להתעורר מחלום הבית הפרטי

>> כבר שנים שמוכרים לנו את החלום הבורגני הזה - בית פרטי, גינה, רעפים אדומות.

זה אכן נחמד לגור כך, אך האם אנו מודעים לשיעבוד שבהחזקת גינה, לצריכת המים הגדולה, לסכנת הפריצות? כל השיקולים הפרטיים אינם משנים, והגיע הזמן לומר בקול ברור: בישראל של שנות ה-2000 בית פרטי עם גינה הוא חלום לא מעשי שכולנו חייבים להתעורר ממנו. בית פרטי עם גינה פוגע בשוק הדיור. אין לנו הרבה קרקע, ובזבזנות השטח משמעותה פחות קרקע לבנייה, מה שאומר פחות דירות ועליית מחירי הדיור. בכך, בית פרטי עם גינה תורם לפגיעה במעמד הביניים. אם חשוב לכם שלהרבה אנשים יהיה מקום לגור - בנו לגובה.



בית פרטי עם גינה הוא נזק סביבתי. על שטח גדול מפוזרים מעט תושבים הצורכים תשתיות רבות עם כבישי גישה שגם הם בזבזניים. לא בכל מקום חייבים לגור. באותו השטח ניתן לגדל מזון או לקיים מעט טבע פראי. מי שרוצה לשמור על הטבע, עדיף שיגור בבניין משותף.



בית פרטי עם גינה מייצר עומס תחבורה וזיהום אוויר. תושבי הבית הפרטי נאלצים לנסוע הרבה - לעבודה, למכולת, לחוג של הילד. אם חשוב לכם לשמור על אוויר נקי, עיר צפופה זה המקום בשבילכם. בנוסף, בית פרטי עם גינה הוא בזבזני במים - ובישראל אין מים.



הגיע הזמן לומר את האמת: בית פרטי עם גינה לא מתאים לישראל. תחפשו חלום אחר. אפילו בארה"ב, מולדת הבית הפרטי עם גינה, מתרבים הסימנים לדעיכת המודל הפרברי הבזבזני.



אז מה כן מתאים לנו? בניינים משותפים שבסביבתם פארקים עירוניים מטופחים המושקים במערכות מים ממוחזרים. פארקים המשרתים את כולם, ולא גינות קטנות, פרטיות ומבודלות. מדשאות גדולות שילדים יכולים לרוץ בהן או לשחק כדורגל יחדיו. היפה הוא שליעילות סביבתית יש אופי סינרגטי. בנייה רוויה ועירוב שימושים מאפשרים לנו לבצע את רוב הפעילויות במרחק הליכה; מאסת תושבים מאפשרת קיום תחבורה ציבורית יעילה; מוזילה את הוצאות העירייה על איסוף אשפה ותשתיות, ובכך תומכת במיחזור אשפה ובניצול יעיל וחוזר של מים.



על ועדות התכנון לאוורר את התב"עות (תוכניות בניין עיר), ולהוציא מהן את כל הבנייה הנמוכה. הן צריכות לאפשר לבעלי בתים פרטיים ישנים לעשות פרצלציה עם שכניהם כדי לייצר מגרשים בגודל מספיק לבניית רבי קומות. שטח למגורים חשוב יותר מצביונה הנמוך של שכונה כזאת או אחרת, או מתן אפשרות לבן ממשיך לעבוד בהיי-טק אך להמשיך לגור בנחלה חקלאית במרכז. למעט במשקים חקלאיים אמיתיים ואזורי פריפריה שבהם השיקולים מורכבים, למדינה אין שום אינטרס בעוד בנייה נמוכה.



משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל לא צריכים לבזבז עוד קרקע על בנייה נמוכה במרכז. עיון באתר המינהל מגלה שמתוך 21 מכרזי קרקע למגורים במרכז הפעילים כעת, 14 הם לבנייה נמוכה. למה להוציא מגרשים לבנייה נמוכה בתל אביב, בנתניה, בראשון לציון, בהוד השרון או בנס ציונה? הרי כל כך הרבה אנשים צריכים דירה במקומות הללו.



אין לנו הרבה אדמה ויש לנו הרבה ילדים, והמסקנה פשוטה: בישראל צריך לבנות לגובה. מקסימום חיים, מינימום שטח - הוא השיקול שצריך להנחות אותנו.



הכותב הוא פעיל בתחומי סביבה