אפריקה תלויה בכלכלה, אך צריכה מנהלים טובים

>> ב-2006-2007 היתה אפריקה ישראל על גג העולם ונחשבה לאחת מחברות ההשקעות המובילות בישראל. התשתית שבנה הבעלים לב לבייב והמנכ"ל לשעבר פיני כהן הביאה את אפריקה באפריל-מאי 2007 לשיא שהתבטא בהנפקת הענק של החברה הבת אפי פיתוח בלונדון, מה שהביא את אפריקה לשווי של 28 מיליארד שקל.

באותה התקופה אפריקה נחשבה גם מקום עבודה אטרקטיבי למנהלים בכירים אף שלבייב לא היה ידוע כבעלים ששופך כסף על מנהליו.



ב-2008-2009 נחתו על החברה מכות קשות, חלקן, כמו נפילות השווקים והנדל"ן בארה"ב ורוסיה, היו אקסוגניות מבחינתה. הן התבטאו בצניחה חדה במחיר המניה, בעזיבות של מנהלים בכירים, בהידלדלות קופת המזומנים, וכן בהליך ארוך ומורכב שעברו החברה ולבייב כדי להגיע להסדר לפריסת חובות עם הבנקים ובעלי איגרות החוב בהיקף של כ-8 מיליארד שקל. בסופו של דבר אפריקה ישראל הצליחה לארגן את חובה ולצאת לדרך חדשה, גם בזכות המנהלים שהובילו אותה, ובהם איזי כהן ונדב גרינשפון.



ואולם כדי לשוב לדרך המלך החברה ויתרה על פרויקט הרכבת הקלה בת"א, מימשה נכסים איכותיים כמו כביש 6, קניון רמת אביב ונכסים נוספים. באחרונה נראית חזרה אטית גם לעסקות רכישה קטנות בחברות הבנות. אלא שמשהו בכל זאת מטריד. בחודשים האחרונים אפריקה ישראל נפרדת משתי דמויות בכירות שהיה להן חלק גדול בארגון שלאחר המשבר - ריצ'רד מארין, מנכ"ל אפי ארה"ב, ורון פאינרו, סמנכ"ל הכספים בארבע השנים האחרונות. ההסבר לפרישה אינו טמון כנראה בשכר, שכן גם מארין וגם פאינרו זכו במועד חלוקת הבונוסים האחרון לבונוס נאה.



ברור שהמשך ההתאוששות של אפריקה ישראל תלוי בשנים הקרובות בהתאוששות ברוסיה ובארה"ב, האמורות לסייע לה לשרת את החוב החדש ולממש חלק מתוכניות העבר שלה. ואולם יש חשיבות גדולה לניהול בחברה ולצוות שיובילה בשנים הקרובות. לא קל להצליח כשמנהלים בכירים עוזבים, בוודאי לא בחברה שעברה משבר כל כך גדול. יהיה מעניין לראות אם לבייב, איזי כהן ונדב גרינשפון יצליחו לצאת כשידם על העליונה גם במערכה הזאת.