>> בסצינה המקומית פועלים כיום לא מעט יזמי היי-טק שמכרו חברות קודמות במיליוני דולרים. לכאורה אין להם סיבה כלכלית להקים סטארט-אפ נוסף, אך בפועל רבים מהם עובדים כיום במלוא המרץ על בניית חברה חדשה. בדיקת themarker מעלה כי 25 יזמים ישראלים שמכרו בעבר חברה במיליוני דולרים, חלקם בעשרות ומאות מיליונים, הקימו חברת סטארט-אפ חדשה.
מדוע יזמים שמכרו חברה במיליוני דולרים והפכו ל"מסודרים" לא מוכנים לנוח על זרי הדפנה, אף שהם בהחלט יכולים, ופונים שוב להקים חברה? כדי להבין זאת צריך לשרטט את תרשים הזרימה הדי מקובל של יזם לאחר אקזיט. כבר במהלך הדיו-דיליג'נס והמו"מ שמתבצע בין שני הצדדים עולה לרוב הדרישה שהיזם יישאר בתפקיד בכיר בחברה הרוכשת. לכך יש כמה מטרות: לדאוג שהאינטגרציה בין הרוכשת והנרכשת עוברת בצורה חלקה, לוודא ששאר העובדים בסטארט-אפ ממשיכים לעבוד כרגיל על המוצר שבגינו נרכשו, ולמנוע זליגת עובדים בשל העובדה שהעובדים עובדים כעת בארגון גדול ולא בסטארט-אפ קטן.
בלא מעט רכישות של סטארט-אפים ישראליים הופך היזם למנהל של מרכז הפיתוח שעל בסיסו נרכש הסטארט-אפ. לאחר פרק זמן מחייב קורה אחד מכמה תרחישים אפשריים. ישנם יזמים שמוכנים לעבוד כסגני נשיא בכירים ולהמשיך בתפקידם כמנהלי מרכז הפיתוח, אבל אחרים מעדיפים להקים חברה חדשה כדי לתקוף בעיה אחרת. ברוב המקרים מדובר בצורך טכנולוגי שנתקלו בו בסטארט-אפ הקודם שייסדו אך לא הספיקו לעסוק בו כי היו ממוקדים בפתרון אחר (שבגינו נרכשו). כעת יש להם הזמן והיכולת לעסוק בכך.
במובנים רבים הסטארט-אפ השני דווקא קל יותר להגשמה מאשר הראשון. היזם כבר מכיר את ענף ההון סיכון, ובמקרים רבים הוא עושה זאת עם שותף לדרך מסטארט-אפ קודם. הוא כבר יודע אילו צעדים צריך לבצע כדי להקים סטארט-אפ: איך בוחרים עורך דין, רואה חשבון, סמנכ"ל פיתוח, מנהל מכירות, מנהל שיווק, מנהל טכנולוגי ותפקידים בכירים נוספים. טעויות רבות שבוצעו בפעם הראשונה נחסכות מהיזם, ובמקביל אפשר להגיע לקיצורי דרך שיזמים מגלים רק לאחר שהם מקימים סטארט-אפ.
בלא מעט מקרים, הסיבה העיקרית למכירת החברה הראשונה של היזם היא ביטחון כלכלי. לכן קרנות הון סיכון שמכירות את העניין היטב דואגות כבר במהלך הסטארט-אפ הראשון לכך שלאחר פרק זמן מסוים יוכל היזם למכור מניות ולקבל תמורתן כסף, כדי להמשיך לעבוד בראש שקט.
בעקבות הריגוש
חנן לשובר, אחד היזמים של 5min, אמר בראיון קודם ל-themarker כי אף שלכאורה הוא אינו צריך לעבוד, הוא בוחר להמשיך להיות יזם: "אני מאוד אוהב יזמות, זה חלק ממני. כנראה שעכשיו אצטרך לוותר על פחות דברים בשביל להמשיך ולעשות מה שאני רוצה". במשפטים האלה בעצם מזקק לשובר את מה שלא מעט יזמים אחרים מרגישים: לאחר מכירת חברת הסטארט-אפ מגיעים לרווחה כלכלית, אבל הריגוש שבלהיות יזם ולהצליח למכור לכל העולם פתרון טכנולוגי שעונה על צורך ממשי הוא חזק ומאתגר. מעבר לכך, בעוד שהאתגר של מציאת מימון לחברה בסטארט-אפ הראשון הוא קשה מאוד, אם היזם הצליח באקזיט, הגיוס הופך לחלק יותר.
