פיש, צ'יפס וסיליקון

>> בסוף המילניום, ההמצאה הבולטת ביותר שיצאה מהרחובות המחוספסים של מזרח לונדון היתה ההוקסטון פין (סנפיר הוקסטון), תספורת שהכדורגלן דיוויד בקהאם הפך לפופולרית. מהגרים ואמנים התגוררו אז בחלקה המזרחי של העיר, אך תרומתם בעשורים האחרונים היתה בעיקר תרבותית ולא מסחרית. הסימנים הראשונים לכך שהדבר עומד להשתנות, למרבה האירוניה, הגיעו בתחילתו של המשבר העולמי האחרון.

ב-2008 החלו העוקבים אחרי תעשיית הטכנולוגיה לדבר בהתרגשות על כמה חברות סטארט-אפ מאזור שורדיץ', סמוך לצומת אולד סטריט המוזנח, צפונית-מזרחית לרובע הפיננסי של לונדון. כיום פועלות כ-100 חברות היי-טק באזור שזכה לכינוי silicon roundabout (כיכר הסיליקון).



במונחי הריכוז של חברות טכנולוגיה והזמינות של משקיעים נדיבים, עמק הסיליקון שבקליפורניה נמצא עדיין בליגה משל עצמו, אך בליגה השנייה של מרכזי היי-טק אזור מזרח לונדון קרוב לצמרת - יחד עם חממות דומות כמו בוסטון ותל אביב.



העובדה שהפריחה שלו התרחשה במהירות כה רבה, ועוד באמצע מיתון, היא יוצאת דופן: לאזור ההיי-טק בקיימברידג', למשל, נדרשו עשרות שנים כדי להתפתח. ואולם, העובדה שכיכר הסיליקון צמחה ללא תמיכה ממשלתית, או אפילו קשר ישיר לאוניברסיטאות, צריכה לתפוס את תשומת לבן של מדינות שניסו לעודד חממות טכנולוגיה ללא הצלחה.



החברות בכיכר הסיליקון הן לרוב קטנות עד בינוניות, ועוסקות בתחומי מומחיות ספציפיים ביותר. אחת מייצרת תוכנה לתעשיית האופנה, אחרת מפעילה מילון מקוון, עוד חברה הקימה אתר להשוואה בין מלונות, חברה נוספת מתמחה בתלת-מימד ותוכן אינטראקטיבי וכמה חברות עוסקות בעיצוב דיגיטלי.



אחת הסיבות להתקבצות החברות היא יתרונותיה של לונדון כעיר - עושרה, היותה יעד נחשק בקרב אנשי מקצוע בעולם והשפה האנגלית - אך היזמים בכיכר הסיליקון מדגישים את היתרון הייחודי של מזרח העיר, כאזור בוהמי עם שכר דירה נמוך יחסית, לעובדים צעירים ויצירתיים. "אם היינו במערב לונדון, היינו חברה מסוג אחר לגמרי", אומר סטיב הרדמן, ממייסדי socialgo, שמסייעת ללקוחותיה לבנות קהילות מקוונות משלהן.



הממשלה תופסת טרמפ



פריחתה הספונטנית של כיכר הסיליקון הוכיחה שאין צורך בהתערבות הממשלה באזור. ואולם, ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, חשף באחרונה תוכנית לתמוך בכיכר, כמו גם לשנות חוקים ונהלים באופן שיקל עליה, כמו השקת "ויזת יזמים" מעודכנת שנועדה לעקוף את מגבלות ההגירה החדשות.



בעזרת תמיכה זו הצליחה הממשלה לשכנע ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל וסיסקו להשקיע במקום. בקרוב תתקין בריטיש טלקום (bt) פס רחב מהיר במיוחד באזור, וחברת הייעוץ מקינזי תסייע לחברות בסוגיות ניהוליות. המטרה היא לבנות עיר טכנולוגיה שתשתרע על פני השטח שבין שורדיץ' לאתר שבו ייערכו המשחקים האולימפיים ב-2012, הנמצא הרחק במזרח העיר.



התלהבותו הפתאומית של קמרון נראית כמו אופורטוניזם פוליטי בוטה לאחדים. הממשלה יוזמת הרבה פחות תוכניות לעידוד הצמיחה הכלכלית בימים אלה מאשר תוכניות לקיצוץ הוצאות, אך כיכר הסיליקון היא עגלה שנוח לתפוס עליה טרמפ.



