בין תל אביב ללוס אנג'לס

>> כשחושבים על ערים מלהיבות שיש בהן אווירה מעניינת וכיף להסתובב ברחובותיהן, לרוב לוס אנג'לס לא נמצאת בצמרת הרשימה. העיר העצומה, שנהפכה לפרבר ענק שאי אפשר להסתדר בו בלי רכב, נדמית כסיוט עירוני. ואולם האדריכל ומתכנן הערים ג'ון קליסקי מאמין שמדובר בעיר מרתקת. "שטחה של לוס אנג'לס כפול מזה של ישראל כולה, ויש בה הרבה חלקים. אפשר לבחור לגור ליד חווה או לגור בעיר התחתית. אפשר לגור בהר או בים, ולכן אני מוצא אותה כל כך מעניינת. כמתכנן עירוני זה המקום הטוב ביותר לעבוד ולגור בו, מכיוון שיש כאן המון סוגים של עירוניות", הוא טוען בלהט.

רואי שחורות טוענים שמרכז הארץ, אם לא יתוכנן נכון, נמצא בסכנה ליהפך ללוס אנג'לס: דונמים על גבי דונמים של בתים צמודי קרקע, ללא תחבורה ציבורית יעילה. "יש הרבה דמיון בין ישראל לדרום קליפורניה - מבחינת מזג האוויר הים-תיכוני, השילוב בין ים להר והצמחייה הדומה, ובעיקר מאחר שבישראל התחילו עם השנים להסתמך יותר ויותר על רכב פרטי", אומר קליסקי, שביקר בישראל. "אבל בתל אביב יש יותר תחבורה ציבורית, וקיימת בה סצינת בילוי ברחוב, בחללים הפתוחים העירוניים - תחושה שחסרה בחלקים גדולים של לוס אנג'לס".



ככלל, קליסקי מאוד נלהב מתל אביב. "תל אביב היא אחת הערים המוצלחות בעולם", הוא קובע בנחרצות. "אנשים מכל העולם יכולים ללמוד ממנה. אחת הסיבות שחזרתי לבקר שוב בישראל היא כי רציתי לבחון את העיר הזו. היא מודרניסטית, עכשווית ובאותו זמן היסטורית, והיא מעניקה למסתובב בה תחושה מצוינת".



קליסקי, בעליו של משרד האדריכלים urban studio la, סיים את לימודי הארכיטקטורה בייל ב-1982 ומאז עוסק לצד העבודה המקצועית גם בכתיבה, הוראה והרצאות בתחום. הספר שכתב בצוותא עם ג'ון קייס ומרגרט קרופורד, everyday urbanism, מנתח את ההזדמנות הטמונה בחללים עירוניים יומיומיים. ב-1994 נכלל שמו ברשימת של ה"טיים מגזין" כאחד מ-50 מנהיגים עתידיים מתחת לגיל 40.



לישראל הגיע קליסקי כדי להשתתף בפעילות של מכון ראשי ערים לעירוניות מתחדשת. בנובמבר האחרון הפגיש המכון קבוצה של ראשי ערים לדון בתוכניות הפיתוח העתידיות של עירם ולקבל משוב מצוות של יועצים בתחום, שקליסקי הוא אחד מהם. קדמה לכך סדנה שנערכה במארס האחרון.



במסגרת הביקור פגש קליסקי כמה ראשי ערים וגם סייר בכמה ערים בישראל, ואת הביקור הוא מסכם כמעניין מאוד. "היתה לי הזדמנות לראות עוד כמה ערים כמו עכו, הרצליה וחדרה. אלה מקומות שמעניינים אותי מאוד כזר. הערים הישראליות שנמצאות מחוץ למרכז שונות מאוד ממה שרואים בארה"ב והאתגרים התכנוניים האדריכלים הם שונים. על אף ששמעתי דברים רעים לגביהן, מצאתי אותן מעניינות. כאדריכל, ברור שתמיד אפשר למצוא פתרונות טובים יותר, אבל אפשר ללמוד מהן הרבה".



