פנאן ומיידוף הם לא היחידים: המפלט האחרון של אנשי עסקים קורסים

ב-11 בדצמבר, במלאת שנתיים למעצרו של אביו וחשיפתה של ההונאה הגדולה בהיסטוריה, שם מארק מיידוף קץ לחייו. בזמן שבנו בן השנתיים והכלב המשפחתי ישנו בחדר הסמוך, מיידוף הבן, 46, תלה את עצמו בדירתו במנהטן באמצעות רצועת כלבים. הוא הותיר אחריו מייל אחרון ששלח לרעייתו, בו כתב "אף אחד לא רוצה לשמוע את האמת".



מארק מיידוף, בנו הבכור של הנוכל הגדול בתולדות וול סטריט, התקשה במיוחד להתמודד עם השלכותיה של הונאת הענק שביצע אביו. הוא ואחיו אנדרו עבדו בתפקידים בכירים בדסק המסחר בחברת ההשקעות של אביהם, שלא היה קשור ישירות להונאה - והסגירו אותו למשטרה לאחר שהודה בפניהם כי "הכל היה הונאה אחת גדולה". הם לא דיברו עם אביהם או עם אמם מאז המעצר, אך נחקרו יחד עם דודם פיטר בחשד שידעו על מעשיו של האב ואף שיתפו פעולה, אם כי מעולם לא הואשמו.



בעוד שאנדרו מיידוף מצא עבודה בחברת הייעוץ שהקימה ארוסתו, מארק - שעבד בחברת ההשקעות של אביו מאז שסיים את לימודיו באוניברסיטת מישיגן ב-1987 - התקשה למצוא עבודה. לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", בחודשים האחרונים שקד על פיתוח אפלקציות לאייפד. בזמנו הפנוי הוא חשב בעיקר על האופן שבו התפרקו חייו מאז דצמבר 2008, קרא את הדיווחים על ההונאה של אביו, שבהם הוזכרו גם החשדות נגדו, ושאל את הקרובים לו "כיצד יכול אב לעשות זאת לילדיו". לפי "ניו יורק פוסט", הוא כבר ניסה לשים קץ לחייו פעמיים קודם לכן.



לפני כשנה הגיש אירווינג פיקארד, כונס הנכסים של חברת ההשקעות של מיידוף, תביעה בסך 200 מיליון דולר נגד בניו של מיידוף ובני משפחה אחרים בטענה שהעלימו עין מהונאת הפונזי שביצע אביהם, אך ניהלו סגנון חיים ראוותני שמומן על ידי מעשיו. "הם השתמשו בחברה כקופת החסכונות הפרטית שלהם", טען פיקארד. לפי התביעה, מארק מיידוף השתמש ב-66 מיליון דולר שקיבל בניגוד לחוק כדי לרכוש בתי פאר בניו יורק, בננטאקט ובקונטיקט.



רבים מחברי הילדות הקרובים של מארק מיידוף הפסידו את כל חסכונותיהם בהונאת הפונזי של מיידוף האב. רעייתו פנתה בפברואר לבית המשפט וביקשה לשנות את שם משפחתה, בטענה כי קיבלה איומים על חייה והושפלה בעקבות הפרשה. "החיים שלך יהיו טובים יותר בלעדי", כתב לאשתו.



"ראיתי את מארק כחבר. הוא היה צעיר אינטליגנטי, רהוט ובטוח בעצמו מבלי להיות יהיר, מהטובים ביותר בניתוח מבני שוק", אמר ג'ון גייסי, מנהל איגוד סוחרי הערך האמריקאי (sta), שבו שימש מארק מיידוף בעבר כנשיא האגף הניו-יורקי, ל"וול סטריט ג'ורנל".



לאחר מותו הודיע פרקליטו של מיידוף האב, המרצה כיום 150 שנות מאסר בכלא פדרלי בצפון קרוליינה, כי מיידוף לא יבקש לפקוד את לוויית בנו. יום לאחר מכן, דווח כי המשפחה כלל לא תקיים טקס וכי גופתו של מארק תישרף. גורמים הקרובים למשפחה סיפרו לתקשורת כי רות מיידוף מאשימה את בעלה במות בנם, וכי הם אינם חושבים שמיידוף האב ישרוד זמן רב לאחר ההתאבדות. גם לאחר מותו, החקירות בנוגע למעורבותו של מארק בהונאה יימשכו ללא שינוי.



