מסע הלחצים שהוריד את חלקה של המדינה בתגליות הגז

1. ביום ראשון הקרוב אמור היה תעריף המים לציבור להתייקר ב-2.7%. מדובר בפעימה השלישית במסגרת הרפורמה בתעריפי המים, שנועדה לגלם לראשונה את העלות הריאלית של השימוש בהם. במשך שנה הגן האוצר על התעריף בחירוף נפש בפני ניסיונות להטייתו הפוליטית של התעריף. ואולם, שיחת טלפון אחת לפני שבועיים שניהל יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), עם הממונה על התקציבים באוצר אודי ניסן, הספיקה להשכיח מליבו של ניסן את העקרונות הקשיחים שבהם דגל. הייקור הצפוי אופס, גם אם הציבור הוא שיישא במחיר הביטול, בשל קיצוץ תקציב ההשקעות במשק המים הלאומי. עיקרון הוא עיקרון, עד שהוא פוגש בפוליטיקה הישראלית.

2. ועדת ששינסקי ישבה על המדוכה במשך חצי שנה ופירסמה לפני שישה שבועות מסמך מעמיק בדבר המשטר הפיסקלי החדש שהיא מוצאת לנכון להנהיג בתחום אוצרות הטבע. זאת, לאחר שנועצה במומחים זרים בעלי שם, ועיינה ביותר מ-1,000 עמודי חוות דעת שהגישו לעיונה חברות הגז. אף טיעון של חברות הגז לא נותר בלתי מוכר.



שלשום החליטו במפתיע חמישה מבין ששת חברי הוועדה כי שגו בכמה מן הסעיפים שהעלו על הכתב. החמישה החליטו, כך מסתמן, להפחית בכ-10% את נתח המדינה המומלץ מתקבולי מכירת הגז הטבעי או הנפט, וכן אימצו כמה מהערות חברות הגז הטבעי באשר להחלת הסדרי המס החדשים בתחילת תקופת ההפקה של המאגרים. למרות העמדה הנחושה שהפגינה בשבועות האחרונים, ניסו אתמול בסביבת הוועדה לשכנע כי "העקרונות" ישונו כתוצאה משכנוע עמוק - ולא כתוצאה ממפגש נוסף עם אותה פוליטיקה ישראלית או חלילה, כתוצאה מלחצי חברות הגז.



3. לפני כשבועיים הופץ בכלי התקשורת "בלון ניסוי", שלפיו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתכוון לכנס ב-5 בינואר את ראשי משרדי הממשלה ואת חברות הגז במטרה להגיע לפשרה בסוגיית התמלוגים. כאילו מעולם לא התכנסה ועדה מקצועית במטרה לקבוע מסמרות מבוססות באשר לאינטרס הלאומי בעניין. הבלון הפתיע בעיקר את משרד האוצר, שלא ידע על כך דבר. אך הוא הפתיע גם את חברי ועדת ששינסקי, שלא הבינו מה היה הטעם בעבודתם המאומצת - אם ממילא יחתכו העניינים ב"סחר סוסים" רחוק מן העין.



מי ששיחרר את הבלון נזהר אמנם לקבוע את תאריך המפגש התיאורטי לאחר המועד הקבוע להגשת דו"ח ששינסקי הסופי (31 בדצמבר) - כדי שלא להיחשד חלילה בהשפעה פסולה על חברי הוועדה - אך הבלון העביר את המסר: ריכוך מסקנות עצמאי של חברי הוועדה כבר בדו"ח הסופי, או פגישת אוברולינג שבוע לאחר פרסומו.



4. נציג אחד מאייש את ועדת ששינסקי מטעם משרד ראש הממשלה: ראש המועצה הלאומית לכלכלה, יוג'ין קנדל. קנדל, פרופסור למימון, ריכז מן הסתם בוועדה את הטיפול בטענות שותפות תמר, שלפיהן יישום מסקנות הביניים של הוועדה יביא לפגיעה במאמצי המימון של פיתוח מאגר תמר. לפני כחודש נשמע פרופ' קנדל די נחוש בעמדתו. בכנס ציבורי ביטל כלאחר יד את השגות חברות הגז, וטען כי יוכל בעצמו להביא את הסגירה פיננסית של הפרויקט בתוך שעות. אלא שבאופן מפתיע נסדק בימים האחרונים ביטחונו המקצועי של קנדל. זאת, כאשר שבועיים לפני כן מפרסם העיתונאי נחום ברנע ("ידיעות אחרונות") כי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי, ניסה לכאורה ללחוץ על קנדל לרכך את עמדותיו. בלשכות גבאי הכחישו אז את הדברים.



5. הטענות בדבר קשיי המימון של תמר נישאו ליתר דיוק בפי רק חלק משותפות תמר. חברת נובל אנרג'י האמריקאית, מפעילת הקידוח, הודיעה כי תבצע את חלקה בפרויקט בכל מקרה. הזעקה הרמה ביותר נשמעה דווקא מכיוונה של ישראמקו, שכשלה עד כה במאמציה לסגור פיננסית את חלקה בפרויקט (750 מיליון דולר). זאת, לאחר שבחרה להיפרד מיתר שותפותיה לקידוח, ולגייס את המימון עבור חלקה באופן עצמאי ובדרך שונה.



