הידיעה באתר החדשות הטכנולוגי cnet שפורסמה בשבוע שעבר הפתיעה רבים. פיתוח טכנולוגי ישראלי חדש מאפשר לצופים לשנות את סרט הקולנוע שבו הם צופים. כלומר, מאפשר להם בצורה אינטראקטיבית לבחור קווי עלילה וסופים אחרים לסרט.
מי שעומד מאחורי הטכנולוגיה האינטראקטיבית החדשה הוא פרופ' ניצן בן שאול, פרופסור בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, שעיקר עיסוקו במשך שנים נגע להשפעת תהליכי המיחשוב על עולם הקולנוע. בן שאול וצוות סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב פיתחו, לטענתו, את הסרט האינטראקטיבי באורך מלא הראשון בעולם - "מערבולת" (turbulence). את הסרט פיתח באמצעות תוכנת עריכה בשם insplit, אשר מאפשרת ליצור סרטים אינטראקטיביים הניתנים לבחירה מצד הצופים. באתר cnet מציינים למשל שגולשים יוכלו לצפות בסרט במחשב ולהחליט האם הדמות תשלח sms שונה. אם זה קצת מזכיר לכם פיתוח ישראלי אחר, של אינטרלוד (interlude), של היזם יוני בלוך, אתם לא טועים.
בשיחה עם themarker מודה בן שאול כי הפיתוח שלו אמנם מזכיר את הפיתוח של אינטרלוד, אבל לטענתו הוא הרבה יותר טוב ממנו. תזכורת קצרה לאלה שלא מכירים את הסטארט-אפ של יוני בלוך (הזמר).
אינטרלוד פיתחה פלטפורמה המאפשרת להפוך פרסומות, סרטוני רשת, סדרות וידיאו אינטרנטיות ומשחקי מחשב לקטעי וידיאו אינטראקטיביים. הגולשים יכולים להשפיע בלחיצת עכבר מה תהיה תוצאת הגיבורים בסרטונים. בחודש אוקטובר חשף הזמר והמלחין אנדי גראמר את הקליפ keep your head up שעשה שימוש בטכנולוגי של אינטרלוד. הקליפ של אנדי גראמר הוא שיר פופ קצבי, נותן לצופים בו לבחור אפשרויות שונות. למשל בתחילת הקליפ יכולים הגולשים לבחור האם גראמר יתנגש במובילים או ייזרק לפח אשפה ענק על ידי שלושה אופנוענים. בנקודה אחרת בקליפ יכולים הגולשים לבחור האם גראמר יעלה לקומה 2, 3 או 4 במעלית. בסיום הקליפ ניתן לבחור האם רוצים שגראמר ישיר לבד או בלהקה והאם כל הניצבים והלהקה המשתתפים בקליפ ישכבו על הרצפה.
בחזרה לבן שאול. "רשמנו פטנט ייחודי על הטכנולוגיה האינטראקטיבית עוד לפני יוני בלוך", מגיב בן שאול לשאלה האם הפיתוח שלו בעצם מחקה את זה של הזמר המפורסם.
בן שאול אומר שהרעיון לסרט האינטראקטיבי נולד לפני שנים רבות. "מזה שנים אני מעביר סמינר שעוסק באסטטיקה של הדמייה דיגיטלית. סמינר שעוסק בהשפעות תהליכי מיחשוב על יצירה בקולנוע ובטלוויזיה. מדובר בסמינר שעוסק בכל ההשפעות הטכנולוגיות על הקולנוע והטלוויזיה. עניין אותי במשך שנים להבין מדוע סרטים לא הופכים להיות אינטראקטיביים. היו ניסיונות עוד משנות ה-60' לעשות סרטים אינטראקביים. היה למשל ניסיון של במאי בשנות ה-60' לעצור את הסרט ולתת לקהל לבחור, ואז להריץ את הקטע המתאים. בשנת 2008 פירסמתי ספר בשם hyper-narrative interactive cinema: problems and solutions שהיה קשור למחקר בנושא. בספר חקרתי והגעתי למסקנות מדוע סרטים לא הפכו לאינטראקטיביים. זה קרה בגלל כמה פרדיגמות. אחת מהן היא פרדיגמת המשחקים. היו ניסיונות לקחת משחקי וידאו אינטראקטיביים ולהלביש אותם על עולם הקולנוע. אבל בגלל שסרט דרמה שונה ממשחק מחשב - הניסיון נכשל. במשחקי וידיאו המטרה היא לצבור נקודות בעוד בסרט דרמה, המטרה של הצופה היא לגמרי אחרת.