מעשיו של מיידוף הובילו גם להתאבדויות ומקרי מוות של משקיעים שהפסידו את חסכונותיהם בהונאה, ואחרים שנחשדו כי היו קשורים אליה. רנה תיירי מאגון דה לה וילהושה, מייסד קרן הגידור אקסס אינטרנשיונל אדווייזרס שהשקיעה בחברה של מיידוף, שם קץ לחייו בדצמבר 2008 לאחר שהקרן שלו הפסידה 1.4 מיליארד דולר. וילהושה, בן לאחת מהמשפחות העשירות בצרפת, לא יכול היה להתמודד עם הלחץ שלאחר חשיפת ההונאה. הוא נטל כדורי שינה וחתך את ורידיו.



שאלת מעורבותו של מארק מיידוף בפשעיו של אביו עדיין תלויה בתוצאות החקירה, אך דבר אחד כבר ידוע: בשעה שאביו - אדם לא צעיר שהעביר את מיטב שנותיו בעושר גדול - זוכה ליחס של סלבריטאי בכלא שבו הוא מרצה את עונשו, הבן מארק הוא זה שנאלץ לשלם את המחיר. "מארק היה קורבן חף מפשע של הפשע המחריד שביצע אביו, ונכנס לשנתיים של לחצים בלתי פוסקים, האשמות שווא ורמיזות", אמר לאחר מותו עורך דינו, מרטין פלומנבאום.



השאלה היא מדוע דווקא מארק מיידוף, שמעולם לא הואשם בפשע ולמרות החקירות היה חופשי לעשות כרצונו, התאבד - ולא אביו. פרופ' חגי חרמש, מנהל מרפאות מבוגרים במרכז ברעם-גהה וחבר בעמותת "בשביל החיים", שנועדה לסייע לבני משפחה שקרוביהם התאבדו, טוען כי ייתכן שמיידוף הבן פשוט קורץ מחומר אחר.



"לכאורה, אפשר היה לחשוב שבגלל הנפילה, ההשפלה ואיבוד המוניטין, מיידוף האב הוא זה שיתאבד. אבל הוא היה צריך להיות איש חזק מאוד כדי להוליך שולל אנשים פרטיים במשך עשרות שנים. לכן, אפילו אם הוא בלחץ ולמרות הנפילה, הדבר לא יתבטא בהכרח בכיוונים אובדניים", אומר חרמש.



כשחרמש נדרש להסביר מדוע אנשי עסקים מסוימים מתאבדים, בשעה שאחרים ממשיכים לחיות ולהסתגל לנסיבות החדשות, בין אם פשטו רגל או נכנסו לכלא, הוא אומר: "יש אנשים שדיכאון מוביל אותם למחשבות אובדניות, ויש אנשים שיוצאים מאירועים חמורים הרבה יותר ללא פגע. אצל חלק מהאנשים איבוד הכבוד, המעמד והיוקרה נראים כמו אסון שאין דרך להתאושש ממנו.אם נקודת המבט היא כל כך קודרת, האנשים האלה אכן בסכנה לפגוע בעצמם".







לג'סיקה פשאנו, ששמה קץ לחייה השבוע, לא היתה לכאורה אף סיבה להתאבד. האנליסטית בת ה-27 החזיקה בתפקיד בכיר בחטיבת השווקים הגלובליים של סיטי, הקדישה חלק ניכר מזמנה לצדקה ובאופן כללי היתה מופת למצליחנות.



ובכל זאת, ביום ראשון היא נכנסה לבניין דירות במנהטן, עלתה לקומה ה-40 וקפצה אל מותה, מסיבה לא ידועה. חבריה ללימודים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, אותה סיימה בהצטיינות ב-2005, סיפרו על נערה חייכנית ומוכשרת, שהנהיגה אחרים, תרמה לנזקקים, סייעה לחבריה והייתה בדרך לצמרת. רק לאחר מותה התברר שהעובדת החייכנית הייתה בעיצומו של טיפול פסיכולוגי וסבלה מדיכאון.



"אנשים עשירים אינם חסינים בפני דיכאון", אומר חרמש. "הם חכמים, מבריקים ופיקחים, זה הרי אחד הגורמים להצלחה שלהם, אבל פעמים רבות הם לא מצליחים להסביר את מה שקורה אצלם בפנים ולבקש עזרה. חלקם חוששים שהפנייה לפסיכיאטר או לפסיכולוג תיוודע והדבר ישמש כמטעמים ליריביהם, ולכן הם נאלצים להסתיר ולהצניע את זה. אלי הם מגיעים כמעט בתחפושת, מחשש שהדבר ייוודע וישמש כחומר צהוב נגדם.