מגדלים בפארק



קליסקי סבור שבישראל נעשה שימוש רב במודל תכנון שהוא מכנה "towers in a park" - מגדלים בפארק. מודל זה נשען על המסורת של התנועה המודרניסטית, שגרסה כי תכנון מגורים במרכז של שטח ירוק משפר את העיר. בפועל, במקומות רבים בעולם, התגלתה התפישה הזו כמוטעית. "זה מעניין מאוד שבישראל, בגלל מסורת התכנון המודרנית, עדיין רואים את המודל הזה בפעולה. בארה"ב היתה תקופה, אחרי מלחמת העולם השנייה, שראינו את אותם רעיונות ממומשים, אבל התקופה הזו כבר חלפה. זה מעניין כי מבחינתי אני רואה את ההבטחה בתכנון הזה, אבל במקביל אני רואה את ההבטחה שלא מתקיימת".



קליסקי מסביר שהסביבה שיוצרים "מגדלים בפארק" אינה תוצר של רעיון או תכנון, אלא פשוט שאריות שטח מסביב לבינוי. "צריך הרבה יותר מאמץ אדריכלי וניהולי כדי לגרום לזה לעבוד, ולכן המודל הזה לא מצליח בהרבה מקומות. אני לא בטוח שזה הפתרון הטוב ביותר בדרך לעירוניות עשירה ומוצלחת".



ואולם קליסקי מאמין שהתכנון העירוני בישראל יתבגר. "נכון שאם יוצאים מתל אביב וממרכז ירושלים נראה שהמגדלים בפארק הם הפיתרון היחיד, כאילו יש כבר חותמת גומי של המודל הזה. אבל לכן יהיה מאוד כיף לגשת לקופסת החותמות הזו ולהכניס אליה עוד כמה סוגים של פתרונות".



קליסקי מדבר הרבה על שיתוף הציבור ככלי ליצירת מרחב עירוני מוצלח. "ההחלטות העירוניות הטובות ביותר הן תוצר של אלפי רעיונות, קולות והחלטות קטנות שמתרכזות ביחד. כך נוצרת חיוניות עירונית. כאשר רוצים שהערים יהיו חיות וחיוניות, צריך לשלב יותר אנשים בתהליך התכנון. זה לוקח יותר זמן, התהליך קשה ומורכב יותר וצריך לפתח יותר כלים להתמודדות. אבל התוצר הסופי יהיה עיר מוצלחת יותר, ובעיקר עם תחושה עירונית טובה יותר".



בעת שהותו בישראל התארח קליסקי במלון ליד כיכר דיזינגוף בתל אביב, וכשהוא נשאל לגבי פתרון לכיכר שעומדת כבר שנים במרכזם של ויכוחים אדריכליים ותכנוניים, הוא מסייג את תשובתו. "אני מאמין שהפתרון המתאים והנכון ביותר למקום הזה יגיע משיחה עם כמה שיותר אנשים, כאלה שמבלים כאן, בעלי תפקידים, בעלי אינטרסים וגם אזרחים שמתעניינים. על סמך השיחות הללו צריך לבנות כמה אלטרנטיבות ולמצוא את זו המתאימה ביותר ברגע הזה בזמן".



כשקצת מתעקשים, מודה קליסקי שלדעתו צריך להוריד את הכיכר וליצור חלל עירוני עם רצפה, כשהבתים הסובבים משמשים קירות. "אי אפשר לפתור את בעיות התחבורה, ולכן למה לנסות? בעולם אידיאלי הייתי מנסה להוריד את הכיכר במינימום פגיעה בסביבה. חשוב לזכור שיש כאן הרבה אנשים שיושבים ומבלים וצריך לשמוע אותם. מבחינת התחבורה, ברמה מסוימת הכיכר עושה את העבודה - הרי היא מעבירה את הולכי הרגל מעל לכביש בדרך נוחה יחסית. לכן אני נזהר מאוד מלשפוט ולהציע פתרון".