"ההנחה היתה שאם למחשב יש פוטנציאל לבצע את האינטראקביות אזי כדאי לנסות זאת גם בקולנוע. אבל צופה בסרט דרמה לא עושה זאת מאותם טעמים כמו שחקן משחק וידיאו. בעוד במשחק מחשב הגיימר מזדהה עם הדמות במשחק. היא מייצגת אותו. בקולנוע היחס לגיבורים הוא של אמפתיה, לא של הזדהות. האוואטר הוא לא אתה. מתוך זה צמח המודל שפיתחתי שהוביל לפיתוח התוכנה ליצירת סרטים אינטראקטיביים. הרעיון שלי הוא כזה - אתה לא רוצה שהצופה שלך יתערב סתם כך. אתה רוצה שהוא יתערב בסרט כי הוא הגיע למצב שהוא מאוד רוצה להתערב. במצב שבו הצופה היה מת להגיד לגיבור: 'תיזהר'. בנוסף חשוב שהבחירה של הצופה בסרט תתבצע בצורה זורמת (seamless, מונח שגם יוני בלוך עובד לפיו בסטארט אפ שלו). אסור לעצור את סרט הקולנוע. צריכה להיות זרימה. שהבחירה תתבצע בנקודות מסוימות".
בן שאול אומר שבינתיים הוא רשם פטנט על המוצר. הוא מאמין שהפיתוח שלו מורכב יותר מזה של אינטרלוד. "תוכנת העורך שלנו מורכבת יותר. היא מאפשרת בחירות יותר מורכבות". מאחורי הפיתוח עומדים בן שאול לצד אודי בן אריה, נועם קנולר וגיא אבניון. "זה התחיל במסגרת עבודה באוניברסיטת תל אביב. הגשתי הצעה לוועדת המדע והטכנולוגיה של קרן רמות (חברת מסחור פטנטים של אוניברסיטת תל אביב, ג.ג). הם מימנו לנו את הפקת הפיילוט, כדי שנוכל להראות היתכנות. הפקנו את הסרט מערבולת. סרט אינטראקטיבי באורך מלא".
לדברי בן שאול הפיתוח שלו לא אמור להציע לצופים בחירות מרובות מדי במהלך הצפייה. "זה חייב להתבצע ברצף נסיבתי מסוים. אין טעם להראות כל מיני אפשרויות סתם. צריך שיהיה היגיון בסיפור ובפיצול שלו. זה קצת מזכיר את הסרט 'דלתות מסתובבות' או 'ראן לולה ראן', שני סרטים שנתנו לי השראה". לדברי בן שאול הפקת סרטון שכזה אינה יקרה מדי. "נכון שהתפצלויות מובילות בעצם לשני סרטים שונים, אבל יש זיקה. עלויות ההפקה לא כל כך גדולות. בנוסף מגבילים את מספר האופציות שאפשר ליצור. היום כשמכינים סרט קולנוע ישנן סצינות רבות שנופלות בחדר עריכה. אפשר להשתמש בהן ליצירת אפשרויות נוספות בסרט. ליצור כמה קווי עלילה וכמה סופים".
ישראלי פיתח טכנולוגיה המאפשרת לצופים לבחור את העלילה בסרטים
גיא גרימלנד
17.12.2010 / 14:00