מניות דיווידנדים: הלהיט של 2011?

>> שוקי המניות בעולם נהנים בחודשים האחרונים ממגמת עלייה עקבית למדי. אמנם נתוני הצמיחה של כלכלות המערב עדיין אינם טובים מספיק, והררי הגירעונות עודם מעיקים על התקציבים הממשלתיים, אך היעדר אלטרנטיבות בשוק האג"ח דוחף כנראה עוד ועוד משקיעים לנסות להשיג את התשואה בשוק המניות.



עבור משקיעים שמוכנים להתאזר בסבלנות ולספוג מדי פעם תקופות של ירידה, שוק המניות מציע כיום כמה אלטרנטיבות מעניינות. במיוחד אמורים הדברים בחברות שמחלקות דיווידנדים נדיבים.

מי שבוחר באסטרטגיית ההשקעה ששמה דגש על חברות המצטיינות בחלוקת דיווידנדים למשקיעים בהן, מקבל מבחר גדול של מניות המציגות תשואות דיווידנד של 3%-6% בשנה. אלה תשואות שעד לא מכבר אפשר היה רק לחלום עליהן. בעולם ההשקעות יש הסבורים כי 2011 תהיה השנה שבה היקף ההשקעה במניות המחלקות דיווידנדים יתעצם. מדוע? הנה כמה סיבות טובות שכך אכן יקרה:



? הריביות האפסיות ומחירי האג"ח הגבוהים.



? יצירת הערך השוטפת.



? הסולידיות היחסית.



? האפקט הפסיכולוגי.



? החשש מאינפלציה.



? החשש מהעלאות ריבית.



? חלוקת הדיווידנד מכריחה את החברות להתייעל.



1. הריביות האפסיות ומחירי האג"ח הגבוהים



למרות עליית התשואות שנרשמה בשוק האג"ח בשבועות האחרונים, רמת התשואות הכללית עדיין נמוכה מאוד מהממוצע ההיסטורי הרב-שנתי. חברות רבות בארה"ב עדיין מגייסות חוב לטווח בינוני בריביות של 2%-3% בשנה, ובקושי משאירות למשקיעים רווח ריאלי לאחר האינפלציה החזויה. בישראל המצב דומה.



בסביבת ריביות כה נמוכה, תשואות דיווידנד שנתיות של 3% ויותר מתחילות לקרוץ למשקיעים רבים. מובן שחשוב לזכור כי דיווידנדים מייצגים רק חלק מהתשואה של המניות, ומחירי המניות עצמם תנודתיים ויכולים גם לרדת. לכן השוואה בין מניות לאג"ח לעולם לא תהיה מלאה, מאחר שרמת הסיכון של שני הנכסים שונה.



עם זאת, כשבוחנים טווח מעט רחוק יותר, למניות מחלקות דיווידנד יתרון מהותי על אג"ח: הדיווידנדים יכולים (וצריכים) לעלות עם השנים. לעומת זאת, התשואות של אג"ח שנקנות כיום כבר ידועות - הן נמוכות, ויישארו כאלה זמן רב. לכן, מי שמסתכל קצת רחוק יותר מעדיף כיום לתת הזדמנות למניות מחלקות דיווידנד, שמציעות לא פעם יחס סיכון-סיכוי עדיף על פני האג"ח של אותן חברות.



2. יצירת הערך השוטפת



השקעה בחברות המחלקות דיווידנד ניזונה מהדבר החשוב ביותר בשוק המניות, שנקרא בפשטות "יצירת ערך". מחקרים מראים שכ-40% מהערך שנותר למשקיעים מתקבל באמצעות הדיווידנדים שהם מקבלים. זאת בהנחה שאותם דיווידנדים מושקעים בשוק מחדש. 60% הנותרים מתקבלים מהעלייה במחירי המניות. הדבר היפה בדיווידנדים הוא שהם עולים עם הזמן, בהתאם לרווחיות החברות. זהו מנוע חזק ליצירת ערך למשקיע.



