התנהלות שלטונית שערורייתית

>> התנועה הקיבוצית הכריזה אתמול על "הסרת הכפפות" במאבק שהיא מנהלת במינהל מקרקעי ישראל. עד כה מנע המינהל הקמתן של מאות דירות חדשות, ויש בקיבוצים הטוענים שמספרן מגיע לאלפים.

בעלי דירות שהוקמו על קרקעות מדינה אינם רשאים להשכירן לפני שהיוונו בשלמותם את דמי החכירה. לא ברור מהיכן ולמה צמחה ההתניה המוזרה הזו. כל כלכלן מתחיל יודע שעדיף לאפשר לחוכר להשכיר את הנכס שחכר כדי לצבור את המקורות להוון אותו. אבל משום מה, במינהל זה עובד הפוך: קודם תשלם, אחר כך תשכיר.



ההתניה הזו כלולה בחוזים שחתם המינהל עם בעלי הדירות במגזר העירוני ובמגזר ההתיישבותי כאחד. אלא שלחוכר העירוני ניתן, בדרך כלל, להוון את דירתו ב-3.75% משווי המגרש (באזורי הביקוש), בעוד שעל הקיבוצים והמושבים מוטל לשלם 33.8% מהשווי - סכום העשוי להגיע למאות אלפי שקלים לדונם. לטענת המינהל, הפער אינו מהווה אפליה אסורה, מאחר שדמי החכירה השוטפים ששילמו החוכרים העירוניים כבר השלימו את מרבית ההיוון, בעוד הקיבוצים והמושבים שילמו דמי חכירה נמוכים ביותר. לטענת הקיבוצים והמושבים, חלק ניכר מהקרקעות שהם מחזיקים נרכשו לפני הקמת המדינה, אלא שהבעלות על הקרקע נרשמה מטעמים אידיאולוגיים על שם הקק"ל. העניין יתברר כנראה בבג"ץ.



על אף האיסור על השכרה, קיבוצים רבים משכירים דירות. אין היגיון כלכלי, טוענים בקיבוצים, להותיר דירות ריקות לאחר ששולם כסף רב להקמתן ולתחזוקתן. במינהל אומדים ב-200 את הקיבוצים המשכירים דירות וגובים מהדיירים 1,800 שקל בחודש בממוצע לדירה.



המינהל שמונע מהקיבוצים להתרחב, משמש תובע, שופט ומוציא לפועל גם יחד. כתובע הוא מאשים את הקיבוצים בהפרת חוזה, כשופט הוא גוזר את הדין וכמוציא לפועל הוא מנחה את פקידיו שלא לחתום על היתרי בנייה. מדובר בהתנהלות שלטונית שערורייתית שעל הממשלה להפסיקה לאלתר. מעיון באותיות הקטנות שבמסמכי המחלוקת מתברר שהמלחמה היא לא על הון, אלא על שלטון. המינהל מתעקש להוכיח כי הוא בעל הבית, גם בשטח הבנוי בקיבוץ שמכונה "שטח המחנה".



היה ראוי לפקידי המינהל לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפסו, ולהניח לקיבוצים ולמושבים לבנות ב"שטח המחנה", כפי שאושר להם בידי רשויות התכנון והבנייה. בקיבוצים נוקבים ב-5,000 את מספר הדירות שניתן לבנות מהיום למחר אם יניח המינהל למלחמת היוקרה שפתח בה - וכמות כזו בוודאי רק תועיל לשוק הנדל"ן הרותח.