רק אחד מכל ארבעה בני 17 בישראל יצליח לפלס את דרכו לאקדמיה

>> הישרדות החזקים - גרסת האקדמיה: הנגישות להשכלה גבוהה בישראל קיימת בעיקר ביישובים המבוססים, וכך גם הסיכוי ללמוד בתיכון שיבטיח קבלה לאוניברסיטה - כך עולה מדו"ח תמונת המצב של מרכז אדוה.



הדו"ח מצייר תמונה עגומה, לפיה ב-2009 רק אחד מתוך ארבעה אנשים שלמדו בתיכון בתחילת העשור הצליח להשתלב באחד המוסדות להשכלה גבוהה בישראל. בנוסף, לפי הנתונים, שיעורם של צעירים וצעירות יהודים שהגיעו למערכת ההשכלה הגבוהה גבוה פי שניים מזה של צעירים ערבים.

"דרך המלך לעתיד אישי וחברתי טוב יותר היא רכישת חינוך והשכלה גבוהה", נכתב בדו"ח. "בישראל, דרך זו מסודרת בצורה של פירמידה: כולם מתחילים יחד במדרגה הראשונה, אך ככל שמתקדמים במעלה הפירמידה, מספר העולים לשלב הבא קטן".



מחברי הדו"ח עקבו בעזרת נתונים סטטיסטיים אחר 112 אלף תלמידים שהיו בני 17 ב-2001, עד ל-2009. מבין התלמידים האלה, ב-2001 רק 75.4% למדו בתיכון במסלול המוביל לבחינות בגרות. מהם, נשרו הרבה תלמידים ורק 45.3% משכבת הגיל היתה זכאית לתעודת בגרות.



עם זאת, לא כל התלמידים השיגו ציוני בגרות שהספיקו להם כדי להתקבל ללימודים גבוהים באוניברסיטאות או במכללות: רק 37.3% יכלו בכלל להגיש מועמדות למוסדות ההשכלה הגבוהה, ורק 26.9% הגיעו ב-2009 ללמוד במכללה או באוניברסיטה (כ-30 אלף) כשלא ידוע כמה מהם יסיימו את התואר. בקרב היהודים בלבד מדובר על 31.5% מבני שכבת הגיל שהצליחו להשתלב באקדמיה - פי שניים יותר מהתלמידים הערבים, שרק 15.3% מהם נכנסו בשערי המוסדות להשכלה הגבוהה.



יש לציין כי הנתונים כוללים תלמידים חרדים בישיבות שלא לומדים לבגרות, ולא מתייחסים לסטודנטים שלא התקבלו ללימודים בישראל ובחרו ללמוד באוניברסיטה בחו"ל.



אין נגישות



בעשור האחרון כמעט לא חל שינוי מבחינת פערי הנגישות לאוניברסיטאות בין צעירי היישובים המבוססים לבין הצעירים מעיירות הפיתוח: ב-2008-2009, 10.1% מבני הגילאים 20-29 מיישובים יהודיים מבוססים למדו לתואר ראשון באוניברסיטאות, בדומה ל-2000 וכפול משיעור הסטודנטים ביישובים הערביים - 4.8% (גידול לעומת שיעור של 4.5% ב-2000). רק 6% מהסטודנטים גרו בעיירות הפיתוח, עלייה מתונה לעומת 5.6% ב-2000.



"גם אם משרד החינוך יצליח להעלות את שיעורי הזכאות לבגרות באורח פלא אין לתלמידים לאן ללכת, כי מערכת ההשכלה הגבוהה מקבלת לפי רף גבוה של הצלחה בתיכון ובפסיכומטרי", אומר ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדוה. "אם אנחנו רוצים להגדיל את שיעור הזכאות לבגרות צריך להשקיע יותר במערכת ההשכלה הגבוהה ולהרחיב אותה. בינתיים המערכת שלנו מצפה שרק רבע מכל שכבת גיל יגיע למכללות או לאוניברסיטאות".



המהפכה לא הושלמה



בשנות ה-90 התחוללה מהפכה במבנה ההשכלה הגבוהה, כאשר במועצה להשכלה גבוהה החליטו לעודד הקמת מכללות כדי להנגיש את הלימודים האקדמיים, בין היתר ביישובי הפריפריה. הקמת המכללות, בהן גם פרטיות, הביאה לגידול משמעותי במספר הסטודנטים. לפי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, ב-1990 למדו בישראל רק 76 אלף סטודנטים. ב-2010, לעומת זאת, למדו בישראל כ-237 אלף סטודנטים, מהם 47% במכללות האקדמיות.