ניקח לדוגמה את מניית קוקה קולה. ב-20 השנה האחרונות צמח הדיווידנד ששילמה המניה של ענקית המשקאות מ-20 סנט ב-1990 ל-1.76 דולרים ב-2010 - גידול של פי תשעה כמעט. ב-1990 נסחרה מניית קוקה קולה בכ-10 דולרים. משקיע שרכש את המניה ב-1990 קיבל לאורך השנים כ-15 דולר באמצעות הדיווידנדים בלבד. כלומר, הדיווידנדים לבדם החזירו לו את מלוא ההשקעה בפחות מ-20 שנה.



כמובן, גם מחיר המניה עלה, משום שיכולת ייצור הרווחים של קוקה קולה הכפילה את עצמה. כיום נסחרת המניה בכ-65 דולר. הרווח הנומינלי המצטבר של המשקיע - בדיווידנדים ובעליית הערך של המניה - הוא לפחות פי שמונה על ההשקעה.



3. הסולידיות היחסית



מי שמרכז את תיק המניות בחברות בעלות מדיניות ברורה של דיווידנדים, למעשה מבצע סינון מקדמי. הוא מכוון עצמו מראש לחברות שנהנות מרווחים יציבים יחסית ויכולות לעמוד במהמורות הכלכלה.



נכון, לעתים יש הפתעות. חברות לא מעטות נאלצו לקצץ בדיווידנדים שהן מחלקות בעקבות המשבר הפיננסי והפגיעה הקשה ברווחיותן. הבולטות שבהן היו חברות מהמגזר הפיננסי, שחלקן הפסיקו לחלק דיווידנדים לחלוטין. הן בהחלט לא היו היחידות. ועדיין, שיעור הירידה של הדיווידנדים היה נמוך בהרבה משיעור הירידה שרשמו המניות עצמן.



חברות שבהן המשבר לא היכה חזק כל כך - כמו במגזרי התרופות, המזון, האנרגיה והתקשורת - המשיכו לחלק דיווידנדים גבוהים לאורך כל השנתיים האחרונות. חלקן אף העלו את הדיווידנד כדי לפצות את בעלי המניות על הירידה במחירן. מכיוון שמרבית החברות בעולם ניצלו את המשבר האחרון כדי לקצץ בהוצאות ולהתייעל, הפריון שלהן ויכולת ייצור הרווחים גדלה. כתוצאה מכל אלה, חברות בתחומים שפחות רגישים לתנודות הכלכלה נהפכו לרווחיות יותר, ומחיר מנייתן תיקן את הירידה שהתרחשה במהלך המשבר בקצב מהיר יחסית.



מי שחושש ממשבר נוסף בשווקים, עשוי אפוא למצוא יתרון דווקא בחברות הרווחיות מהתחומים המסורתיים, או מתחומים שנחשבים לדפנסיביים. העובדה שזה עתה צלחו משבר חמור וגילו חוסן מוסיפה נדבך של ביטחון בהשקעה בהן.



4. האפקט הפסיכולוגי



אחת המשימות הקשות של משקיע היא להמשיך להחזיק במניות בתקופה של תיקון משמעותי בשוק, או כשמתרחש משבר עמוק. משקיעים רבים נוטים להיבהל בתקופות כאלה - הם נפטרים מהמניות ומקבעים לעצמם הפסד שלא יוכלו להשיב.



השקעה במניות מחלקות דיווידנד יכולה לשפר את ההתמודדות הפסיכולוגית עם משבר. למשל, משקיע שמחליט לקנות את מניית ג'ונסון אנד ג'ונסון, שנסחרת כיום בתשואת דיווידנד של 3.5% בשנה; או שהוא קונה את יצרנית מוצרי הצריכה קימברלי קלארק (תשואת דיווידנד של 4.3%), או את חברת התרופות אבוט לבוראטוריז (3.8%). אלה הן חברות המשתייכות לקבוצה נבחרת של חברות שמאחוריהן יותר מ-25 שנים רצופות של הגדלת דיווידנדים.



