהל עם הילדים בקפדנות, להקנות להם משמעת כמו בצבא, אבל לא בקשיחות".
בבית משפחת מליקה אין פינה שלא מעידה על מרכזיותו של הכדורגל בחייה. המשפחה חיה, נושמת ובועטת כדורגל כמעט בכל רגע פנוי. הבן רוי, 14, שמשחק במחלקת הנוער של הפועל תל אביב, כמעט לא זוכר את עצמו בלי הכדור. "מגיל אפס אני משחק כדורגל". היה זה אך טבעי שהוא ילך בדרכו של אביו, מאיר. אוהדי מכבי תל אביב זוכרים היטב את החלוץ מליקה מחורר רשתות בשנות ה-90, אבל רוי מספר שראה את אביו משחק רק בקלטות וידאו. החיידק דבק בו בעידודו האינטנסיבי של האב.
עוד לפני שהחל את צעדיו הראשונים בענף הבהיר האב לילד כי חובבנות לא תתקבל. "אם אתה מחליט ללכת לכדורגל, אתה הולך על זה עד הסוף, בכל המובנים. זה אומר השקעה מקסימלית ורצינות שיא", הודיע לו. את ערך המקצוענות רכש רוי מיד. אביו הצמיד לו מאמן אישי, והקפיד על תזונה נכונה ועל אורח חיים ספורטיבי. הכדורגל נהפך למרכז חייו של הילד. "יש מסלול הצלחה", קובע מליקה האב, "כישרון הוא הבסיס כמובן, אבל מוסר עבודה גבוה ויכולת מנטלית להתמודד עם קשיים הם תנאי חובה. אמרתי לרוי שאני מוכן לקבל הכל, גם חוסר הצלחה, בתנאי שנדע שהוא התייחס בשיא הרצינות למקצוע. וחשוב שזה יבוא מאהבה ולא מכפייה".
הפרויקט יצא לדרך בהשקעה כספית לא מבוטלת. לפני שנתיים חיבר איש קשר את הילד לברצלונה ואירגן לו זימון למבחנים במועדון הספרדי. שבוע שלם שהה רוי במתקנים של ברצלונה בליווי צמוד של אביו. התענוג הזה בלבד עלה כ-20 אלף שקל."הכדורגל הוא הדבר הכי חשוב בחיים שלי", אומר רוי, "אני מעריץ את ליאו מסי מברצלונה וחולם להגיע הכי רחוק, עד ברצלונה. אני מקדיש זמן רב לכדורגל, לא מחמיץ אף אימון ומוותר על בילויים עם חברים. החיים שלי הם הכדורגל. אני לא חושב על אפשרות אחרת, חוץ מלהיות כדורגלן".
את התמונה משלימה האם חוה, שתפקידה הוא לדאוג לשילוב מוצלח ככל האפשר בין הכדורגל ללימודים. "האימונים באים על חשבון הלימודים, אבל עדיין לא מרגישים את זה", היא מודאגת, "כרגע ידיי כבולות, השאלה היא איך הוא יתפתח כשחקן. אם הכיוון הוא מעבר לים, זה שווה את הוויתורים. הכדורגל בא על חשבון חיי חברה כי חייו ספורטיביים באופן מוחלט. אני עם היד על הדופק ומאיר על הכדורגל. רוב הסיכויים הם שבסוף גם אני אתיישר עם סדר העדיפויות של הילד".
אסור להיות בינוניים
מאיר מליקה לא לבד. בנתיב שלו צועדים הורים רבים, שמרגישים שותפים מלאים לחלומם של הילדים. ואולי מדובר גם בחלומם האישי. הם לא בוחלים באמצעים, לא חוסכים בציוד ספורט איכותי ובמאמנים אישיים ולא מעגלים פינות. הם מאמינים בלב שלם כי ילדיהם ייכנסו לאחוז הסטטיסטי הבודד, מבין עשרות אלפי ילדים, שקוטף את פירות ההשקעה.
