השימוש בליסינג עוד עלול לגבור

>> כ-300 אלף כלי רכב צמודים בליסינג ובבעלות תאגידים הנעים בכבישים, מהווים כ-12% ממצבת כלי הרכב הפרטיים בישראל. מתן רכב צמוד לעובד נחשב בעולם המערבי להטבה שוות ערך לשכר, החייבת במס. סכום ההטבה מיתוסף להכנסה החייבת במס של העובד ונקרא בשם שווי השימוש.

מדיניות המיסוי של רכב צמוד עברה תהפוכות עם השנים, וב-1 בינואר 2011 ייכנסו לתוקף תקנות המס החדשות בנושא שווי השימוש, שישפיעו על שתי השיטות הנהוגות כיום. הראשונה, השיטה הליניארית, חלה על כלי רכב צמודים שנרשמו לראשונה במשרד התחבורה החל ב-1 בינואר 2010, ובמסגרתה שווי השימוש יחושב לפי 2.5% ממחיר הרכב.



השנייה, שיטת קבוצות המחיר, חלה על כלי רכב צמודים שנרשמו לראשונה במשרד התחבורה לפני 1 בינואר 2010, ובמסגרתה יועלה בפעם האחרונה שווי השימוש בכל קבוצת מחיר, בהתאם למתווה ההדרגתי שבו הועלה שווי השימוש בכל שנה במהלך ארבע השנים מ-2008 ל-2011. יש לציין כי לגבי רוב סוגי כלי הרכב הצמודים לא יהיו פערים משמעותיים בערכו של שווי השימוש בשתי השיטות.



הערכות כלכליות ברוב מדינות העולם המערבי, כולל בישראל, הראו ששווי השימוש נמוך משמעותית מערכו הריאלי. יתר על כן, מימון השימוש ברכב הצמוד הכולל בדרך כלל דלק, ביטוח, רישוי ואחזקה, נעשה על ידי המעסיק ואינו מותנה לרוב במידת השימוש של העובד ברכב ובמטרתו. לכן, הסדר הרכב הצמוד מוביל למחיר שולי-אפסי של הנסיעה ברכב הצמוד. מצב זה מעודד נסועה עודפת, ויוצר השלכות תחבורתיות וסביבתיות שליליות.



מיסוי ההטבה של רכב צמוד הוא כלי עיקרי בידי מקבלי ההחלטות לוויסות הביקוש לנסיעות ברכב זה. שווי השימוש, גם לפי התקנות החדשות, אינו מושפע מהיקף השימוש ברכב הצמוד ומאופיו, כך שמתקבל שווי שימוש שאינו רגיש לשימוש, ובמלים אחרות, שווי שימוש שאינו מושפע מההוצאות המשתנות.



התוצאה הבלתי נמנעת תהיה שתקנות המס החדשות ישפיעו, אם בכלל, רק על ההחלטה אם להמשיך את הסדר הרכב הצמוד ב-2011. העובדים שכדאי להם לוותר על רכב צמוד הם אלה שהיקפי הנסועה שלהם נמוכים יחסית. למרבה האבסורד, לגבי העובדים שיחליטו להמשיך לנהוג ברכב צמוד, עלול להיווצר מצב שבו התקנות החדשות עוד יגבירו את השימוש בו.



הכותבת היא מרצה במכון הטכנולוגי חולון