המוח האנושי אוהב לסדר דברים בצורה חדה: שחור ולבן, טוב או רע. אם משהו לא בצד שלנו, הוא נגדנו. או שעסקה היא טובה, ממש הזדמנות, או שהיא גרועה, ומישהו מנסה לדפוק אותנו.
בשווקים הפיננסיים המצב קיצוני עוד יותר: או ששוק הוא "בועה", או שהוא "הזדמנות". המציאות כמובן אפורה בהרבה, מורכבת ומלאה בשיקולים לכאן או לכאן, אבל זה לא מתאים לתעשיית השירותים הפיננסיים.
ליועצי ההשקעות בבנקים ובבתי ההשקעות אין עניין בצביעת המציאות בגוני אפור: זה מורכב, זה משעמם, זה קשה ובעיקר לא יעיל. עבור מתווכים פיננסיים, מה שיעיל הוא להכריז על כל נכס שהוא "קנייה" או "מכירה", בהחלטיות ובפשטות - וכך לקצור את עמלות הביצוע שמהן מתפרנסת התעשייה. לכן, כמה ימים לפני פתיחת השנה הקלנדרית החדשה, הנה שלוש מהבועות שעליהן נדבר כנראה ב-2011.
1. בועת המניות.
שוק המניות? בועה? הרי רק עכשיו עברנו את שיאה של בועת איגרות החוב, והמשקיעים בורחים ממנה לטובת שוק אחר שעוד יש לו מה להציע.
ואכן, האופטימיות העולמית סביב כדאיות ההשקעה במניות שברה בסוף השבוע האחרון שיאים. בסקר בקרב כותבי המלצות התברר כי לא פחות מ-59% מהם אופטימיים, הרמה הגבוהה מאז אוקטובר 2007, בדיוק שבוע לאחר השיא של אותה שנה, ופי שלושה מהשפל של 22%, שנקבע באוקטובר 2008.
סקר אחר, של שני ארגוני משקיעים אמריקאים, מראה שמאז 1987 האופטימיות בשוק המניות היתה גבוהה יותר רק תשע פעמים. למעשה, כמעט שאי אפשר למצוא כלכלן שלא חוזה שהפעילות הכלכלית תתרחב, או אנליסט שאינו קובע ששוק המניות יעלה בחצי השנה הקרובה.
מה שיקרה לשוק המניות בארה"ב יקרה גם לשוק המניות בתל אביב - אפילו אם הוא כבר רשם החודש שורה של שיאים חדשים. אלא שהניסיון מלמד שכשכולם משוכנעים שלשוק ישנו רק כיוון אחד, דווקא ההפך קורה.
ויש סיבות רבות לתקלות בשוק המניות - החל מרמת מכפילי רווח גבוהה של 22.7 בדצמבר, מול ממוצע רב שנתי של בין 14 ל-16, דרך תשואת דיווידנד נמוכה של 2% (מול תשואה של 3.3% באג"ח של ממשלת ארה"ב), ועד לחובות העצומים של ממשלת ארה"ב, שרק תופחים.
בקצב הנוכחי של הכסף הנשפך לשוקי המניות ושל עליית המחירים, ייקח זמן לא רב עד שהשיחה תתחלף, והשאלה "האם מתנפחת בועה בשוק המניות?" תעלה לאוויר. הנחמה היחידה היא שב-2010 נדבר הרבה פחות על "בועת האג"ח".
2. בועת הדיור.
ממשלת ישראל ובנק ישראל ביצעו השנה לא פחות משלושה סבבים של מהלכים כדי להוציא אוויר מבועת הנדל"ן: הטילו מגבלות על הבנקים במתן משכנתאות בריבית משתנה, הכריזו על מהלכים לשחרור קרקעות והאצת הבנייה והעלו את מס הרכישה על דירות להשקעה.
אבל בועה בדרך כלל מתפוצצת רק כאשר האווירה הציבורית סביבה מתהפכת, ואילו עליות בשוק המניות רק יגבירו את תחושת העושר של הציבור האמיד. חלק מהמשקיעים, כמה מתסכל עבור נגיד בנק ישראל ושר האוצר, עשויים לממש רווחים ולקנות עוד דירה להשקעה.
בשנה הקרובה גם צפויה להתחמם האפשרות לסיום כהונת הממשלה והכרזה על בחירות חדשות. התפתחות זו כמעט מבטיחה כי גורמים פוליטיים פופוליסטיים ישמרו את "בועת הדיור" גבוה בסדר היום הציבורי.
3. בועת הנפט והסחורות.
בכל פעם שהתחושות הופכות לאופטימיות באמת, תחזיות הצמיחה מעודכנות כלפי מעלה ושוק המניות דוהר לשיאים חדשים, גם זירת הסחורות חוגגת. לא צריך זיכרון חזק במיוחד: מחירה של חבית נפט החל לטפס בחדות ב-2007, עד שהגיע לשיא של 145 דולר ביולי 2008.
כולם דיברו אז על עידן חדש של מחסור בזהב השחור, וסימנו מחיר של 200 דולר לחבית בטווח הקרוב. בפועל הנפט צנח תוך חמישה חודשים ל-30 דולר לחבית בעקבות המשבר הפיננסי, וכולם הבינו שלספקולציות הפיננסיות היה משקל מכריע בעליית המחירים.
בחודשים האחרונים הנפט שוב עולה: ביום שישי האחרון הגיע מחיר הנפט ל-91.4 דולר לחבית, והמומחים שוב קובעים שהדרך למחיר של 100 דולר קצרה. אותו סיפור מתרחש בסחורות אחרות - במחצית השנה האחרונה עלה מחיר הסוכר ב-116%, הכותנה התייקרה ב-86% והתירס התייקר ב-77%. הסחורה היחידה שמחירה ירד, אולי לאכזבתם של המשקיעים במאגר לוויתן, היא הגז הטבעי.
3 בועות שנדבר עליהן ב-2011
איתן אבריאל
26.12.2010 / 7:03