שפיטה במקום שביתה

>> הפרקליטים בשירות המדינה שובתים זה כמה שבועות בתביעה להגדיל את שכרם ב-24%. לפי דו"ח הממונה על השכר באוצר ל-2009, שכרם הממוצע של הפרקליטים בשירות המדינה הוא 17,500 שקל ברוטו בחודש.



הממוצע הזה הורכב מפרקליטים מתחילים, שהשתכרו 9,400 שקל ברוטו, 40% הבאים שהשתכרו 12,600 שקל בחודש, 40% נוספים שהשתכרו 20,200 שקל, וה-10% הבכירים שהשתכרו בממוצע 30 אלף שקל בחודש. בסך הכל, 80% מהפרקליטים בשירות המדינה השתכרו 13-20 אלף שקל בחודש.

לעומת הפרקליטים, שכרם הממוצע של העובדים הסוציאלים הוא 10,800 שקל, כאשר עובד סוציאלי מתחיל מסתפק ב-6,400 שקל, ו-80% מהעובדים הסוציאלים מרוויחים 8,000-11.4,000 שקל. העובדים הסוציאלים הם לא פחות אקדמאים מהפרקליטים, והם גם עושים עבודה לא פחות חשובה. על אף זאת, שכרם נמוך בכ-40% מזה של הפרקליטים. מדוע?



הסבר אחד לכך הוא התחרות: הפרקליטים הם עובדים מבוקשים במגזר הפרטי, שבו הם משתכרים הרבה יותר מ-17,500 שקל ברוטו בחודש, והדבר מביא בהכרח להתייקרות המחיר שלהם גם בתוך שירות המדינה. זהו הסבר חשוב, אבל הוא מתנפץ כאשר בוחנים את שכרם של הנתבים בנמלים - 70 אלף שקל ברוטו בחודש, למרות שלנתבים אין שום ביקוש במגזר הפרטי ואין כל תחרות על השכר המשולם להם.



לפיכך, ההסבר החלופי להבדלי השכר הוא כוח השביתה. עובדים המחזיקים בידם את הכוח להזיק נזק כבד באמצעות שביתה הם גם העובדים שישתכרו יותר - ללא קשר למחיר היחסי שלהם בשוק העבודה הפרטי, לרמת השכלתם או לחשיבות העיסוק שלהם. כך עובדים סוציאלים משתכרים מעט, כי אף אחד לא מתרגש משביתה שלהם - הנפגעים היחידים משביתה של העובדים הסוציאלים הם האוכלוסיות המוחלשות, ואף בעל השפעה או בעל דעה אינו נפגע מכך. לעומת זאת, הנזק האפשרי של שביתה בחברת החשמל, בנמלים, ברשות שדות התעופה, בבתי חולים או של הפרקליטים הוא כבד, והוא מורגש בציבור - ובעיקר, בקרב העשירונים העליונים של הציבור. לכן, מקבלי ההחלטות לא נותרים אדישים בפני שביתות אלה, ונכנעים לכוח הלחץ של אותם עובדים.



התוצאה היא כי מפת השכר במגזר הציבורי היא מפת כוח הלחץ של העובדים - עובדים עם כוח לחץ חזק יקבלו שכר גבוה, עובדים בלי כוח לחץ יישכחו מאחור. כל ד'אלים גבר - כאשר האלים הוא מי שמחזיק את היד על השאלטר הגדול היותר. ניתן להעריך כי זוהי אחת הסיבות לפערי השכר במגזר הציבורי: החזקים מתחזקים כל הזמן, ונוגסים נתח גדל והולך מעוגת השכר. ראו את תוספות השכר של 24% שקיבלו גם המרצים וגם הרופאים בשנתיים האחרונות (ולא בכדי, גם הפרקליטים דורשים לקבל את אותם 24% פופולריים). מה שנותר לחלוקה עבור כל השאר, בהכרח, קטן והולך.



האם הכרחי כי החזקים תמיד יקבלו יותר על חשבון האחרים רק בגלל שבכוחם להכניע את המדינה? ממש לא. לשם כך הוקם המוסד לבוררות מוסכמת - מוסד משותף להסתדרות (שליש) ולמדינה (שני שלישים), והוא מעוגן בכל ההסכמים הקיבוציים שנחתמו עם ההסתדרות מאז 1977 - הוא נכלל שוב בהסכם השכר האחרון, שנחתם עם ההסתדרות בנובמבר.



לפי ההסכמים עם ההסתדרות, כל מי שחתום על הסכם קיבוצי יכול לפנות בכפייה למוסד לבוררות מוסכמת, כדי שזה יתערב בסכסוך שיש לו עם המדינה. במקרה של פנייה כזו, מופסקת אוטומטית השביתה - כל זמן שהמוסד דן בבירור הסכסוך. הפנייה למוסד נעשית, לרוב, כשהמו"מ בין הצדדים נתקע, ולא מושגת הסכמה בדרך אחרת בין הצדדים.



בראש המוסד לבוררות עומדים משפטנים ומנהלים בכירים בדימוס, כמו מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר והמשנה לשעבר של היועץ המשפטי לממשלה. הם מכהנים שנים ארוכות ומתמחים בבוררות בתחומי שכר ועבודה. על אף שאין ססטיסטיקה לגבי פסיקות המוסד לאורך שנים - האם הוא פסק יותר לטובת העובדים או לטובת המדינה - אין אף גורם משפטי רציני שטוען כי המוסד מוטה לצד זה או אחר. העובדה שהמדינה וההסתדרות שותפות במוסד, מחזקת את הדעה כי מדובר במוסד חסר פניות.



המוסד לבוררות הוא גם חסר פניות לגבי כוח השביתה. בעוד שבהתמודדות מול המדינה כוחם של עובדי חברת החשמל, נניח, הוא גדול בהרבה מכוחם של העובדים הסוציאלים, בהתמודדות בזירה של המוסד לבוררות מוסכמת שתי קבוצות העובדים שוות. השופטים במוסד בוחנים את הטענות של העובדים והמדינה לגופן - ללא קשר למי יש שאלטר ביד ולמי אין.



לכן, המוסד לבוררות מוסכמת הוא הזירה השוויונית ביותר ליישוב סכסוכי עבודה בתוך המדינה. הוא גם הזירה הטובה ביותר למזעור נזקים של שביתה שיכולה להשית על הציבור נזק כלכלי, פיסי ופסיכולוגי כבד - כפי שהוא המקרה בשביתת הפרקליטים - וזאת בלי לפגוע בזכות העובדים לתבוע את שכרם מהמדינה. יש מדינות באירופה שבהן יש איסור של שביתה בשירותים ציבוריים חיוניים, ובמקום זכות השביתה יש חובה של בוררות מוסכמת. גם אם אין כוונה לבצע כאן צעד דומה, בוודאי שיש מקום לעשות שימוש רב יותר בבוררות מוסכמת במקרים של סכסוכי שכר כואבים מאוד לציבור, ושאינם מגיעים לפתרונם.



מאכזב לגלות כי דווקא הפרקליטים הם אלה המתנגדים בתוקף לבוררות מוסכמת, בטענה כי מדובר ב"מוסד ארכאי". הרעיון אינו ארכאי, ודווקא משפטנים ראוי שיתמכו בו.