ניצן שגב, תושב ראשון לציון, מודה אף הוא כי בנו יניב, שמשחק גם כן בקבוצת הנערים של הפועל תל אביב, סומן כמשימה אישית. "זה חתיכת פרויקט לגדל ילד למקצוענות בכדורגל". מגיל צעיר הרעיפו מאמניו של הילד שבחים ומחמאות על הכישרון שטמון ברגליו. "התאהבתי בכדורגל בגיל 8", אומר יניב, 14.5. "האקשן וההתלהבות משכו אותי. מגיל צעיר ראיתי את כריסטיאנו רונאלדו והתאהבתי. אני חולם להגיע הכי רחוק שאפשר, להיות השחקן הכי טוב בעולם, להגיע למועדונים הכי גדולים - מנצ'סטר יונייטד וברצלונה. כדי להצליח אסור להיות בינוני. זה כרוך בהשקעה עצומה, בעבודה קשה ובהקרבה של לא מעט דברים".
האב החליט ללכת עם זה עד הסוף. "בחופשות הקיץ", הוא מספר, "יניב הולך לאימוני אתלטיקה, פעם בשבוע הוא עובר אימון עם מאמן צמוד. אני משקיע כי אני שואף למצוינות. אם הוא בחר בכדורגל אז שלא יהיה בינוני, אלא מקצוען אמיתי. הוא סופר מקצוען, מוותר על חיי חברה ועל מסיבות בימי שישי, וחי חיים ספורטיביים מגיל צעיר. אם הכדורגל נועד להעביר את הזמן בתור תחביב, אז זה מיותר. אני מאמין שכל ההשקעה העצומה הזו תשתלם בסוף".
בקיץ הבא מתכוון ניצן לצרף עוד ממד לאימונים ולהכניס את הילד למכון כושר בליווי צמוד של פיסיולוג אישי, הכל למען המטרה הנכספת. "להורים יש הרבה פעמים גחמות", מזהיר זלצר, "לפעמים הם מנסים להגשים את חלומם דרך הילד. הם יכולים לגרום נזק לא סביר לילד כשהם מעמיסים עליו מאמנים אישיים ועודף אימונים ומציבים לו רף דרישות גבוה. חשוב לדעת לעשות את זה במינונים נכונים".
הכישלון אמנם לא תופס מקום במחשבות הילדים וההורים, אך עמוק בפנים הוא מזכיר את קיומו האפשרי. הם מצדם יקדישו את כל מרצם וכספם, אך ישנם מרכיבים הכרחיים שאין להם תג מחיר. "כישרון הוא דבר מולד", מסביר ויקי גלאם, מנהל בית הספר בכדורגל בעמק חפר, "את מסי אף אחד לא לימד לשלוט בכדור. אפשר ללמד יסודות, אבל אי אפשר להקנות כישרון. וגם הכישרון לא מבטיח כלום, יש קשיים פיסיולוגיים בדרך, אפשר ליפול בתהליכי הגדילה של הילד, ישנם קשיים בגיל ההתבגרות שמחייבים יכולת מנטלית גבוהה. תהליך המיון הוא מסיבי בגילי 14-15, אז מתחילים לסמן את בעלי הפוטנציאל הגבוה להצליח. 75% נושרים במעבר מנערים לנוער ורק בודדים מגיעים לבוגרים".
זלצר מוסיף כי "מדובר במסלול שמורכב מסבלנות, מפעילות והתנהלות נכונות ומהענקת תנאים איכותיים, שלא קיימים ברמה גבוהה בישראל. אם להורים יש את היכולת הכלכלית להעביר את הילד בגיל צעיר לאקדמיות באירופה, זה בהחלט יכול לעזור. באירופה הסיכויים להצליח גבוהים יותר".