משקיע כזה יכול להתייחס למניות כאל יצרניות המזומנים שלו. גם אם יהיו משברים בשוק, לאורך זמן הן ימשיכו לשלם לו מזומן מדי רבעון. גם אם השוק יבצע פנייה חדה ומחירי המניות יירדו ב-20%-30%, רוב הסיכויים שהדיווידנדים יימשכו כסדרם, וכנראה אף יגדלו.



כשהלך המחשבה הוא כזה, קל יותר למשקיע לדבוק במניותיו מבלי למכור אותן. אולי הוא אף יבצע מהלך אמיץ שמשתלם לעתים קרובות, וירכוש במהלך המשבר הבא מניות דיווידנד נוספות במחיר מופחת.



5. החשש מאינפלציה



הריבית הנמוכה ששוררת כבר זמן רב בשוק והצפת השווקים באשראי ממשלתי זול מעלות חשש טבעי, שמא עם תום המשבר הכלכלי תתעורר מיד בעיה חדשה - אינפלציה גבוהה. זהו חשש שניזון בין היתר מהגירעונות הממשלתיים הגבוהים שהממשלות ייאלצו לסגור בשלב כלשהו. אינפלציה היא אחת הדרכים של ממשלות לשחוק את החוב שלהן.



כל עוד האינפלציה אינה יוצאת משליטה ונהפכת להיפר-אינפלציה, מניות נחשבות לנכס שיכול להגן מפני עליית מחירים ושחיקת כוח הקנייה של הכסף. חברות כמו מקדונלד'ס, קוקה קולה וקימברלי קלארק יעלו את מחירי מוצריהן ויקבלו פיצוי על העלייה במחיר של חומרי הגלם. התהליך האינפלציוני אמור לאפשר לרווחיהן לגדול מעבר לעליית האינפלציה. תהליך דומה יירשם בקרב חברות ישראליות כמו שופרסל, פז ופרטנר, שייאלצו להתמודד עם לחצים אינפלציוניים בישראל.



6. החשש מהעלאות ריבית



שוק האג"ח עלה מאוד בשנתיים האחרונות ונהפך לרגיש מאין כמותו להעלאות ריבית ממשלתיות. קשה לדעת מתי יחל התהליך הזה, אך ככל שעובר הזמן נראה שתחילת העלאות הריבית מתקרבת. השווקים מתחילים להריח את זה.



העלאות ריבית, וגם הציפייה להן, פוגעות בדרך כלל במחירי האג"ח, במיוחד כשאלה מתומחרות כך שהן כמעט לא מותירות תשואה. במניות הסיפור שונה. שוק המניות עשוי לראות בהעלאות הריבית סימן להתאוששות כלכלית. לכן, אין הכרח שהוא ייפגע באופן משמעותי מהעלאות הריבית. סביר יותר שהוא דווקא ייצא נשכר מכך. זהו כמובן לא יתרון ייחודי דווקא למניות המחלקות דיווידנדים, אבל זו סיבה נוספת להעדיף אותן כיום על פני אג"ח, שמהלך העליות בהן מוצה.



7. זה מכריח חברות להתייעל



התיאוריה המימונית גורסת כי חלוקת דיווידנד לא באמת אמורה להשפיע על המשקיע. לפי התיאוריה, אין זה משנה אם חברה מחלקת דיווידנדים או שהיא צוברת את הרווחים בכיסה לחלוקה עתידית. כל עוד היא מרוויחה לאורך זמן, ערכה ומחירה יעלו, ומשקיע שמעוניין במזומנים מהשקעתו יכול פשוט למכור מניות.



