הקרב המשפטי על מצלמות המהירות: המדינה טוענת לשיהוי בעתירה - העותרים טוענים להסתרת עובדות

הדיון המשפטי בעתירתם של העיתונאי רוני אהרונוביץ' ואיש ההיי-טק ארנון פלקוב נגד משרדי התחבורה וביטחון הפנים, בנושא מצלמות המהירות החדשות, נמשך. לאחרונה הוגשה תגובת המדינה לעתירה ותשובת העותרים לתגובה.



עיקר הטיעונים בתשובת המדינה הם טכניים. המדינה טועמת כי העתירה מוקדמת מצד אחד (הפנייה למדינה היתה רק כחודש לפני העתירה לבג"צ), אך גם הוגשה בשיהוי מבחינת הליך התכנון ופריסת המצלמות. עוד טוענת המדינה כי הצבת המצלמות מבוססת על המלצות ועדת שיינין, והן חלק ממדיניות הממשלה להפחתת מספר הנפגעים בתאונות דרכים. עוד נטען כי העתירה מבוססת בעיקר על פרסומים בעיתונות ולא על מסמכים רשמיים.



לכך משיבים העותרים בחריפות, בטענה כי המדינה מסתירה מידע מבית המשפט. בין הפעולות הנסתרות של משרדי התחבורה והמשרד לביטחון פנים מונים אהרונוביץ' ופלקוב את הסטת מצלמות המהירות לכבישים מסוכנים ("אדומים"), העלאת המהירות המותרת בכבישים מהירים ב-10 קמ"ש והעלאת מספר מצלמות הרמזור (המצלמות את החוצים באדום) על חשבון מצלמות המהירות. עם זאת, המצלמות עדיין ממוקמות מחוץ לערים. לטענתם, ההסתמכות של ישראל על ניסיונן של מדינות שונות באירופה היא בעייתית כי במדינות אלה גבוהה המהירות המותרת בעשרות אחוזים מהמהירות בישראל, ובבריטניה בוטל פרויקט המצלמות לחלוטין.



העותרים מבקשים מבג"צ שימנע את הפעלתן של המצלמות, ואם בוחרים להפעילן - ינפיקו דו"חות רק במהירות של 25 קמ"ש מעל המותר בחוק.



עוד מבקשים העותרים להציב מצלמות בעיר ולא בכבישים בינעירוניים וכן להעלות את מהירות הנסיעה ב-30%, בדומה לאירופה. מצלמות המהירות, לפי העתירה, לא משרתות את הבטיחות בדרכים כי עבירות מהירות אחראיות רק לחלק קטן מן התאונות.



"המהירות" נכתב בעתירה "הינה מיתוס שקרי המשמש קרדום לחפור בכיסו של האזרח במסווה של פיקוח מהירות, כאשר לשיאה מגיעה פעולה זו בפריסת מאות מצלמות מהירות דיגיטליות חדשות, נגדה יוצאת עתירה זו". אם מטרתה של האכיפה היא למנוע תאונות, כך נטען, יש להקים מצלמות רמזור רבות (לאכיפת מעבר באור אדום) ובערים, ולא בכבישי מהירים.



פריסתן של עשר המצלמות הראשונות בפרויקט, מתוך 200 מצלמות מתוכננות, צפויה להתחיל בשבועות הקרובים.