הפערים גדלים, השוויון מתרחק

העוני מתפשט

>> קו העוני מוגדר כהכנסה השווה ל-50% או פחות מההכנסה החציונית של המשפחות בישראל. ב-2009 עלתה תחולת העוני ל-20.5% - שלוש נקודות האחוז יותר מבתחילת העשור.



לפי נתוני מרכז אדוה, השינוי המשמעותי בשיעור העוני התרחש בין 2001 ל-2004, אז רשם עלייה מ-17.6% ל-20.3%. זאת, בעקבות הקיצוצים הגדולים בקצבאות הביטוח הלאומי בתקופת האינתיפאדה השנייה. מאז, ישראל מתקשה לחזור לשיעור העוני של תחילת העשור, שהיה גבוה מאוד גם כך. הסיבות לכך רבות: היעדר השקעות ביישובים ערביים, שיעור נמוך של השתתפות בכוח העבודה של נשים ערביות וגברים חרדים, מספר רב של משרות חדשות שהן חלקיות ועוד.



גל הצמיחה שבין סיום האינתיפאדה השנייה ובין פריצת המשבר הפיננסי והכלכלי העולמי הצליח לבלום את התפשטות העוני, אך לא לצמצם את מימדיו. גידול חד במיוחד נרשם בהיקף העוני בקרב משפחות ערביות: מ-41.2% ב-2001 ל-54% ב-2006. בשנים שלאחר מכן נרשמה ירידה, אולם ב-2009 עלה שיעור העוני בקרב משפחות ערביות באופן חד והגיע ל-53.5%.



צמיחה? לא לכולם



>> פירות הצמיחה מחלחלים מעלה יותר מאשר כלפי מטה בישראל. לפי הדו"ח של מרכז אדוה, בעשור האחרון הכנסותיו של העשירון העליון היו גבוהות באופן משמעותי מאלה של העשירונים האחרים, והוא נהנה מן הצמיחה יותר מהאחרים.



כך עולה מנתוני מרכז אדוה לשנים 2000-2002 ו-2004-2007. לעומת זאת, במשבר האינתיפאדה השנייה ירדה הכנסתו של העשירון העליון יותר מזו של עשירונים אחרים.



גם במשבר שפרץ בסוף 2008 ירדו הכנסותיו של עשירון זה עקב צמצומים בענפי ההיי-טק והפיננסים, אך פחות מאשר בשנות האינתיפאדה השנייה - עדות לחומרה הפחותה של משבר זה בישראל.



בשנים של צמיחה גדלה גם ההכנסה השנתית של משקי הבית בעשירונים הנמוכים יותר - השישי והשני - אבל בשיעור נמוך מזה של העשירון העליון; גם הירידות בהכנסות של עשירונים אלה בשני המשברים היו נמוכות יותר.



האבטלה עדיין כאן



>> אחת התוצאות הכואבות ביותר של משבר כלכלי היא גידול באבטלה: פיטורי עובדים וקושי למצוא עבודה. המשבר העולמי שפרץ ב-2008 העלה את שיעור הבלתי מועסקים בישראל מ-5.9% באמצע 2008 ל-7.8% באמצע 2009.



אחת העדויות לכך שישראל יצאה מהמשבר מהר יותר מארצות אחרות היא העובדה שבאמצע 2010 ירד שיעור האבטלה ל-6.3%. האבטלה פוגעת בעיקר בחלקים היותר חלשים של האוכלוסייה: היא גבוהה ביישובים ערביים יותר מאשר ביישובים יהודיים, בעיירות פיתוח יותר מאשר ביישובים מבוססים ובקרב נשים ערביות יותר מאשר בקרב נשים יהודיות.



מובטלים רבים אינם פונים לשירות התעסוקה, אם מפני שאין בקרבתם לשכת עבודה, אם מפני שפניהם הושבו ריקם פעמים רבות בעבר, אם מפני שהם מעריכים כי אין להם סיכוי למצוא עבודה ואם מסיבות אחרות. לכן, מספר דורשי העבודה נמוך ממספר המובטלים בפועל.



ההכנסה למשק בית יורדת



>> כאשר בוחנים את הכנסות משקי הבית לפי עשירונים על פני העשור כולו, מתברר כי האינתיפאדה השנייה פגעה בהכנסת משקי הבית בכל העשירונים. הפגיעה נמשכה בשנים 2002 עד 2006; במהלך רוב השנים הללו, ההכנסה של משקי הבית בעשירונים 1 עד 9 היתה נמוכה מן ההכנסה שלהם ב-2001.



