מה הפוטנציאל של חיים מחוץ לכדור הארץ?

נכון להיום, לא התגלו הוכחות לחיים בחלל. לפני שנתיים התגלו מי קרח במאדים, וכן הרכב אדמה המסוגלת לקיים חיים, אך לא עדויות לקיום חיים כאלה בעבר או בהווה. על אחד מירחיו של שבתאי נמצאה עדות כימית שיכולה להוות עדות לקיום חיים. באשר לחיים אנושיים על פני פלנטות אחרות - הרעיון ממשיך ללכוד את הדמיון האנושי, אפילו אם מימושו נראה עדיין רחוק. ב-2006 הכריז הפיסיקאי הנודע סטיבן הוקינג בראיון ל-bbc, כי בני האדם חייבים למצוא דרך ליישב פלנטות אחרות במערכת השמש - אחרת נושמד על ידי אסטרואיד ענקי או במלחמה גרעינית. שנה לפני כן הכריז אדמיניסטרטור של נאס"א שהתיישבות בחלל היא מטרתה האמיתית של הטיסות מחוץ לכדור הארץ.



פרט להישרדות, יש עוד כמה סיבות להתיישב בחלל: למשל, לעשות כסף דרך מסחור החלל - כריית אסטרואידים, ייצור בחלל, לווייני אנרגיה סולרית ותיירות. לפחות בסעיף האחרון יש התקדמות: המיליונר שעומד מאחורי וירג'ין, ריצ'ארד ברנסון, חנך השנה נמל חלל חדש במדינת ניו מקסיקו, שמטרתו להטיס תיירים לחלל. מאמצים דומים נעשים מצד אלון מסק מפייפאל וג'ף בזוס מאמזון.



באשר להתיישבות - כרגע המועמדים החמים הם הירח, שעליו נמצאו מים, מתכות וסיליקון, ומאדים; או לחלופין - תחנות התיישבות במסלול סביב כדור הארץ. נאס"א מפתחת תחנת חלל שאמורה לספק נוכחות אנושית קבועה על הירח. התיישבות אנושית בחלל תזדקק למים, לחמצן, לתקשורת, לחומרי בנייה, לאנרגיה, לכוח משיכה מדומה ולהגנה מפני קרינה. שיגור חומרים מכדור הארץ יהיה מבצע מסובך, ארוך ויקר, ולכן יצטרכו להימצא פתרונות חלופיים. אם זה יצליח, ואם אכן לא יתגלו עד אז חיים על הירח או המאדים - זו תהיה הפעם הראשונה מזה זמן רב שבני אדם כובשים שטח חדש, מבלי לנשל ממנו אוכלוסיה קיימת.



ביקורת גבולות: מתי תהליכים סביבתיים נהפכים לבלתי הפיכים?



פרופ' קווין נון, מהמחלקה למדעי סביבה יישומיים באוניברסיטת שטוקהולם והמכון לעמידות סביבתית בשטוקהולם, רוצה שתחשבו מחדש על כדור הארץ. נון, יחד עם 20 חוקרים מתריסר מדינות, שותף בפרויקט "גבולות פלנטריים" (planetary boundaries), שמבקש לגרום לנו להבין שבכל הנוגע לתהליכים סביבתיים גלובליים - דחיפה קטנה מספיקה כדי להפוך פלנטה ירוקה למדבר.



צוות המדענים של הפרויקט סימן תשעה גבולות מספריים למגמות סביבתיות מתמשכות, כגון שינוי אקלים, רמת האוזון בסטרטוספירה, שינוי בשימושי אדמה, שימוש במים מתוקים, הפיכת מי אוקיאנוס לחומצה וזיהום הביוספירה והאוקיאנוסים על ידי חנקן וזרחן. מטרת הגבולות היא לאתר את הנקודה שבה נהפכים תהליכים סביבתיים לבלתי הפיכים.



כדוגמה מציג נון את מדבר סהרה, שלפני 9,000 שנה היה אזור ירוק ופורח, עם עצים, חיות גדולות ואנשים שרדפו אחריהן. "האנרגיה מהשמש השתנתה לאט ובהדרגה, ואז פתאום, לפני 6,000 שנה בערך, הסהרה נהפכה מאזור ירוק למדבר. גורם נוסף - אנחנו לא בטוחים מה - פעל להגברת השפעתה של השמש, כמו מיקרופון שמגביר את הקול. שינוי קטן בסביבה יכול להוביל לשינוי גדול מאוד".



הגבול לשחרור פחמן דו-חמצני לאטמוספירה, למשל, הוא 350 אלף חלקיקים למיליון. מעבר לכך נהפך תהליך המסת הקרחונים לבלתי הפיך. את הגבול הזה כבר עברנו, ושני גבולות נוספים - מגוון ביולוגי הוא אחד מהם: במקרה זה עוד לא בדיוק ברור מה יהיו ההשלכות הגלובליות של הצטמצמותו. מצד שני, את הפגיעה ברמת האוזון הצלחנו להוריד באמצעות מאמץ קולקטיבי - כך שנראה כי יש תקווה.



יוזמת הגבולות גררה שבחים וגם ביקורת, בעיקר בשל העובדה שהצבת גבולות מרמזת לכאורה ש"הכל בסדר" כל עוד לא מגיעים לנקודה הקריטית. נון מבקש להזכיר, כמובן, שמדובר בתהליך: המטרה היא להבטיח שלא נתייצב בפני עידן קרח או עידן מדבר חדש.



בני האדם התפתחו במהלך תקופה בעלת יציבות אקלימית יוצאת דופן, והאינטרס שלנו הוא לשמר את היציבות הזו ככל האפשר. "הרעיון הוא שאם נהיה מסוגלים לזהות את נקודות המעבר ולכמת אותן, להישאר בטווח הנכון, הסיכוי לחולל שינוי בלתי הפיך הוא קטן", מסכם נון.