"דיכאון הוא 'קילר' רציני, והוא עומד מאחורי רוב ההתאבדויות. 30%-20% מאתנו יפתחו דיכאון קליני במהלך חייהם, אבל מדובר בבעיה שבהרבה מאוד מקרים היא בת טיפול. לעשירים יש גישה קלה בהרבה לשירותים לבריאות הנפש, וזה הדבר המצער: אם האנשים האלה היו מגיעים לטיפול, לפחות כמה עשרות אחוזים מהם היו ניצלים".



קפץ אל פסי הרכבת



המשבר הכלכלי דחף רבים להתאבד: לעתים מדובר באנשי עסקים שהפסידו את כל כספם וחוו דיכאון עמוק בעקבות האירועים; במקרים אחרים מדובר באנשי עסקים שהואשמו בשחיתות וניסו להתחמק מדין ואפילו מגירושים קשים. יש כאלה שבחרו לזייף את מותם כדי לא לשאת בתוצאות מעשיהם, שהובילו להפסדים.



המתאבד הידוע הראשון בעקבות המשבר היה קירק סטיבנסון, סמנכ"ל ומייסד חברת ההשקעות הפרטיות אוליבנט, שקפץ ב-28 בספטמבר 2008 מתחת לגלגלי רכבת בבאקינגהמשייר, סמוך ללונדון, ככל הנראה לאחר שלא יכול היה להתמודד עם הלחץ והמפולת בשווקים.



בחודשים שלאחר מכן כרעו אנשי עסקים נוספים תחת הלחץ, בהם המיליארדר הגרמני אדולף מרקל. עם הון שהוערך ב-9.2 מיליארד דולר, מרקל היה אחד מהאנשים העשירים בגרמניה, ושלט באימפריית עסקים שכללה יצרנית מלט ענקית, חברות תרופות, חברות תוכנה וטקסטיל ושליטה בחברות נוספות שהעסיקו 100 אלף עובדים ברחבי העולם והניבו הכנסות של 34 מיליארד יורו. בינואר 2009 שם מרקל קץ לחייו בקפיצה מול רכבת נוסעת, לאחר שצבר חובות בסך 5 מיליארד יורו בעיצומו של המשבר ולא הצליח להתמודד עם קריסתה של האימפריה שבנה.



האירוע שהוביל לקריסתו של מרקל - שדורג בעת מותו במקום ה-93 ברשימת עשירי העולם של "פורבס" - היה הימור כושל של חברת ההשקעות שלו נגד מניית פולקסווגן, שזינקה בחדות ב-2008. לפי הערכות, ההימור הוביל אותו להפסד של קרוב למיליארד דולר. ענקית המלט היידלברגסמנט, הגדולה שבנכסיו, נקלעה גם היא להפסדים, מנייתה צללה והיא צברה חובות של 12 מיליארד דולר. עד מהרה לא יכול היה מרקל, שכבר הפסיד 3.6 מיליארד דולר ב-2007, להמשיך ולהחזיק בעסקיו. נושיו דרשו חלק מהחברות שבבעלותו כעירבון, וכן חייבו אותו למכור את רציופארם, אחת משלוש יצרניות התרופות הגנריות הגדולות בגרמניה.



אף על פי שמרקל עדיין היה שווה 5 מיליארד דולר בעת מותו, ואף שיום לפני ההתאבדות הצליח להגיע לעסקה עם נושיו שהיתה אמורה להציל את החברות שבבעלותו, הדיכאון שממנו סבל היה כבד מדי. לאחר מותו, נאלצה משפחתו למכור נתחים מהאימפריה שבנה בחייו, כולל רציופארם - שנמכרה לטבע במארס האחרון תמורת 5 מיליארד דולר.



לאחר מותו של מרקל תהו רבים מדוע בחר לעשות זאת - אף על פי שעדיין היה אחד מעשירי גרמניה. "התפישה ההגיונית, אבל הפשטנית, אומרת שברגע שהוסר האיום הכל בסדר", אומר חרמש. "ברגע שהכל נפתר, אין יותר סיבה לייאוש. החשיבה המקצועית היא שבעקבות המשבר שהתפתח הוא נכנס לדיכאון, תגובה שכיחה לטראומה, ואם האיש כבר נכנס לדיכאון, הוא אינו נעלם ברגע שהוסר האיום. הפתרון לאיום החיצוני הגיע מאוחר מדי ולא היה בו מספיק".



