למה חברות הביטוח אוהבות את העובדים הזרים

>> כשגיטה גורונג נפטרה לפני חצי שנה בבית החולים תל השומר, נכתב בסיכום האשפוז שלה כך: "בת 39, זרה מנפאל, לפני שלוש שנים אובחנה עם סקלדרומה (טרשת העור). הומלץ על טיפול באיליו פרוסט (עירוי להורדת יתר לחץ דם ריאתי) אך הטיפול לא אושר מבחינה כלכלית". כך, בקרות רפואית טיפוסית, סיכם הדו"ח האשפוז את מותה המיותר של גיטה. הדרמה, כמקובל בטפסים מעין אלה, נותרה מחוץ לדו"ח.



ייתכן שגיטה לא היתה צריכה למות כל כך מהר, מאחר שהיה לה ביטוח רפואי - ששולם במלואו על ידי מעסיקתה, עדינה מור, בתה של הקשישה שבה טיפלה. אלא שחברת הביטוח התנערה מהפוליסה וגורלה של גיטה נחרץ. "כבר מההתחלה, על אף שגיטה היתה מבוטחת כדת וכדין, היינו צריכים להיאבק עם חברת הביטוח על כל בדיקה שהיא נזקקה לה. בחלק מהמקרים הבדיקה אושרה, ובחלק לא. הכל היה כרוך בקשיים", מספרת מור.

יום אחד, כשהגיעה מור עם גיטה לקבלת טיפול רפואי, הן התבשרו כי אינה מבוטחת ולכן לא תקבל טיפול. "הודיעו לי שאין ביטוח על שמה של גיטה, והעבירו אותי מחברת ביטוח אחת לשנייה, כשכולן מתנערות מהאחריות". מור שילמה מכיסה אלפי שקלים על האשפוז של גיטה, ובמקביל פנתה לעזרת עמותת רופאים לזכויות אדם. לאחר משא ומתן ארוך ומתיש, שבמהלכו לא קיבלה גיטה טיפול, הסכימה חברת הביטוח לחדש את הפוליסה - אך עבור גיטה זה כבר היה מאוחר מדי, והיא נפטרה כעבור חודשיים, ביוני השנה.



הלוואי שהסיפור של גיטה היה טעות חריגה, אבל הוא לא. מתחת לאפינו חיים עשרות אלפי עובדים זרים חוקיים, שרבים מהם חיים ללא מטריית הגנה רפואית, ולעתים חשופים לסכנת חיים אמיתית. מדובר באנשים כמו גיטה, שמשלמים בכל חודש עשרות דולרים עבור ביטוח בריאות - שבשעת הצורך אינו ניתן למימוש.



לא מממשים את זכויותיהם



העובדים הזרים בישראל אינם תושבי המדינה, ולכן עליהם להיות מבוטחים בחברות הביטוח הפרטיות. הסידור הזה עובד מצוין עבור החברות: על כל עובד הן מקבלות 1-1.5 דולרים ביום, סכום שלפי נתוני המפקח על הביטוח הגיע ב-2008 ל-116 מיליון שקל.



היקף התביעות, לעומת זאת, היה באותה שנה 61 מיליון שקל בלבד - שיעור נזק של 53%, שנחשב נמוך ורווחי במיוחד עבור חברות הביטוח. לשם השוואה שיעור הנזק בביטוחי מחלות קשות של ישראלים הוא 85%, ובביטוח סיעודי - 102%.



במלים אחרות, העובדים הזרים לא מצליחים לתבוע ולממש את זכויותיהם - והרווח לסוכני ולחברות הביטוח גדול ויפה. מתלונות שהצטברו בעמותת רופאים לזכויות אדם עולה כי בעיות בשיטת הביטוח הקיימת ובהתנהגות החברות הופכת את העובדים לכלים בידי חברות הביטוח והמעסיקים, שמונעים מרבים מהם לממש את זכויותיהם.



חיי העובד בידי המעסיק



מור עמדה לצדה של גיטה, אבל בהרבה מקרים המעסיק מערים קשיים בפני העובד בדרך למימוש זכויותיו. הבעיה הבסיסית בשיטה היא שהמעסיק הוא בעל הפוליסה. המשמעות היא שחברות הביטוח מתחרות ביניהן על כיסו של המעסיק, שהאינטרס שלו הוא צמצום עלויות הביטוח - ולא מתחרות על הטבת השירות ללקוח, העובד הזר.



