רכישת דירה בנוסח המנדט הבריטי

>> בשנת 1934 נפרדו הוריי מקרוביהם וממשרותיהם, ארזו את מיטלטליהם ועלו עם בנם-יחידם מאירופה לארץ ישראל. בהיותם מנהיגים ציוניים, סברו כי עליהם להגשים בעצמם את מה שהטיפו לזולתם. תחילה התגוררנו בדירה שכורה ברחוב נחמני בתל אביב, ולאחר שאבי התקבל לעבודה ככתב בסניף "דבר" בחיפה, עברנו לדירה שכורה בעיר זו.

כשנולד אחי, החליטו הוריי להצטרף למתיישבי קריית חיים - יישוב חדש ושקט שהוקם על דיונות החול של המפרץ, בתכנונו של האדריכל ריכרד קאופמן. רכשנו בית צמוד קרקע, והגינה שטיפחנו לידו סיפקה לנו ירקות טריים ותות שדה. אלמלא מאורעות 1936-1939 היו חיינו שלווים, אף כי המושג איכות חיים טרם נולד.



בשנת 1939 הוצע לאבי להצטרף למערכת העיתון בתל אביב. לפיכך, הוא פירסם מודעה ב"דבר": "ברצוני לקנות במזומנים בית קטן או דירה בבית משותף בתל אביב". ואכן, בחופש הגדול של אותה שנה עקרה משפחתנו מקריית חיים לדירה שנקנתה ברחוב מאנה 4 בתל אביב. אלא שבאותה העת, הרחוב לא נקרא עדיין מאנה אלא נצח ישראל, וכתובת הבית היתה במספר 9א', כלומר, צפונית לנצח ישראל 9. חלון הדירה שבקומה השנייה השקיף על משק גדול של ערבי שחי שם עם שתי נשותיו, מקנהו ותרנגולותיו.



ומהיכן בא הכסף המזומן כדי לקנות בית קטן או דירה בתל אביב?



באותן שנים הגבילו שלטונות המנדט את העלייה לארץ, וכל יהודי שרצה לעלות (בצורה חוקית) נזקק לסרטיפיקט. אלא שתעודות עלייה אלה חולקו במשורה. מכסה מיוחדת נקבעה ליהודים בעלי אמצעים, שהביאו עמם הון כלשהו, לפחות אלף ליש"ט. כאשר אבי ביקש לעלות לישראל, אחיו הבכור נתן לו את הסכום הדרוש לקבלת סרטיפיקט של בעל אמצעים, והוסכם ביניהם כי בכסף זה יקנה אבי דירה לאחיו, ואכן בכסף זה נרכשה הדירה ברחוב נצח ישראל.



באחד בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. למרתף הבית המשותף הוכנסו ספסלים וכמה כיסאות, פתחיו לחצר דופנו בשקי חול - מקלט של ממש במושגים של הימים ההם. תל אביב הותקפה פעמיים מהאוויר, והאבידות בנפש היו רבות. חמורה אף יותר היתה הדאגה הגוברת לגורל יהודי אירופה, וקרובינו בכללם. לפני סיום המלחמה התחילו להגיע לארץ כמה מקרובינו שלא ניספו בשואה: אחות של אבי, אמו, וגם רעייתו ושני ילדיו של דודי. בת דודי ובן דודי נקלטו בכפר הנוער בן שמן, וכל האחרים גרו עמנו.



גם לדודי האיר המזל פנים. בהיותו קצין מילואים בצבא היוגוסלבי, הוא גויס בתחילת המלחמה, ועד מהרה נלקח לשבי הגרמני, כשאר חבריו. עובדת היותו לובש מדים גברה על עובדת היותו יהודי, וכך ניצל - ושוחרר בסיום המלחמה. הוא התכונן לבוא ארצה ולהתאחד עם משפחתו.



כיוון שכך, החליטו הורי לקנות שוב בית צמוד קרקע, הפעם בקריית עבודה שבחולון, וגם כאן נטעו גינה על החול. הדירה ברחוב מאנה 4 בתל אביב נמסרה לידי בעליה - אף אם באיחור של חמש שנים.