מובן שלא כל המיזמים של היזמים הסדרתיים מצליחים, כפי שמלמדות הסגירה של יוגי של שלמה טובול וסיפורו של איתי בוגנר, שחברת נאוקליאוס שהקים חולצה על ידי אינטל ברגע האחרון (ענקית השבבים קנתה אותה בספטמבר האחרון) לאחר שהחברה עמדה בפני סגירה.
יזהר שי היה בעצמו יזם סדרתי. שי היה היזם של חברת ביזנס ליירס, ושימש מנכ"ל החברה במשך חמש שנים, עד למכירתה לחברת נטגרטי ב-2003.
בשנה וחצי שלאחר מכן ניהל שי את חברת וי-סקיור והוביל את תהליך מכירתה לחברת רדוור. כיום הוא משמש שותף בקרן ההון סיכון קיינן פרטנרס, ומכיר היטב את תופעת היזמים הסדרתיים: "היזמים הם הדלק המניע את ההיי-טק הישראלי. הם הגיבורים האמיתיים של זירת ההיי-טק בכל המובנים: אם הסטארט-אפ מצליח זה בעיקר בזכותם, ואם הוא נכשל הם אלה שמשלמים את עיקר המחיר, שהוא פעמים רבות מחיר כואב מאוד.
"לכן צריך עוד יותר להעריך יזמים סדרתיים. קודם כל כי הם מוכנים לקפוץ שוב ושוב אל תוך הזירה הרותחת ולתת מכישרונם וממרצם למען מטרה חדשה; שנית, הם מודעים היטב למאמץ האדיר ולמחיר האישי האפשרי. כצנחן לשעבר אני יכול להעיד על מה שכל לוחם בצנחנים יודע: הצניחה השנייה והשלישית תמיד מפחידות יותר, כי אתה כבר יודע למה לצפות. כך גם בסטארט-אפ השני שלך. החוויה אולי מוכרת, אבל האתגרים לא פחות קשים וצריך לעבוד קשה מאוד עד להצלחה".
"הצלחה אחת לא מנבאת הצלחה נוספת"
גיא הורוביץ, מנהל בחברת טקדו שהקים אמיר פלג, עבד עם לא מעט יזמים סדרתיים גם בתפקידו הקודם כמנהל השקעות בג'מיני. "תופעת היזמות הסדרתית היא נושא פופולרי במחקרים על יזמות. אחד הממצאים החוזרים בחלק גדול מהמחקרים הוא שיזמים אמיתיים, כאלה שמתאפיינים בריבוי רעיונות ובדחף תמידי להתחיל משהו מאפס, עושים זאת בין אם המיזם הקודם שלהם הצליח ובין אם נכשל. קל להסתכל על יזמים מוצלחים כקבוצת מיקוד ולשאול 'למה הם צריכים את זה?', אבל התשובה לא תהיה שונה בהרבה מזו שתשמע מיזמים שלא הצליחו. הצורך לעשות דברים חדשים, לאתגר את עצמך ולרתום אנשים נוספים למימוש הרעיונות שלך לא פוחת כשאתה שבע כלכלית.
"לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים את הרעיון הגדול הבא, אבל כמעט כל יזם אמיתי ייזום שוב, בין אם הצליח או נכשל. מובן שליזמים שהצליחו קל יותר לגייס הון, ובדרך כלל יש להם הון עצמי שמאפשר להתחיל גם בלי לגייס מגופים מוסדיים - לכן יש סיכוי גדול יותר שהמיזם הבא שלהם יזכה לתהודה גם אם לא יהיה מוצלח. מאידך, קלישאה ידועה היא שלומדים מכישלונות לא פחות מאשר מהצלחות, ואכן העובדה שהצלחת פעם אחת לא מנבאת בהכרח הצלחה נוספת. באופן אישי זכיתי לעבוד עם כמה יזמים סדרתיים, ואין ספק שהחוויה היא שונה לחלוטין מעבודה עם יזמים בראשית דרכם. אין תחליף לניסיון ולידע של יזם מנוסה".
אריאל מייסלוס, אחד ממייסדי חברת פסעבה שנמכרה ב-300 מיליון דולר לחברת pmc סיארה, הקים לאחר מכן את חברת הסטארט-אפ פודינג מדיה שנסגרה. כיום הוא מייסד שותף בחברת אנוביט, שנחשבת לאחת מחברות השבבים המבטיחות של ישראל. גם הוא מודה בשיחה עם themarker שאין לו תשובה ברורה לשאלה מדוע הוא ממשיך לעבוד קשה בהקמת חברות. "התשובה הקלה תהיה שבן אדם לא יכול לשבת בבית. אפשר להשתגע מזה. יזמים לא יכולים לשבת באפס מעשה. מה האלטרנטיבה? להיות בחברה גדולה? לי אישית קוסם לבנות דברים. כשאתה חלק מארגון גדול יותר, קשה ליזום ולעשות דברים חדשים".