בנוסף, הדבר מעניק כוח רב למעסיק על חשבון העובד. לדברי רן כהן, מנהל מחלקת מהגרים וחסרי מעמד בעמותת רופאים לזכויות אדם, "הבחירה בחברת הביטוח ובסוג הפוליסה נמצאת בידי המעסיק. למעט העובדים הפיליפינים, שהם קהילה דוברת אנגלית, מאורגנת ומודעת יותר לזכויותיה, אף אחת מהקבוצות הגדולות - סינים ותאילנדים - לא מודעת לזכויותיה. רבים מהם לא יודעים שיש להם ביטוח רפואי. לרוב המעסיקים לא טורחים לעדכן אותם. כך העובדים הופכים להיות תלויים במעסיק. כשהם חולים הם פונים למעסיק - והוא מחליט לאן ילכו ומתי יקבלו טיפול".



עם זאת, כהן מדגיש כי יש גם מעסיקים אחרים: "בסיעוד נוצר קשר טוב יותר בין העובד למעסיק מאשר בחקלאות ובבניין. יש מעסיקים שנלחמים על הזכויות של עובדיהם, שמייצגים אותם מול חברת הביטוח או שפונים אלינו לעזרה".



גם מחסום השפה הופך את העובדים לתלויים במעסיקים. "חברות הביטוח לא מספקות שירות בשפות של העובדים", אומר כהן. "אם צריך להתקשר לחברת הביטוח ולבחור את המקש הנכון במענה הקולי - זה ניתן רק בעברית ובאנגלית. אף עובד סיני או תאילנדי לא יכול לעשות זאת בעצמו. וכך, המעסיק כל הזמן יודע מה מצבו הרפואי של העובד, וסודיות רפואית כלל לא קיימת.



"כשמעסיק יודע שיש לו עובד שמצבו הרפואי כזה או אחר, ועושה את החשבון הקר של 'אם אני גומר לבנות את הקומה בזמן' - הרבה מהם נוטים להיפטר מהעובד על בסיס מחלתו, לפנות לחברת כוח אדם ולקבל עובד חדש", אומר כהן. "העובדים יודעים זאת ומפחדים להתלונן על בעיות בריאות".



מרגע שהמעסיק מפסיק להעסיק את העובד, הוא מפסיק לרוב גם את התשלום עבור פוליסת הביטוח שלו. העובד נותר חסר הגנה רפואית, ועל פי רוב לא יודע זאת עד שהוא נזקק לטיפול רפואי. אמנם לעובד עומדת האפשרות להאריך את תקופת הביטוח בעצמו תוך פרק זמן סביר וללא חיתום מחדש, אך "חברות הביטוח אינן נוהגות ליידע את המבוטחים על זכותם זו, ובכל מקרה כדי להאריך את הביטוח הרפואי, נדרש הליך ביורוקרטי שרוב המהגרים אינו מסוגל לבצע", אומר כהן.



מייאשים את העובדים



הביורוקרטיה היא לא סתם נדנוד בדרך למימוש זכויות העובדים, היא כמעט מהות הפוליסה שלהם. בכל פנייה לרופא, למעט רופא משפחה, ובכל הפניה לבדיקה, נדרשים העובדים להציג אישור מחברת הביטוח. לעתים עוברים ימים ואף שבועות עד אישור הטיפול. כהן מוסיף כי כמה מחברות הביטוח נוהגות באופן קבוע "לדחות בעל פה פניות של מהגרים מבוטחים ולקוות כי הפונה יתייאש ולא יפנה לבקש סיוע".



והנה עוד אמצעי טרטור: בניגוד לקופות החולים, שמחויבות לתת שירות במרחק סביר מבית המבוטח, לחברות הביטוח אין כל מחויבות כזו, ואכן, פעמים רבות הן מפנות את העובד לטיפולים אצל ספקי שירות המרוחקים ממקום מגוריו, ובכך מחייבות אותו לנסיעות ארוכות וקשות כשהוא חולה.



אחת הדרכים הנפוצות להתנערות החברות מתשלום דמי הביטוח לעובד היא הפעלת סעיף של "מצב רפואי קודם" - הכרזה על המהגר כמי שהיה חולה עוד לפני הכניסה לישראל. מי שיכול לקבוע "מצב קודם" הוא המבוטח עצמו או רופא. לדברי כהן, "בחברות הביטוח נוהגים לעוות את דברי המבוטחים, שאינם דוברי עברית, כדי לטעון כי המבוטחים 'הודו' שהבעיה הרפואית החלה לפני הגעתם לישראל".