פקיעתה של בועת הנדל"ן באירלנד וסופו של "הנמר הקלטי", תקופה ממושכת של צמיחה והתעשרות מהירה שממנה נהנתה אירלנד מאמצע שנות ה-90 עד 2007, לוותה בהתאבדותם של שניים מסמלי הפריחה הכלכלית: פטריק רוקה וג'ון אודולן, אילי נדל"ן שהתעשרו במהירות מפרויקטי בנייה ופיתוח בשנות השיא של הבועה.



רוקה, בן 42 במותו, ירה בעצמו למוות בביתו בינואר 2009 לאחר שהפסיד מיליונים כששוק הנדל"ן באירלנד ובבריטניה נפל והבנק האירי אנגלו-אייריש (aib), שבו השקיע כ-35 מיליארד דולר, הולאם על ידי הממשלה. רוקה, במקור סוחר אריחים ובן למשפחת יזמים, עבר להשקעות בנדל"ן ב-2005, כשרכש שני בנייני משרדים סמוך לשדה התעופה גטוויק בלונדון תמורת 15 מיליון ליש"ט. בין 2005 ל-2008 ביצע רוקה 20 עסקות נדל"ן בבריטניה ובאירלנד, בשווי של יותר מ-300 מיליון ליש"ט. בלווייתו נכחו מפורסמים רבים, מספורטאים ועד זמרים ופוליטיקאים.



אודולן, אחד ממפתחי הנדל"ן הגדולים באירלנד, רכש יחד עם שותפיו בחברת אודולן אינטרנשיונל את האיים של אירלנד ובריטניה בפרויקט האיים המלאכותיים "העולם" בדובאי תמורת 51 מיליון יורו. ב-2007 הוא ייסד את בית המכירות הפומביות מילר, אודולן ודויל, שנהפך לאחד מהגדולים באירלנד, והיה אחד מהשחקנים החשובים בשוק הנדל"ן האירי.



פקיעתה של בועת הנדל"ן באירלנד והמשבר הפיננסי העולמי פגעו קשות בעסקיו, ולאחר שמונה כונס נכסים לשתיים מהחברות בבעלותו הוא נכנס לדיכאון וירה בעצמו למוות במארס 2010, כשהוא בן 51.



לאן נעלמה הגופה?



יש כאלה שלא רוצים להתאבד, אלא רק ליצור את הרושם ששמו קץ לחייהם. מרקוס שרנקר, איש עסקים ומנהל השקעות מאינדיאנה, הרגיש בינואר 2009 שעולמו קורס: הוא הפסיד חצי מיליון דולר בתביעה שהוגשה נגד אחת החברות שלו, בדרישה כי תחזיר עמלות על פוליסות ביטוח שרכשה, לאחר שלא התייצב לשימוע בבית המשפט. החוקרים, שחשדו כי גנב מיליוני דולרים ממשקיעים שנתנו בו אמון, ביצעו חיפוש בביתו ובמשרדו. נכסיו הפרטיים הוקפאו זמנית במקביל לחקירה, ובנוסף לכך אשתו הגישה בקשה לגירושים יום לפני החיפוש.



שרנקר, שהתקשה להתמודד עם הלחץ, ביקש לביים את מותו. מאחר שהיה טייס חובב, תיאר לעצמו שהדרך הקלה ביותר תהיה לביים התרסקות מטוס. הוא המריא מאינדיאנה בדרכו לפלורידה, ובמהלך הטיסה שידר אותות מצוקה שנקלטו במשרד של שריף מקומי, ודיווח כי נקלע למערבולות אוויר ונפצע לאחר שחלונו הקדמי של המטוס נשבר. מטוסי קרב שהוזנקו לאתר את המטוס באוויר הבחינו שדלת המטוס פתוחה ושתא הטייס חשוך, והמשיכו ללוותו עד שהתרסק. הרשויות גילו כי שרנקר עטה את מצנח החירום שלו, נטש את המטוס וצנח בריא ושלם ליד העיר בירמינגהם באלבמה. מטוס הפייפר המשיך לטוס על טייס אוטומטי עוד 320 ק"מ עד שהתרסק באזור הביצות של פלורידה.