בעשירון העליון הירידה בהכנסת משקי הבית החלה רק ב-2003 ונמשכה ארבע שנים, עד 2006; עבור רוב העשירונים (1 עד 9) ההתאוששות ממשבר האינתיפאדה החלה רק ב-2007 והיא לא החזיקה מעמד לאחר שנה זו, שכן המשבר הפיננסי העולמי שפרץ בסוף 2008 פגע בכל העשירונים, למעט 7 ו-8.



אצל העשירונים 1 עד 6, הירידה בהכנסה החלה כבר ב-2008 ונמשכה גם ב-2009; בעקבות ירידות אלה, הכנסתם של משקי הבית בארבעת העשירונים הנמוכים ב-2009 היתה נמוכה מזו של 2000. הכנסת משקי הבית בעשירון העליון ירדה רק ב-2009 - אלא שגם לאחר ירידה זו הכנסתם היתה גבוהה מב-2000.



בעוד חלקם של ארבעת העשירונים הנמוכים בעוגת ההכנסות קטן, חלקו של העשירון העליון גדל. ב-2009 חלקם של ארבעת העשירונים הנמוכים של משקי הבית בעוגת ההכנסות הכללית היה קטן משהיה ב-2000; חלקו של העשירון העליון היה גדול יותר.



מעמד הביניים מצטמק



>> על האי-שוויון בחלוקת ההכנסות ניתן לעמוד גם באמצעות בחינה של מצב המעמד הבינוני בישראל.



לפי הנהוג במחקרים בינלאומיים חולקו משקי הבית לשלושה רבדים: הרובד הבינוני, שבו מצויים כל משקי הבית שהכנסתם בגובה של 75% עד 125% מההכנסה החציונית של משקי הבית; הרובד הגבוה, שבו מצויים כל משקי הבית שהכנסתם גבוהה מ-125% מההכנסה החציונית; והרובד הנמוך, שבו מצויים כל משקי הבית שהכנסתם נמוכה מ-75% מההכנסה החציונית של משקי הבית. על פי הגדרה זו, המעמד הבינוני חובק את העשירונים 5 ו-6 וכן חלק מעשירון 4 וחלק מעשירון 7 של משקי הבית.



בין השנים 1988 ל-2009 הצטמק הרובד הבינוני בישראל בשיעור של 7% לערך, מ-28.5% ל-26.6% מכלל משקי הבית. באותה תקופה הצטמק גם חלקו בעוגת ההכנסות ב-7.3%, מ-22% מהעוגה ל-20.5%. הסכום שנגרע מן הרובד הבינוני עבר לידי הרובד הגבוה.



שכר המינימום תופס תאוצה



>> בין 2000 ל-2008 עלה שיעור המשתכרים עד שכר מינימום. ב-2000 שיעורם עמד על 29.1% מכלל השכירים; ב-2008 עלה שיעורם ל32.8%, לאחר שב-2006 הוא כבר הגיע ל-35.1%.



לעומת זאת, שיעורם של שכירים המשתכרים שכר ממוצע ומעלה, שהיה ב-2000 27.8% מכלל השכירים, ירד עד 2006 ל-26.1%, ב-2007 שב ועלה ל-28.1% וב-2008 בעקבות תחילתו של המשבר הכלכלי ירד ל-27.4%. חלקם של כל הישראלים המשתכרים שכר ממוצע ומטה ב-2008 היה 72.7%, לאחר שב-2006 הגיע ל-73.8%. ב-2000 היה השיעור 72.2%.



פערי השכר בין נשים לגברים מגלים עמידות רבה ב-2009, היה שכרן החודשי הממוצע של נשים 6,280 שקל, המהווים 66% מהשכר הממוצע של גברים. זאת בהשוואה ל-2000, אז היה היחס 61.6%. במהלך 2000-2008, אז נרשמו תקופות של צמיחה גבוהה לצד תקופות של מיתון כלכלי כבד, פערי השכר בין נשים לגברים השתנו רק במעט. הצמצום בפער שנרשם ב-2009 לא נבע משיפור של ממש בשכר הנשים אלא בעיקר מן הירידה בשכר הגברים לשעה ולחודש, כתוצאה מהמשבר העולמי.