>> כמי שכפאו השד ניגש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לטפל בשאלת החרדים בישראל. השד - בג"ץ - הוא זה שבכלל הכריח את ראש הממשלה לטפל בעניין, בגין שתי עתירות: אחת בעניין קצבת הבטחת הכנסה לחרדים ואחת בעניין חוק טל, המחייבות תשובה דחופה מצד המדינה - ולולא בג"ץ לא היה ראש הממשלה מטריח עצמו לדון בכך.
עובדה, בפני בג"ץ תלויה ועומדת עתירה חרדית שלישית. זוהי העתירה בנוגע לחיוב החרדים ללמד לימודי ליבה בבתי הספר שלהם. אלא שהעתירה השלישית אינה מחייבת עדיין תשובה דחופה. בג"ץ, ברשלנותו, שכח לצרף את העתירה השלישית לשתי הראשונות - וכך הוא העניק לראש הממשלה את התירוץ המושלם כדי להתחמק מלדון בכך. אם בג"ץ אינו מגלה אחריות לצרף יחדיו את כל הנושאים החרדיים הנדונים בפניו, מדוע שראש הממשלה יגלה אחריות שכזו?
אין ספק, לנתניהו לא אצה הדרך לגלות אחריות כלשהי בעניין החרדי. לו הוא היה מגלה אחריות כזו, הוא אולי היה חושב פעמיים לפני שהיה מכרסם ללא כל סיבה את הערך המלכד של "צבא העם". חוק טל, על כל הבעייתיות שבו, הותיר את הערך הזה על כנו - החרדים היו חייבים באישור מהצבא כדי להמשיך וללמוד, לצאת לשנת שירות אזרחי או לצאת לעבוד. אמנם בפועל החרדים לא שירתו בצבא, אבל לפחות הם נותרו מחויבים לשירות כזה בכך שהצבא המשיך לשלוט בגורלם.
עכשיו נתניהו מציע לנתק את הקשר הזה, וללא כל סיבה. נתניהו מציע כי מעתה יוכלו גברים חרדים לסיים את הרומן שלהם עם הצבא כבר בגיל 22 - כל גבר חרדי אב לילד בגיל 22 יוכל להוציא לצבא אצבע משולשת, לבחור לצאת לשנת שירות אזרחי, ובכך להיות פטור לעד מעולו של צבא. חובתם של כל אזרחי ישראל לשרת בצבא, אלא אם הצבא בחר לפטור אותם משירות, הפכה אצל הגברים החרדים בני 22 (שלא לדבר על הבנות החרדיות - הן בכלל פטורות לעד) לזכות.
הפטור בגיל 22 מחובת שירות הוא אינו רק פגיעה אנושה בערך של צבא העם, הוא גם בלתי יעיל בעליל. הפטור הזה חותר תחת היכולת של הצבא לגייס חרדים לשורותיו, במסגרת מסלולים מיוחדים להם, וזאת בניגוד גמור לרוח ההצעה שהעלה נתניהו בפני הממשלה. יתרה מכך, הפטור הזה היה בלתי נחוץ לחלוטין. מה היה קורה לו הבחירה לשחרר חרדים לשירות אזרחי היתה נשארת בידי הצבא - זה המצב כיום, ובפועל הצבא משחרר כמעט כל חרדי שמבקש לעבור לשירות אזרחי? מה היה קורה לו האופציה של חרדי להעדיף שירות אזרחי על פני שירות צבאי היתה נדחית לגיל 24 - כך שהשירות הצבאי היה מקבל יתרון של שנתיים בתחרות מול השירות האזרחי? אף אחת מההצעות האלה לא היתה פוגעת ביכולת ההשתלבות של החרדים בשוק העבודה בישראל, אבל היתה מסייעת לשמור ולו בקצת את הלכידות החברתית בישראל.
אין ספק, לנתניהו לא אצה הדרך לגלות אחריות כלשהי בעניין החרדי. לו היה מגלה אחריות, הוא לא היה נתלה כך בטעות של בג"ץ כדי להימנע מלדון בבעיות האמיתיות של הציבור החרדי - מערכת החינוך הבדלנית שלהם, ותקציבי הענק שהמדינה מעבירה למימון החינוך הבדלני, הלא ציוני, הלא דמוקרטי והלא משכיל שלהם.
לנתניהו היה נוח להידרש לטפל בקצבת הבטחת ההכנסה של החרדים - קצבה אותה מקבלים רק 10% מתלמידי הישיבות, בסכום של 127 מיליון שקל בשנה. היה לו פחות נוח להידרש לתקציבים האמיתיים שמקבלים החרדים - 1.1 מיליארד שקל תקציב תמיכה בישיבות, ועוד תקציב דומה שמועבר למערכת החינוך החרדית. שני התקציבים האלה, יותר מ-2 מיליארד שקל בשנה, הם הכסף הגדול המאפשר לחרדים לשמר את אורח החיים הלא פרודוקטיבי שלהם. רק כדי לסבר את האוזן, קצבת הבטחת הכנסה משלמת 1,040 שקל בחודש לאברכים עניים בלבד (11 אלף העניים ביותר). לעומת זאת, תקציב הישיבות מאפשר לישיבות לשלם מלגות של 1,500-2,000 שקל בחודש לכל 110 אלף תלמידי הישיבות בישראל.
בשני התקציבים כאחד, ישראל מתפקדת ככספומט בלבד. היא משלמת בלי לפקח, בלי להעמיד דרישות, בלי לקבוע תקרות תקציביות ובלי לקבל דבר בתמורה. הכסף זורם, והחיים החרדיים ממשיכים בשלהם. כל עוד הכסף ממשיך לזרום, קשה לצפות כי יחול שינוי משמעותי כלשהו באורח החיים החרדי - ולא חשוב עד כמה נגביל את קצבת הבטחת ההכנסה או נערוך שינויים מפתים במסלולי השירות בצה"ל.
נתניהו כמובן מבין ויודע את כל זאת. ב-2003, כאשר היה לצדו ראש ממשלה חזק ובעל אורך רוח כמו אריאל שרון, ידע נתניהו להוציא את הפיוז מהכספומט - באותה שנה הוא קיצץ מיידית גם בתקציב הישיבות וגם בקצבאות הילדים. התוצאה היתה התנעת התהליך של יציאת החרדים לעבודה. ב-2010, כאשר הוא כבר ראש הממשלה בעצמו, נתניהו אינו מגלה את אותו שאר רוח של קודמו - ומעדיף להמשיך את עבודת הכספומט כסדרה. מכך, לא תצא מהפכה.
כספומט ששמו מדינת ישראל
מירב ארלוזורוב
20.12.2010 / 7:06