בעל הבית החדש-ישן בפורמולה

לא היה אחד בשוק ההון שלא דיבר על האקזיט שביצע דני גולדשטיין מחברת פורמולה בחודש אוגוסט השנה, כאשר מכר את השליטה בחברה לקבוצת פלד גבעוני ונשאר בתפקיד מנכ"ל החברה.



בקרב מרבית הפעילים בשוק ההון שררה תמימות דעים כי גולדשטיין ביצע עסקה מבריקה מבחינתו כאשר קיבל לידיו 25 מילון דולר במזומן מחברת יסקל שמקבוצת פלד-גבעוני, בתוספת איגרות חוב להמרה של יסקל בשווי כולל של 43 מילון דולר, תוך שהוא שומר לעצמו את הזכות להמיר את איגרות החוב הללו ולהחזיק בשליטה ביסקל ודרכה בפורמולה. גולדשטיין אף הבטיח לעצמו כי במידה שיסקל לא תוכל לפרוע את איגרות החוב, הוא יקבל לידיו בחזרה את כל המניות שהיו ברשותו (18%), מבלי שיצטרך להחזיר את 25 מיליון הדולר ששולמו לו במזומן.



אתמול החליט גולדשטין לחזור לפורמולה, ובגדול. הוא רכש 9.7% מהון המניות של פורמולה במחיר של 62 מיליון שקל (13 מיליון דולר) מקבוצת שמרוק על פי הסכם מקדמי שהיה לו איתה, ולמעשה ביצע מהלך מבריק עוד יותר ממהלך המכירה: כפי שהדברים נראים כרגע, גולדשטיין וקבוצת פלד גבעוני יגיעו להסכמות בדבר אי קיומו של החלק השני בהסכם שהיה ביניהם, וכך יחזרו לידיו של גולדשטיין 10.7% ממניות פורמולה, תמורת ויתור על תשלום של 43 מיליון דולר. למי שעדיין לא הבין, אם באמת כך הם פני הדברים, יישאר גולדשטיין עם 12 מיליון דולר בכיס, בנוסף לאחזקות של כ-20% ממניות פורמולה, לעומת כ-18% שהיו לו טרם המכירה. מהלך מבריק. נקודה.



אולם למהלך הזה מספר השלכות נוספות, לאו דווקא חיוביות. כדאי לזכור כי יסקל נטלה הלוואה בהיקף של 25 מיליון דולר מבנק לאומי לשם רכישת מניות פורמולה. פויכטונגר השקעות, המחזיקה בשליטה האפקטיווית ביסקל, היא זו שהעמידה ערבות ללקיחת אותה הלוואה ונשארת כעת קרחת משני הצדדים. מצד אחד היא ערבה לפירעון ההלוואה של יסקל בהיקף של 25 מיליון דולר ואף העמידה לטובת העניין פיקדון המשועבד לבנק ומצד שני היא מאבדת את הנכס הגדול ביותר תמורתו לקחה יסקל את ההלוואה- מניות פורמולה תמורתן שולמו 25 מליון הדולרים



בעלי מניות בפויכטונגר השקעות שהגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד קבוצת פלד-גבעוני עשויים כעת להוסיף לשלל הטענות שלהם גם את הנסיגה מרכישת השליטה בפורמולה, שהיוותה את ההיגיון היחיד לשרשרת העסקות שביצעה הקבוצה, ואשר לדעת רבים בוצעה במחירים מופרזים.



דוגמה אחת - אחזקותיו של גולדשטיין בפורמולה נרכשו על פי שווי של כ-350 מיליון מדולר לעומת שווי שוק של כ-150 מיליון דולר בלבד בו נסחרה החברה ערב המכירה. אז הסבירו הרוכשים כי המחיר אינו גבוה מדיי וכי הוא משקף שווי הולם לפורמולה, ואילו כיום נראה כי הבינו שהסכומים ששולמו על ידם הינם גבוהים- גבוהים מדי.



דוגמה שנייה - רכישת השליטה ביסקל בוצעה על פי מחיר של 65.6 שקל למניה - מחיר הגבוה פי 7 ממחיר השוק, ואשר היה גבוה פי שניים ממחיר השוק ערב החתימה על העסקות. אלא שגם אם המחיר אותו שילמה הקבוצה עבור יסקל הוא כלכלי, הרי שאתמול הוגשה תביעה, והפעם מכיוונם של בעלי המניות ביסקל, הטוענים כי פויכטונגר השקעות שיעבדה לבנק לאומי 65% ממניות יסקל, בעוד היא מחזיקה ב-11.5% בלבד, לפחות על פי מה שדווח לבורסה.



רצף התביעות והאירועים האופפים את קבוצת פלד-גבעוני באחרונה בוודאי שלא הוסיפו למוניטין של חברת פורמולה ונראה כי גם גולדשטיין מאס בשותפים החדשים שלו והחליט להחזיר את השליטה בחברה לידיים שלו ואולי אף לצרף משקיעים נוספים על מנת לבסס את גרעין השליטה. בכל מקרה, גולדשטיין הוא הנהנה הגדול ביותר מפרשת ניסיון רכישת השליטה בחברת פורמולה על ידי קבוצת פלד-גבעוני.