כמה ימים לאחר מכן אותר שרנקר על ידי שוטרים בחנות מכולת באלבמה, כשבגדיו רטובים. הוא הציג בפניהם את רישיון הנהיגה שלו וסיפר כי היה מעורב בתאונת שיט בקיאק. זמן קצר לאחר מכן נמלט על אופנוע שהכין מראש. ימים לאחר מכן, הוא נמצא במחנה מאולתר בפלורידה, כשהוא מדמם בזרועותיו וסובל מרעב. בשנה שעברה נידון לעשר שנות מאסר בגין הונאה. "אני מצטער, אני כל כך מצטער", הוא אמר, "נתתי לנכסים שלי לשלוט בי".



מקרה נוסף של זיוף התאבדות נרשם על שמו של סמואל ישראל, מייסדה ומנהלה לשעבר של קרן הגידור באיו, שנידון באפריל 2008 ל-20 שנות מאסר לאחר שהורשע כי הונה את משקיעיו בהיקף של 450 מיליון דולר. ביוני 2008, כמה ימים לפני שהיה אמור להתייצב בכלא דיוונס במסצ'וסטס, הבין ישראל דבר חשוב: בעצם, הוא לא רוצה ללכת לכלא לשני עשורים.



כדי להתחמק ממאסר ניסה ישראל לביים את מותו. הוא השאיר את מכוניתו על גשר ליד נהר ההדסון, כשהיא נטושה. כדי לשכנע את הרשויות שקפץ אל ההדסון, כתב על מכסה המנוע את המשפט "התאבדות אינה כואבת" (suicide is painless), מתוך השיר מתוך הסרט וסדרת הטלוויזיה "מ.א.ש". לאחר כמה ימים, כשגופתו של ישראל לא צפה אל גדות הנהר, החלה המשטרה לתהות אם הוא באמת קפץ אל מותו. לאחר שנפסלה האפשרות שהתאבד, עצרה המשטרה את חברתו של ישראל, דברה ריאן, בחשד שסייעה לבריחתו. ריאן הודתה כי יום לפני היעלמותו החנו היא וישראל קרוואן בקרבת מקום. משם נסע ישראל להסתתר בפארק קרוואנים במסצ'וסטס.



לבסוף, לאחר כמעט חודש שבו הסתתר מרשויות החוק, החליט ישראל להסגיר עצמו. זו לא היתה תחושת האשמה שהובילה לכניעתו, אף שגנב יותר מ-400 מיליון דולר ממשקיעי באיו, שפשטה רגל ב-2006. זה גם לא היה הפחד מרשויות החוק, שהתחקו אחר עקבותיו במהירות. ישראל החליט להסגיר עצמו לאחר שיחה עם אמו, שדאגה לשלומו והפצירה בו לרצות את העונש שהוטל עליו. על ישראל הוטלו שתי שנות מאסר נוספות, בנוסף ל-20 השנים שנגזרו עליו קודם לכן.



מפנאן עד לוינסון: אנשי העסקים הישראלים ששמו קץ לחייהם



גם בישראל התרחשו התאבדויות של אנשי עסקים בולטים. ביוני הדהים דני ברק, מנכ"ל לידר שוקי הון, את מגזר הפיננסים הישראלי כשקפץ אל מותו מהקומה ה-17 של בניין פלטינום ברחוב הארבעה בתל אביב. השאלה מדוע אדם מוכשר ומצליח, שכונה "עילוי" ונודע כמנהל קשוח וחד כתער, שם קץ לחייו - כיכבה בשיחות ברחבי המדינה.



לאחר מותו של ברק, התברר כי סבל מדיכאון. ההפסד במכרז על רכישת לידר השקעות, החברה האם של לידר שוקי הון, באוקטובר 2009, היה אחד הגורמים שלהם יוחסה ההתאבדות. חילופי ההנהלה וההפסד במכרז היו ככל הנראה הטריגר לדיכאון שתקף את ברק בחודשי חייו האחרונים, עד שלבסוף הגיע לבניין שבו ממוקמים משרדי לידר במרכז תל אביב, עלה לקומה ה-17 ושם קץ לחייו, כשהוא מותיר אחריו אשה וארבעה ילדים.