עם זאת, לפי הנתונים של אדוה, הקמת המכללות כמעט לא תרמה להגדלת הנגישות להשכלה גבוהה ביישובי הפריפריה וביישובים הערביים.



6.4% מבני 20-29 בעיירות פיתוח לומדים במכללות (לעומת 3.8% ב-2002) ואילו 2.1% בלבד מבני גיל זה ביישובים הערביים לומדים במכללות - גידול מזערי בהשוואה ל-1.5% ב-2002, ושיעור נמוך אף יותר משיעור הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות. מנגד, 10.6% מבני 20-29 ביישובים יהודיים מבוססים לומדים במכללות (לעומת 6.9% ב-2002).



ממוצע הסטודנטים מבני 20-29 ביישובים שבהם יותר מ-30 סטודנטים הוא 13.6%. ממוצע גבוה הרבה יותר, של כ-30% מבני גילאים אלה, נרשם ביישובים המבוססים להבים, סביון ועומר. הממוצע גבוה גם ביישובים ככפר שמריהו, רמת השרון, רעננה, אבן יהודה, הרצליה, מודיעין, נשר, תל אביב, רמת גן וחיפה. מספר הסטודנטים נמוך מהממוצע בדימונה, טירת הכרמל, אור עקיבא ועיילבון (כ-11%), אופקים, אילת, קרית מלאכי ועיר כרמל (כ-9%), ובירושלים ולוד (8.8%). את הרשימה סוגרים יישובים חרדים וערבים עם שיעור של פחות מ-5%.



נתונים האלה משתלבים עם נתוני הזכאות לבגרות הארצית. בעוד שממוצע הזכאות לבגרות הארצי בקרב תלמידים היה 46.1%, ביישובים רבים השיעור היה נמוך בהרבה. כך, במודיעין עלית ובני ברק רק 5%-6% מהתלמידים היו זכאים לבגרות, וברוב היישובים הערבים והבדואים שיעור הזכאות לבגרות נמוך מהממוצע - 13% בג'אסר א-זרקא, 27% ברהט, 31% בטייבה. בירושלים רק 18% היו זכאים לבגרות (כולל חרדים וערבים), בערד 31%, בלוד 32%, בגדרה 37%, ובחדרה 44%. ברעננה 76% מהתלמידים היו זכאים לבגרות, בהרצליה 73%, בתל אביב יפו 62% ובחיפה 62%.



אי-שוויון בתיכונים



לפי הדו"ח, בעשור האחרון גדל האי-שוויון מבחינת הזכאות לבגרות - ביישובים המבוססים שיעור הזכאות לבגרות הממוצע היה כ-67%, אך לא במרכז שיעור הזכאות ירד באופן חד. בקרב עיירות הפיתוח היתה ירידה מ-54.2% ב-2004 ל-47.3% ב-2009, וביישובים הערבים מ-42.4% ב-2004 ל-34.4% ב-2009.



"יש שונות גדולה בין התיכונים בישראל", אומר סבירסקי. "יש תיכונים שבהם רוב תלמידי השכבה עושים בגרות במתמטיקה ואנגלית ברמה של 4-5 יחידות, ויש תיכונים שנאבקים שילדים ילמדו ברמה של 3 יחידות. התוצאה היא שיש מיעוט של בתי ספר שמהווים את העתודה האקדמית של ישראל, שבהם רוב התלמידים ישתלבו במערכת ההשכלה הגבוהה, ומצד שני, יש תפזורת של בתי ספר מכל הארץ עם נתונים שונים.



"הפריפריה היא לא רק גיאוגרפית אלא גם חברתית. כל בתי הספר העיוניים בתל אביב הם בצפון העיר ובדרום העיר יש בעיקר בתי ספר מקצועיים - פה מתחילה הבעיה. זה נכון גם בפריפריה. ברוב עיירות הפיתוח וביישובים הערביים יש יותר בתי ספר שמנוהלים על ידי רשתות חינוך מקצועי", אומר סבירסקי. "רמת השכר וההכנסה של משפחות בפריפריה נמוכה יותר, וכיום תשלומי ההורים מהווים חלק גדול מהמימון של בתי הספר הטובים. יש הבדל בין מה שבתי הספר יכולים לתת לתלמידים. הרבה תלוי ביכולת של ההורים לתרום לבית הספר והיכולת של בית הספר לקבל מימון נוסף מגורמים שונים".