ואולם במציאות הדברים שונים. חברות שאינן מחלקות דיווידנדים ומחזיקות את המזומנים אצלן נוטות לא פעם להרפתקאות מיותרות. ציבור המשקיעים מצפה מהמנהלים להשתמש במזומן כדי להגדיל את הרווחים ודוחק בהם לבצע השקעות, או לחלק את הכסף למשקיעים. הלחץ להשתמש בכסף גורם למנהלים רבים לבצע השקעות מיותרות. לחלופין, הם עלולים להתפתות להגדיל הוצאות פנימיות שלא לצורך, או לרכוש חברות אחרות, כדי להראות "אקשן".



יש, כמובן, חברות שזקוקות למזומנים שהן מייצרות כדי לממש את פוטנציאל הצמיחה שלהן, אבל רבות אחרות שיכולות לחלק דיווידנדים צריכות לעשות כן. הן צריכות לשרת את בעלי המניות ולשתף אותם ברווחים, כי זו תכליתה של חברה עסקית. בסופו של דבר, חלוקת דיווידנד מחייבת את המנהלים להתייחס למגבלות תקציביות ולתפעל את החברה ביעילות מירבית.



-



היפר-אינפלציה



אינפלציה בשיעורים חריגים. מתחילה ב-10% בשנה, ובמקרים קיצוניים עשויה לזנק לאלפי אחוזים בשנה



איך מוצאים את מניות הדיווידנדים המצטיינות



>> הדרך הפשוטה והקלה ביותר לאתר מניות דיווידנדים טובות היא להשקיע בתעודות סל ישראליות או זרות (etf) שעוקבות אחר מדדי דיווידנדים שונים.



בארה"ב יש תעודות כמו sdy, שעוקבת אחר מדד מניות עם תשואת דיווידנד גבוהה של סטנדרד אנד פורס (s&p), או pid, שעוקבת אחר מדד דומה שעוקב אחר מניות בינלאומיות. בישראל ישנם מדד תל דיב 20 ותעודות הסל שעוקבות אחריו.



עם זאת, מדדים של תשואת דיווידנד כוללים לא פעם מניות בעייתיות. אלה מניות שתשואת הדיווידנד הגבוהה שלהן זמנית, בעקבות משבר שהפחית את מחיר המניה. בפועל, אלה חברות שנמצאות בתהליך דעיכה ועלולות לקצץ את הדיווידנד בתוך זמן קצר. דרך נוספת, לא פחות טובה אולי, היא לרכוש מניות כאלה באופן עצמאי. רצוי לרכוש אותן בפיזור רחב ככל האפשר.



אבל היכן מוצאים מניות שמצטיינות בחלוקת דיווידנדים עקבית? אחת הדרכים הטובות להתחיל בחיפוש היא לבדוק את קבוצת המניות הקרויה dividend aristocrats, שמפרסמת סוכנות המידע והמחקר s&p. קבוצת מניות זו מונה כ-40 חברות ממדד 500 s&p שעומדות בקריטריון נוקשה ביותר: הן הגדילו את הדיווידנד כל שנה זה 25 שנה לפחות.



קבוצת האריסטוקרטס של s&p היא למעשה מדד נפרד, אך קשה להשקיע בו. אין כיום בנמצא תעודת סל שעוקבת אחריו. חלק מהמניות במדד מצויות אמנם בקרן הסל sdy, שעוקבת אחר מדד של מניות עם תשואת דיווידנד גבוהה, אבל המתאם בין הקרן למדד האריסטוקרטס רחוק מלהיות מלא.



הדרך המועדפת להשקיע במניות אריסטוקרטיית הדיווידנד היא השקעה מפוזרת במניות עצמן. פירוט הרשימה נמצא באתר של s&p. עם המניות הבולטות בקבוצה זו נמנות כיום ג'ונסון אנד ג'ונסון (תשואת דיווידנד של 3.5%), קימברלי קלארק (4.3%), קוקה קולה (2.8%), פפסיקו (3%), וול מארט (2.2%), מקדונלד'ס (3.1%), פרוקטר אנד גמבל (3.1%), 3m (2.4%), אקסון מוביל (2.5%), מקגרו היל (2.6%), אבוט לבוראטוריז (3.8%) ואיליי לילי (5.8%).