מייסלוס אומר שהיזמות הסדרתית שונה כמובן מהיזמות של הפעם הראשונה: "אתה לא חוזר על טעויות, ובנוסף יש לך ידע פרקטי עסקי הרבה יותר גדול. כשהקמתי את פסעבה היה לי רקע הנדסי. למדתי תוך כדי עשייה. אמנם היה לי תואר שני במינהל עסקים, אבל זה היה ידע תאורטי. מה שיפה ביזמים שמקימים סטארט-אפ בפעם הראשונה זו הנאיביות החיובית. הם מאמינים שהם יכולים לעשות הכל. צמד המלים 'בלתי אפשרי' לא נמצא במילון שלהם - ודווקא הנאיביות הזאת מאוד עוזרת. במקרים רבים כשאתה מבקש עצה מאנשים הם יגידו לך שזה קשה, שזה בלתי אפשרי. אתה זקוק לאותה נאיביות כדי להתגבר על הספקנות. יזמים רבים איבדו את הנאיביות במיזם השני שלהם, והם ממוקדים בקשיים ולא בהזדמנות".
מדוע לא לנוח בבית? את האקזיט שלך כבר עשית.
"המוטיבציה הפנימית שלי היא הגשמה עצמית. מובן שבסופו של שדבר יש בעסק הזה גם כסף, אבל אני לא רואה כל דבר בראייה של לחפש אקזיט. ברור שקל לי יותר כיום. יש לי מוניטין בתור יזם. בפעם הראשונה השתמשתי בהילה הצבאית שלי כדי לקבל מימון - סיפרנו שאנחנו מהנדסים מוכשרים שיכולים לעשות משהו שאחרים לא והצלחנו לגשר על הפערים העסקיים. אולי קצת יותר קל לי עכשיו, למשל להשיג פגישות, אבל אין סיכוי שאקבל צ'ק רק על זה שאגיד בוקר טוב".
12% מהיזמים הטכנולוגיים בישראל הם יזמים סדרתיים
>> מחקר של ד"ר זאב גנאור שפורסם ב-2008 מגלה כי ישראל היא מעצמה בתחום היזמות הטכנולוגית, וכי שיעור היזמים הסדרתיים מתוך כלל היזמים הטכנולוגיים בישראל כפול מבארה"ב - 5% מהיזמים בארה"ב הם סדרתיים לעומת 12% בישראל. גנאור בדק ומצא כי בישראל יותר מ-3,000 יזמים, שמתוכם הוא מגדיר 340 כיזמים סדרתיים.
הממצאים של גנאור חושפים כי 99% מהיזמים הסדרתיים הם גברים, ו-77% מהם נולדו בישראל. 30% מהם נולדו למשפחות עם רקע יזמי ול-23% מהם יש רקע עסקי. 15% מהם מגיעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, 73% ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ו-11% ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. עוד מצא גנאור כי רובם המכריע (88%) בוגרי אוניברסיטאות ו-29% מהם מחזיקים בתואר דוקטור. ל-54% מהיזמים תואר בהנדסה, ל-20% תואר בפיסיקה ול-7% תואר במתמטיקה.
כשליש מהיזמים הסדרתיים (34%) הקימו שלוש חברות סטארט-אפ במהלך חייהם, כרבע (24%) הקימו שתי חברות, כחמישית מהם (19%) הקימו ארבע חברות וכ-8% הקימו יותר משש חברות סטארט-אפ.
כמה אקזיטים היו להם? לפי הממצאים, חלק גדול (39%) הצליחו לבצע שני אקזיטים, אך רק 29% זכו להגיע לאקזיט לאחר חברה אחת שאותה ייסדו. ל-1.3% היה מזל רב יותר, והם הגיעו לשישה או יותר אקזיטים של חברות סטארט-אפ שיזמו. 84% השיגו אקזיטים חיוביים על ידי הנפקה בבורסה (ipo) או מכירת החברה (m&a), ורק 16% חוו אקזיטים שליליים. הגיל הממוצע של היזם הסדרתי הוא 48, והוא משקיע בממוצע ארבע שנים וחצי בהקמת חברה ובהרצתה.
החיים שאחרי המכה: יזמים סדרתיים לא נחים
מאת גיא גרימלנד
22.12.2010 / 7:07