ב-19 באוקטובר 2009, מוני פנאן, לשעבר מנהל קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל, שם קץ לחייו בתלייה. לאחר מותו התברר כי פנאן, המנהל המיתולוגי של מכבי תל אביב ב-1992-2008, ניהל "בנק השקעות" שבו השקיעו שחקנים, מאמנים ומקורבים אחרים של מכבי עשרות מיליוני שקלים בתמורה לתשואה חודשית של 1%-1.5%. פנאן, שנחקר בעבר בחשד להלבנת כספים, נקלע לחובות עצומים למשקיעיו, שהבינו לאחר מותו כי לעולם לא יראו את הכסף. חקירת "בנק ההשקעות של מוני פנאן", כפי שכונתה הפרשה, עדיין מתנהלת.



גם בהיסטוריה הרחוקה יותר של ישראל נרשמו כמה מקרי התאבדות של אנשי עסקים שזכו לתהודה גדולה. בנובמבר 2004 התאבד בירייה יצחק הרשקוביץ, מהנדס מחוזות הצפון ותל אביב של מעצ, בעקבות תחקיר ששודר בערוץ 2 והאשים אותו בשורה של מחדלים שאירעו במהלך כהונתו. התחקיר, ששודר ב"אולפן שישי" חודש לפני מינויו הצפוי של הרשקוביץ לסמנכ"ל מעצ, מתח עליו ביקורת חריפה והדגיש כי הוגש נגדו כתב אישום בנוגע לתאונה שאירעה ב-1999 בצומת גולני, שבה נהרגו 17 בני אדם בתאונת אוטובוס.



הרשקוביץ, שהואשם בגרימת מוות ברשלנות, ניסה למנוע את שידור התחקיר בטענה שהוא עלול לפגוע בתקינות ההליך המשפטי שעדיין לא הסתיים, אולם בית המשפט סירב לבקשתו בטענה שיש בתחקיר עניין לציבור. לאחר שידורו של התחקיר היה הרשקוביץ נסער, ויום לאחר מכן שם קץ לחייו. בני משפחתו של הרשקוביץ טענו לאחר התאבדותו כי ערוץ 2 ערך לו משפט שדה וגרם למותו.



ביוני 1986 התאבד איל הנדל"ן אברהם גינדי, שבאותה תקופה שלט יחד עם אחיו יגאל ומשה בחברת הבנייה הפרטית הגדולה בישראל. גינדי, שהיה מסובך אז בשורה של חקירות ואישומים פליליים, כולל חשד שתרם יחד עם אחיו כסף לליכוד בתמורה לאישורים לבניית יישובים פיקטיביים ביהודה ושומרון, הצית את עצמו בביתו שבראשון לציון. היה זה ניסיון ההתאבדות השלישי שלו.



ב-1985 הסעירה את המדינה התאבדותו של איש העסקים מיקי אלבין. אלבין שם קץ לחייו שעה שנחקר במשטרת יפו בחשד למעילה בכספים בתקופה שבה קרס מפעל הטקסטיל אתא, שהיה בבעלותו. במהלך החקירה, שבה הובהר לו היקף החשדות נגדו ונאמר לו כי הוא בחזקת עצור, מצא אלבין את מותו כתוצאה מנפילה מחלון החדר שהיה בקומה השלישית, לאחר שהושאר לבדו בחדר החקירות.



בפברואר 1984 התאבד יעקב לוינסון, לשעבר יו"ר בנק הפועלים וחברת ההשקעות אמפל ובכיר לשעבר בהסתדרות, בעקבות סדרת כתבות אודותיו שהתפרסמה בשבועון "העולם הזה". הכתבות עסקו בחשדות נגדו, שהועלו על ידי גורמים בהסתדרות ובבנק הפועלים ובחקירה שנפתחה נגדו ביחידה לחקירות הונאה במשטרה. לוינסון, מהאישים החזקים בשוק ההון הישראלי באותן שנים, הפך את בנק הפועלים לאימפריה פיננסית, ודו"ח של שני בודקים מטעם ההסתדרות קבע שלוינסון המשיך להשפיע על בנק הפועלים ולעשות בו כבשלו. לוינסון הותיר מכתב שבו טען כי ידיו נקיות, אך אין לו כוח להילחם ברצח האופי שטען כי מתנהל נגדו. "נותרה לי הברירה - להילחם עד אין קץ או להתאבד, ואין בי הכוח להילחם", כתב והתאבד.