אקדמיות הכדורגל באירופה משמשות כר פורה לגידול ולטיפוח הדורות הבאים בענף. זו בהחלט מקפצה לעתיד מזהיר ומבטיח עבור לא מעט ילדים עם חלומות גדולים. מגלי הכישרונות של ברצלונה זיהו את הפוטנציאל של גיא אסולין כבר בגיל 12 והציעו לו לעבור לחממה הקטלונית. זו היתה הצעה שקשה היה לסרב לה. הספרדים, כמו ברוב האקדמיות באירופה, לא חסכו כמעט כלום מהילד. הם העניקו לו את כל התנאים ההכרחיים, העמידו לרשות אביו דירה בברצלונה וסייעו לו למצוא עבודה בעיר. לילד זה לא עלה אגורה. כך ייעשה לנערים אשר האקדמיות חפצות בייקרם.
נשמע טוב, אך חשוב להאיר על הצדדים האפלים בהרפתקה הזו, שמחייבת הקרבה לא מבוטלת מצד ההורים ובני המשפחה. עד היום נאלצים הוריו של בן שהר להתמודד עם ההשלכות של הצטרפותו בגיל 16 לאקדמיה של המועדון הבריטי צ'לסי. ציידי הכישרונות הבריטים התוודעו לחלוץ במשחקיו עם נבחרת הנוער של ישראל. משם הדרך לממלכה הבריטית היתה קצרה. הבריטים ריפדו את שהר בדירה ובשכר חודשי סמלי של כמה אלפי ליש"ט והעניקו לו את הטיפול המסור והמקצועי ביותר לטיפוחו. הכל על חשבון הבית. הוריו נאלצו לנדוד אחרי חלומו וחילקו את זמנם במשך יותר משלוש שנים בין בריטניה לישראל. האב הקריב את עסקיו הפרטיים בארץ, המשפחה שברה את כל חסכונותיה ושפכה מאות אלפי שקלים לטובת הפרויקט המשפחתי. שהר אומנם זכה לחוזה מקצועני בצ'לסי, אך את הדשא ראה בעיקר ממרומי היציע.
"האקדמיות באירופה בהחלט עוזרות להתפתחות של הילד", אומרת אימו של שהר, בתיה, "מהניסיון שלנו לא הייתי ממליצה ללכת דווקא למועדונים הגדולים באירופה, אלא לדרג הבינוני. בקבוצות הגדולות כמעט בלתי אפשרי להשתלב בקבוצה הבוגרת, אבל בקבוצות הבינוניות הסיכוי להתברג בבוגרים הרבה יותר גבוה. זה מחייב הקרבה עצומה של כל המשפחה".
קשייו של שהר לא הסתכמו בעניינים המקצועיים. בגיל 18 התדפקו שלטונות צה"ל על דלתו ושיגרו לו צו גיוס. הקריירה האירופית של החלוץ הצעיר עמדה בפני מכשול רציני. האופציה לשחרור מוחלט מהצבא לא עמדה על הפרק, שכן הזכות ללבוש את המדים הלאומיים של נבחרת ישראל מותנית בשירות צבאי. אחרי סדרה ארוכה וממושכת של לחצים מצד ראשי ההתאחדות ושתדלנים כאלה ואחרים עלה "חוק שהר" לדיון בכנסת. הצעת החוק לא הושלמה מעולם, אך קיבלה מעמד של תקנון רשמי לפיו ספורטאים שיוגדרו כ"עילוי" יהיו פטורים משירות סדיר מלא ויסתפקו בהתייצבות לפרקי זמן קצרים במהלך פגרות הקיץ.
מדד הפוטנציאל
גם אם הילד מוכשר ונראה שהשמים הם הגבול, כדאי להנמיך ציפיות. מעטים ייהפכו לבניון
מי רוצה להיות יוסי בניון? כאן תמצא את הסיכוי של הילד שלך להיות כדורגלן על
משה הרוש
16.12.2010 / 14:48