קבוצת דלק, שנסמכה על ניסיונה מן העבר, החליטה לפצל את המימון לתמר בין חוב קצר שאותו הובילו ברקליס ו-hsbc (עם התחייבות חיתומית) לחוב ארוך טווח, שאותו תגייס בתקופת ההקמה, עם התבהרות תנאי הפרויקט. בישראמקו סברו כנראה כי הם מכירים את החומר טוב יותר, והחליטו לגייס את כלל החוב במכה אחת, בארגון דויטשה בנק - ובלי התחייבות חיתומית. ארבע פעמים כבר נדחה המועד האחרון לחתימת הסגירה הפיננסית בין הצדדים, תוכנית הפיתוח של תמר השתנתה בקיץ מן הקצה אל הקצה, בין דלק ונובל לבין ישראמקו התגלע סכסוך סביב דמי השימוש שתשלם להן עבור השימוש במתקני ים תטיס מול אשקלון - אך דויטשה וישראמקו בחרו להפיל את כלל קשיי עולמן המימוני על חברי ועדת ששינסקי. מה יש להן להפסיד? הרי אם לא יצליחו בתוך שבועות להעמיד את המימון, עלולה ישראמקו לאבד מזכויותיה בפרויקט לטובת שותפותיה.



6. ישראמקו טענה כי תשואת פרויקט תמר עלולה להיגרע משמעותית כתוצאה מיישום המסקנות, וזוהי עמדה לגיטימית. מה שמטריד הוא הצהרתו המאיימת של המנכ"ל יוסי לוי אתמול בוועדת הכלכלה של הכנסת, שלפיה אם תמר לא תוחרג מן ההמלצות - "לא תהיה תמר". מה שלוי שכח הוא שמאגר תמר אינו שלו. סעיף 31 לחוק הנפט מחייב בעל חזקה "להתחיל בקדיחת באר פיתוח תוך שישה חדשים מיום שניתן שטר החזקה", ולהפיק את הנפט "בשקידה ראויה". סעיף 33 לחוק מסמיך את שר התשתיות לחייב בעל חזקה לספק את הגז הדרוש לצורכי המשק.



אלא שאת ביטחונו העצמי שואב לוי דווקא מאותו שר תשתיות. עוזי לנדאו, שתקף את מסקנות ועדת ששינסקי כבר ערב פרסומן וניסה לשדל את נתניהו כדי שיסכל את עסקת הגז של החברה לישראל ו-emg המצרית, התייחס בשבועות האחרונים בשוויון נפש לאיומי חברות הגז שלא לפתח את מאגר תמר. במקום לממש את סמכותו בחוק, נרתם לנדאו דווקא לגבות את איומי חברות הגז, ונזכר לדרוש במפתיע להחריג את פרויקט תמר ממסקנות ששינסקי, כדי לא לפגוע במימונו. זאת, כשבמטרה לעשות נפשות לעמדתו - אף הכניס את נתוני התזרים של שותפות תמר על גבי נייר משרד התשתיות שהופץ לעיתונות.



7. מי שיישר במפתיע קו עם לנדאו היה מנכ"ל משרדו, שאול צמח, החבר בוועדת ששינסקי. צמח לא בחל בחודשים האחרונים במפגני מחאה תקשורתיים נגד פעילותה של הוועדה, אך בחדרי חדרים נתן אישורו למסקנותיה. שלשום היה זה דווקא צמח שהצביע נגד המסקנות הסופיות והמרוככות, במחאה על השלכותיהן לכאורה על פיתוח מאגר תמר.



התנהגותו האופוזיציונית של צמח יכולה היתה להתקבל בהבנה רבה יותר אם רק היינו שוכחים את תפקידו ב-2001-2002. צמח, תחת כובעו כסגן הממונה על התקציבים באוצר, היה הדובר הנחרץ של האוצר לתמיכה בהעלאה חדה של התמלוגים. "אוצרות טבע של מדינה שייכים לאזרחיה ולא למי שמצא אותם", הבהיר אז צמח, ושלל את טיעוני הרטרואקטיביות. "לגבי מה שנקרא פה בטעות רטרואקטיביות... באיזשהו קו חותכים, ואומרים שמעתה ואילך לכולם יש אותו שיעור מס", הסביר צמח.



8. למרות הססנות נציג ראש הממשלה והתנגדות נציג שר התשתיות, מחצית מבין חברי ועדת ששינסקי (שלושה) הם מינויים של שר האוצר יובל שטייניץ. שטייניץ התעקש לשמור על רוב בוועדה באמצעות הכפלת הקול של היו"ר פרופ' איתן ששינסקי, ולכן האחריות לתוצרי הוועדה מוטלת על כתפיו. בסופו של יום, לא יעזרו הניסיונות להפיל את האחריות במזעור מסקנות הוועדה על נתניהו או על לנדאו. עמדתו הנחרצת של שטייניץ עומדת כעת למבחן. הוא ידע לעמוד על רגליו האחוריות נגד הניסיונות להתערב בשינוי חוק עידוד השקעות הון - למרות הקמפיין שניהלה נגדו כיל. ואולם כאמור, שטייניץ ידע גם להיעלם כשהפוליטיקה פגשה את תעריף המים.