קיימות סיבות נוספות להטיל ספק במניעיה של הממשלה: חברות טכנולוגיה גדולות כמו אלה שהממשלה מחזרת אחריהן רוכשות לרוב סטארט-אפים חדשניים. הידוק הקשרים בין עמק הסיליקון לכיכר הסיליקון עשוי להפוך את האחרונה לטרף קל. ובכל זאת, היקף המאמצים שהשקיעו השרים בחיזור אחרי אותן חברות מצביע על מידה מסוימת של רצינות.



המניע הבסיסי העומד מאחורי מאמצי הממשלה הוא סוג חדש של אסטרטגיה תעשייתית שהיא מפתחת. הגישה של ממשלת הלייבור הקודמת, שהעדיפה חברות מסוימות והענקת סובסידיות ציבוריות, אינה צפויה לחזור. מאז ניסיונותיה הכושלים של הממשלה להכווין את הפעילות הכלכלית בשנות ה-70, דעך בבריטניה הרעיון של נחיצות המדינה בעיצוב הכלכלה הפרטית, בניגוד למצב בצרפת למשל.



בכל מקרה, הממשלה הנוכחית אינה יכולה להרשות לעצמה פעלתנות כזאת. צורת החשיבה החדשה גורסת כי הדבר השימושי ביותר ששרים יכולים לעשות עבור מגזרים מתעוררים הוא לנצל את כוח המשיכה והיוקרה של מעמדם לטובתם.



ככל הנראה, החברות הצעירות של כיכר הסיליקון לא היו יכולות להגיע לעסקות עם חברות ענק זרות בכוחות עצמן. אפילו התמיכה הרטורית שהבטיח קמרון עשויה לעזור, אומר משקיע אחד, כי היא משווקת סיפורי הצלחה ומושכת עובדים והון זר. שעה שמדינות אחרות נאבקות בקשיים תקציביים ובצורך למצוא מקורות צמיחה חדשים, הגישה של הממשלה לכיכר הסיליקון עשויה ליהפך למודל חיקוי.



בבריטניה אין תעשיית הון סיכון טכנולוגית



היזמים בכיכר הסיליקון מקבלים בברכה את תשומת הלב, אך כולם מסכימים שהמכשול העיקרי העומד בפני פריחה נוספת הוא מיעוט ההשקעות. לבריטניה אין תעשיית הון סיכון הממוקדת בטכנולוגיה שאפילו מתקרבת בהיקפה לזו שמשרתת את עמק הסיליקון. גלן שוסמית, מייסד bookingbug שמוכרת מערכות להזמנות מקוונות, אומר כי המשקיעים האמריקאים מכירים היטב את המגזר בנוסף לכסף שברשותם, ולכן הם יכולים לשמש אנג'לים מוצלחים.



בבריטניה קל יותר למכור סטארט-אפ לחברת ענק מאשר לגייס מזומן. last.fm, אתר מוסיקה וסיפור ההצלחה הגדול ביותר של כיכר הסיליקון עד כה, נרכש ב-2007 על ידי cbs אינטראקטיב האמריקאית תמורת 140 מיליון ליש"ט (216 מיליון דולר).



תוכניתו של קמרון כוללת צעדים נוספים שנועדו לסייע לחברות להשיג מימון: סיליקון ואלי בנק הקליפורני יפתח סניף בבריטניה, וודאפון תפתח משרדים של חטיבת ההון סיכון שלה באזור והממשלה תספק מימון בסך 200 מיליון דולר למיזמים. ואולם הפתרון הוא חלקי בלבד, מאחר שגם יזמי ההון סיכון מתקשים לגייס הון. גרהאם אוקיף, שותף בקרן אטלס ונצ'רס שמתמחה במגזר הטכנולוגיה, אומר כי הדבר ישתנה אם קרנות הפנסיה, כולל הקרנות הממשלתיות, יתייחסו להון סיכון כהשקעה רצינית.



אלא שהדבר החשוב ביותר, מסכימים רבים בכיכר הסיליקון, הם סיפורי ההצלחה. משקיעים אמריקאים אוהבים חברות סטארט-אפ כי ראו כיצד רבות מהן נהפכו לחברות ענק גלובליות. עד שמזרח לונדון תנפק פייסבוק או אפל משלה, המשקיעים הבריטים יתקשו להתלהב.