רציו מתגוננת מלנגוצקי: "המידע שנמסר לא היה סודי"

חודש וחצי לאחר שהגיאולוג יוסי לנגוצקי הגיש תביעה נגד שותפות חיפושי הגז והנפט , מגישה השותפות כתב הגנה לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז. הסכסוך המשפטי מתמקד בטענתו של לנגוצקי, לפיה תגלית "לווייתן" נבעה ממידע שהוא עצמו מסר לגיאולוגי רציו, איתן אייזנברג.



לנגוצקי טוען, באמצעות עו"ד ד"ר יוסי שגב, כי בשנת 2004 מסר לאיזנברג מידע עסקי שהוביל לתובנה לפיה, יש סיכוי טוב למצוא נפט וגז בכמות מסחרית בשטח הנמצא בים העמוק מול החוף הצפוני של ישראל. לנגוצקי טוען כי הוא מסר את המידע לאייזנברג והחתים אותו על הסכם סודיות. אולם, לטענתו של לנגוצקי, השתמשו אייזנברג ורציו במידע העסקי לצורך הגשת בקשה לקבלת היתר מוקדם עם זכות קדימה לקבלת רישיונות בשם "רציו ים", בשטח "גל b". חלקים מההיתר המוקדם "רציו ים" הומרו לרישיונות הכוללים את המבנה הידוע היום כ"לוויתן"".



היום מספקת רציו את גרסתה לסיפור, כאשר היא שבה וטוענת, באמצעות משרד עורכי הדין זאב שרף ושות', באמצעות עוה"ד זאב שרף, שרון בן-חיים וד"ר בעז בן אמתי, כי טענותיו של לנגוצקי משוללות מן היסוד, וכי "התובעים יורים לכל עבר, תוך שימוש בטענות כוללניות וסתמיות, כל זאת מכוח משאלת לב שגויה כי כמות הטענות תוכל לפצות על קלישותן".



עיקר טענתה של רציו הינה כי ""סודות" אלה אינם אלא מידע אשר היה נחלת הרבים בקרב העוסקים בתחומי הגיאולוגיה והגיאופיסיקה. מידע אשר היה מוכר וידוע מראש לראשי רציו מידע שממילא לא ננקטו אמצעים סבירים לשמירה על סודיותו. מידע שאין בו כדי להקנות לבעליו יתרון עסקי כלשהו", נציגי רציו הוסיפו כי "גם טענתו של לנגוצקי, כי הוא זה שגרם לגילוי שדות הגז בתגלית תמר ודלית - הינה "סנונית ראשונה" של תופעה החוזרת על עצמה בכתב התביעה כולו: קרי, התהדרותו של לנגוצקי בנוצות לא לו".



לטענת רציו, המגעים ב-2004 התקיימו במסגרת ניסיון להביא להצטרפות רציו למיזם תמר, שלא צלח. החלטתה לחפש גז או נפט באזור לוויתן "התבססה על שיקולים שונים, אשר אף לא אחד מהם נובע מן המידע שהציג לנגוצקי בפני הנתבעים". בכתב ההגנה מציינת רציו כי "כל איזור הרשיונות שבו התגלה לוויתן היה בעבר "מכוסה" על-ידי היתרים מוקדמים שניתנו לחברות שלנגוצקי היה קשור איתן, אולם הן ויתרו על השטחים האלה והתמקדו בתחומי רשיונות תמר ודלית".



רציו טוענת כי "רק לאחר שהתבררה ללנגוצקי גודלה של ההחמצה שנבעה מפרישת החברה שאיתה היה קשור מקונסורציום דלית ותמר הוא פנה - בחודש יוני השנה - במכתב אל רציו ואל שותפותיה במיזם לוויתן. במכתבו זה עלו שורה של טענות ודרישות דמיוניות שזכרן לא עלה ולו ברמז קודם למועד זה. משמעותן של דרישות לנגוצקי היא למעשה "בעלות דה פקטו" על כמחצית משטחי המים הכלכליים של ישראל, וכל זאת בגין היותו בעליהם כביכול, של אותם סודות מסחריים דמיוניים שלטענתו נמצאים ברשותו".