>> הרבה רעש וצלצולים ליוו את החלטת הממשלה אתמול לאשר את החוק האברכים. אחרי הפגנות סטודנטים סוערות והצהרות חד-משמעיות של פוליטיקאים, החליטה הממשלה להגביל את קצבת הבטחת ההכנסה לאברכים למשך חמש שנים בלבד, ולאחר ארבע שנים היא תקוצץ ל-75%.
ואולם גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודה כי "ההסדר עם האברכים אינו מושלם, אבל זה המקסימום שניתן להשיג". וכשראש הממשלה אינו חושש להצהיר בריש גלי כי המדיניות שלו "אינה מושלמת", כנראה שהיא גרועה הרבה יותר.
אם להיות כנים יותר, בהחלטה שהתקבלה אתמול אין שום בשורה, אין פריצת דרך, אין חשיבה לטווח רחוק, אין הבנה אמיתית של השטח ואין אפילו ביטחון שההחלטה הזאת תיושם. ההחלטה הזאת היא לא יותר מעוד מהלך במשחק הפוליטי-תקשורתי. היא נוגעת לתקציב נמוך יחסית של כ-130 מיליון שקל המופנה לאברכים, בעוד הסיפור של תקציבי הישיבות הוא שונה לגמרי.
1. הרוב המכריע של האברכים אפילו לא הוזכר בהחלטה הממשלתית מאתמול. בישראל יש כיום כ-72 אלף אברכים - בני 18-70, נשואים שתורתם אומנותם - מהם רק 11 אלף זכאים להבטחת הכנסה. לפי הקריטריונים של משרד החינוך, כדי להיות זכאי להבטחת הכנסה משפחת האברך כולה לא יכולה להכניס יותר מ-1,200 שקל בחודש (כולל משכורת האשה). בנוסף, מדובר באברכים עם שלושה ילדים לפחות, שאינם מחזיקים ברכב ואינם מקבלים כל קצבה אחרת. חלק הארי של האברכים לא נכלל בקטגוריה הזו.
ההחלטה גם אינה מתייחסת ל-30 אלף בחורי הישיבות בגילי העבודה שאינם נשואים. במלים אחרות, הפסקת הקצבה או קיצוצה לאחר ארבע-חמש שנים רלוונטית רק ל-10% מכלל האברכים ובחורי הישיבות.
2. גם בקהילה החרדית מודים כי חלק ניכר מה-10% האלה הם חסרי השכלה, בעלי מסוגלות תעסוקתית נמוכה ומתגוררים גם כך בעיקר באזורי פריפריה מוכי אבטלה. לכן, לא בטוח שמשם יצמח השינוי - האברכים האלה לא יוכלו להשתלב בקלות בשוק העבודה גם אם הקצבה שלהם תיעלם. הם פשוט ייכנסו לתוך מעגל הנזקקים הכללי, ושם מחיר שירותי הרווחה שיופנו אליהם עלול להיות גבוה יותר.
3. המאסה העיקרית של הכסף שמוזרם לישיבות אינה נכללת תחת סעיף הבטחת הכנסה לאברכים, אלא בתקצוב ישיר של המדינה לישיבות ולאברכי הכוללים. כל בחור ישיבה זכאי לקבל מהמדינה כ-470 שקל בחודש (שמועברים למוסד הלימודים למימון ההוצאות), ואברך מקבל לחשבון הבנק שלו כ-870 שקל בחודש. ביחד, תקציבים אלה מגיעים ל-900 מיליון שקל בשנה. אבל על זה אף אחד לא חשב, בזה אף אחד לא נגע.
4. בנוסף, עם כל הכבוד לתקציבים הממשלתיים, חלק גדול מהכסף שמשאיר את החרדים בישיבות ובכוללים מגיע מתרומות - נדבנים מישראל ומחו"ל מזרימים מדי שנה מאות מיליוני דולרים לאחזקת האברכים ובחורי הישיבות. סכום התרומות אמנם קוצץ משמעותית מאז המשבר הכלכלי, אבל כשיש כסף גדול כל כך שנותן תמריץ שלילי, הממשלה חייבת לתת פייט וליצור תמריץ חיובי לצאת לשוק התעסוקה - ואת זה כמעט שלא ראינו.
נתניהו ניסה אתמול להיחלץ שוב מפלונטר פוליטי, ולהשקיט את דעת הקהל באמצעות תרגיל חסר משמעות. ואולם הבעיות האמיתיות של שוק התעסוקה והכלכלה הישראלית, כמו הסוגיות של שוויון ונשיאה בנטל, אפילו לא נידונו בוועדה המיוחדת שהוקמה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, איל גבאי.
אם וכאשר תרצה הממשלה להגיע לפתרון ארוך טווח בסוגיית שילוב החרדים, היא תגיע לממצאים אחרים לגמרי. היא תצטרך בעיקר לבחון את המודלים שכבר הוכתרו בהצלחה בשילוב החרדים - מסלולי הגיוס המגזריים של הנח"ל החרדי ושח"ר כחול, המוסדות להשכלה גבוהה שפתחו את שעריהם בשנים האחרונות לאלפי חרדים, מרכזי התעסוקה הגדולים של חברות מסחריות שהוקמו בריכוזים חרדיים ועוד פרויקטים וולונטריים רבים שנועדו להכשיר את החרדים לערוך היכרות עם העולם המודרני.
בשנים האחרונות הוכשרה הקרקע ליציאה במיזמים גדולים לשילוב חרדים. גם בקהילה החרדית - בעיקר לאחר הקיצוץ הדרמטי בקצבאות הילדים ב-2003 - כבר מבינים כי רק קבוצה מצומצמת יכולה וצריכה להיות בחוד החנית של ההשכלה התורנית, וכל השאר אמורים להשתלב בדרך זו או אחרת בשוק העבודה. אבל נכון להיום, עדיין לא נעשתה פריצת הדרך הגדולה.
מי שמנצח כיום על המהלך הם בעיקר גופים פרטיים - חברות עסקיות או נדבנים מחו"ל - או מיזמים מקומיים של מועצות מקומיות, כמו מודיעין עילית. אפילו משרד התמ"ת מפנה חלק ניכר מהתקציבים להכשרה מקצועית לחרדים באמצעות עמותות פרטיות.
בשלב זה, זו אולי הדרך היחידה להשיג מקסימום תוצאה - גוף ממשלתי לא תמיד יודע להתנהל נכון בסבך הרגיש של הקהילה החרדית. אבל לטווח הארוך, יש צורך בתוכנית רב מערכתית לפתרון הסוגיות הקשורות במגזר החרדי.
החלטה ממשלתית כמו זו שהתקבלה אתמול, שנובעת רק מלחצים פוליטיים, רק מרחיקה עוד יותר את הטיפול האמיתי בבעיה.
מי ישלם על הסדר "לא מושלם"
נתי טוקר
20.12.2010 / 7:06