אבל זה לא נגמר בביורוקרטיה. החוק גם מאפשר לחברות הביטוח לצמצם את הכיסוי הביטוחי באמצעות המונח "אובדן כושר עבודה". החוק קובע כי כאשר רופא מאבחן שמהגר לא יהיה כשיר לבצע את עבודתו במשך שלושה חודשים או יותר, חברת הביטוח יכולה להפסיק את הביטוח ולספק לו רק שירותי רפואה בסיסיים עד להוצאתו מישראל. "מדיניות זו היא תמריץ לחברות הביטוח לקבוע במקרים רבים מדי 'אובדן כושר עבודה', שכן הרבה יותר זול להפסיק את הביטוח ולהוציא את המהגר מישראל מאשר לממן את הטיפול הרפואי בו", אומר כהן. לדבריו, "מהגרים מבוטחים רבים מוצאים מדי שנה מישראל ללא טיפול רפואי ובחסות החוק".



הפתרון: לעבור לקופות החולים



ברופאים לזכויות אדם סבורים שהפתרון פשוט: להוציא את ביטוחי הבריאות של מהגרי העבודה בעלי האשרה מידיהן של חברות הפרטיות ולהעבירם לקופות החולים. זאת, באחת משתי דרכים: להעבירם לקופת חולים אחת שתזכה במכרז שתערוך המדינה, או לפתוח את ארבע קופות החולים בפני מהגרי העבודה - כך יתחרו עליהם.



מעבר לצידוקים ההומניטריים לכך, אומרים בארגון, יש בזה גם תועלות כלכליות עבור הקופות ובתי החולים בשל גילם הצעיר של העובדים, מצבם הבריאותי הטוב מן הממוצע ומשך הזמן הקצר שבו הם שוהים בישראל.



יש מי שכבר הרים את הכפפה: ח"כ חיים אורון, יו"ר שדולת הבריאות בכנסת, פועל בחודשים האחרונים מול משרדי הממשלה השונים וקופות החולים במטרה לקדם רפורמה בתחום. לדבריו, "חברות הביטוח הפרטיות מתנכרות לחובתן לממן טיפולים רפואיים בתואנות שונות, וקיימות בעיות רבות ביישום, בביקורת ובאכיפה של הסדר ביטוח הבריאות הנוכחי למהגרי העבודה. העברת ביטוח הבריאות של העובדים הזרים מחברות הביטוח הפרטיות למערכת הבריאות הציבורית וקופות החולים תאפשר לפתור חלק מהבעיות ואף תביא להגדלת תקציב הקופות בעשרות מיליוני שקלים בשנה".



מה אומרות קופות החולים על היוזמה? נראה כי היתרונות של ביטוח העובדים הזרים - גילם הצעיר, בריאותם הטובה יחסית ושיעור התביעות הנמוך - לא נעלמים מעיניהן. בתשובות רשמיות שהעבירו הקופות לעמותת רופאים לזכויות אדם ולח"כ אורון, הן מתייחסות בחיוב ליוזמה. כך, למשל, משירותי בריאות כללית נמסר כי "כללית מושלם תומכת בקבלת אוכלוסיית העובדים הזרים כמבוטחים לאחר הסדר מקורות המימון. פרט לתקופת התארגנות, אנו לא רואים קשיים מיוחדים בשינוי שמוצע". תחת סייגים טכניים גם הקופות מכבי, מאוחדת ולאומית השיבו בחיוב ליוזמה.



באיגוד חברות הביטוח דוחים את הטענות ואומרים כי "ההסדר הקיים מאפשר מימוש מקיף של הזכויות הרפואיות הניתנות לעובדים הזרים", וכי העברת הכיסוי לקופות תפגע בזכויות ובהיקף הכיסוי של העובדים. עוד אומרים באיגוד, כי בפוליסת הביטוח יש סעיפים כמו הטסה רפואית של העובד למדינת מוצאו, שאינם קיימים במסגרת הכיסוי של הקופות, וכי בניגוד לביטוח של הקופות, שעשוי להשתנות, פוליסות הביטוח אינן ניתנות לשינוי ומהוות חוזה. האיגוד גם מבהיר כי היוזמה מהווה פגיעה בחופש העיסוק של החברות, ותגרום לנזק להיקף פעילותן והכנסותיהן, שיביא לפיטורי עובדים.



ממשרד הבריאות נמסר: "בימים אלה דנה ועדה בין-משרדית בסוגיית החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי על אוכלוסיות שונות, בהן העובדים הזרים. הוועדה אמורה להגיש המלצותיה לשר הבריאות, סגן שר הבריאות ושר הרווחה. לאחר קבלת המלצותיה, ועל בסיסן, תגובש עמדת הממשלה בעניין".