לשכת רישום המקרקעין תימחק רישום של 11 בעלי קרקעות בכפר שמריהו

זכויותיהם הרשומות של 11 אנשים שנרשמו כבעלים של חלקות בכפר שמריהו בלשכת רישום המקרקעין בתחילת שנות ה-2000 יימחקו, ובמקומם תרשמנה זכויות הבעלות של האדם שרכש את הנכס לפני 35 שנים - כך קבעה באחרונה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב רות רונן.



ג'הנשה להיגי, יהודי יליד איראן שכיום אזרח ארה"ב, היה רשום בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של מגרש בכפר שמריהו. לטענתו הוא רכש את הנכס ב-1975, הנכס נרשם על שמו והוא עזב את הארץ בסמוך לכך. ב-1998 הוא הוציא נסח מלשכת רישום המקרקעין והסתבר לו שרשומים על הנכס עיקולים לטובת רשויות המס. הוא פנה לעו"ד כדי שיסייע לו בהסרת העיקולים. ב-2005 נודע לו כי הנכס רשום על שם אחרים, אף שלטענתו הוא לא מכר את המגרש מעולם. נסח הטאבו שהגיש הראה כי זכויות הבעלות בנכס רשומות על שם 14 אנשים שנתבעו על ידו.



לטענת הנתבעים, ב-1998 בוצעה עסקת מכר במסגרתה מכר להיגי לכאורה את זכויותיו לגבי אלבז. בספטמבר 1999, לאחר ששולמו חובות המס נרשם אלבז כבעלים של הנכס. חצי שנה קודם לכן, במארס 99' מכר אלבז את זכויותיו לזאב מואטי המנוח, שרכש בנאמנות חלקים בנכס עבור אחרים ומכר חלקים נוספים לנתבעים אחרים בתיק.



השופטת רונן קובעת כי להיגי הרים את הנטל להוכיח כי הוא האדם שהיה רשום בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של הנכס ב-1998. היא מציינת כי הוא שהה בארץ בשנות ה-70' כשלמד בטכניון וקיבל תעודת זהות בעלת מספר זהה לזה שרשום בנסח הטאבו מ-98'.



להיגי הציג תעודה לפיה במועד בו לכאורה מכר את הנכס ואושרה חתימתו על יפוי כוח בפני עורכת דין ישראלית הוא כלל לא היה בארץ. עורכת הדין ציינה כי החתימה המופיעה על שטר המכר המאשרת את חתימתו של להיגי אינה חתימתה ולהערכתה חתימתה זויפה. השופטת הוסיפה כי העובדה שעבר זמן רב ממועד מכירת הנכס לכאורה ב-98' ועד גילוי העסקה על ידי להיגי ב-2005 תומכת בכך שלהיגי לא היה צד לעסקת המכר מכיוון שבפרק הזמן הזה יכולות היו להתבצע עסקות נוספות שהיו מסכנות את להיגי.



לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין, הקובע את "תקנת השוק" במקרקעין, מי שרכש זכות במקרקעין בתמורה ובהסתמך על תום לב הרישום, תגבר זכותו גם אם הרישום לא היה נכון. אלבז, הנתבע הראשון, שלכאורה רכש את הקרקע מלהיגי ומכר אותה למואטי, הגיש כתב הגנה אך לא התייצב לדיונים. לכן השופטת קיבלה את תביעת להיגי נגדו.



השופטת קבעה כי במועד מכירת הקרקע מאלבז למואטי לא היה רשום אלבז כבעלים של הנכס, אלא נרשמה לזכותו הערת אזהרה בלבד. לכן לא ניתן לקבוע כי מואטי הסתמך על רישום המקרקעין כנדרש בסעיף "תקנת השוק".



"לו היה מואטי מברר את טיבה של עסקת המכר עם להיגי, הוא היה מגלה כי עסקה זו לא בוצעה, והיה נמנע מרכישת הנכס. כך היתה נמנעת ה'תאונה המשפטית' שנגרמה בענייננו", קבעה רונן.



השופטת הבהירה כי העובדה שבמועד העסקה בין מואטי לאלבז, הסתמך מואטי על הערת אזהרה שהיתה רשומה לזכותו של אלבז אינה מקנה למואטי את ההגנה של "תקנת השוק" במקרקעין.



ואולם, השופטת קבעה כי מבין 14 הנתבעים, שלושה זוגות שרכשו ממואטי חלקת קרקע עשו זאת בהסתמך על רישום שהציג להם לפיו הוא הבעלים של הקרקע. בנוסף הם הוכיחו כי שילמו בתמורה לקרקע מחיר סביר ולכן היא קבעה שהם זכאים ליהנות מתקנת השוק והקרקע תיוותר על שמם.



זוגות אחרים שטענו לבעלות על חלק מהקרקע לא הציגו אסמכתאות בנוגע לתשלום שהעבירו בתמורה לקרקע ולכן התביעה נגדם התקבלה.